Magos-Moshe Makonan

בן אייהוש (אורה) ותרקה (טוביה). נולד ביום ט"ו בשבט תשכ"ט (3.2.1969) בכפר קטן באזור לסטה שבאתיופיה. השני בין חמישה אחים. משה עלה לארץ בשנת 1984 ולמד בכפר הנוער "חופים" בעכו. מסור היה מאוד למשפחתו וכבר מגיל צעיר נטל על עצמו את האחריות לניהול ענייני הבית והמשפחה. את כל זמנו השקיע בטיפול בהוריו הקשישים ובדאגה לאחיו ועם זאת שמר על צניעות רבה והיה נחבא אל הכלים. בראשית חודש אוקטובר 1989 התגייס משה לצה"ל והוצב בחיל האוויר. את שירותו הצבאי סיים בהצטיינות רבה ומיד חזר לחיק משפחתו ונטל שוב את הפיקוד לידיו. עם נישואיו לבחירת לבו יעל (קסייה), בסתיו 1996, ידע משה ימים מאושרים. השניים בנו את ביתם בבית שאן ונולדו להם שתי בנות חמודות ויפות: עדן, הבכורה, שנולדה בראשית אפריל 1998, ואחותה הצעירה נוי, שהצטרפה למשפחה בסוף יולי 1999. משה היה אב מסור ואוהב שפרנס בכבוד את אשתו ואת בנותיו. הוא החל לעבוד במפעל הזיתים "בית השיטה", הצטיין בעבודתו והיה אהוב על מנהליו. הוא היה מרוצה מאוד מעבודתו ומצוות העובדים ואלה הפכו עד מהרה לחבריו. כבן גאה לקהילה האתיופית יזם הקמת בית-כנסת לבני העדה ותרם רבות לתכנון ולביצוע הרעיון. בסוף חודש ינואר 2002 נקרא משה לשירות מילואים. לאחר אימון קצר בבסיס "אופק" בטבריה, נשלח לאבטח את ההתנחלות חמרה שבבקעת הירדן. משירות מילואים זה, לא שב. משה נפל בעת מילוי תפקידו ביום כ"ה בשבט תשס"ב (6.2.2002) בקרב בחמרה. הוא הספיק לקיים שיחת טלפון אחרונה עם רעייתו ולשאול לשלום בנותיו, והבטיח כי אצלו הכול בסדר. זמן קצר אחר כך, מת מות גיבורים בקרב שניהל מול מחבל מארגון החמאס. בסביבות השעה 20:00 חדר מחבל חמוש למושב חמרה, לאחר שחתך את הגדר סמוך לאזור החממות של המושב. המחבל נשכב על הקרקע וכעבור זמן קצר פתח באש לעבר רכבים חולפים. רכב הסיור שבו נסע משה היה הרכב השני שנפגע מאש המחבל. משה השיב מיד באש, אולם נפגע באורח אנוש מן הירי שביצע המחבל ומאוחר יותר נפטר מפצעיו. במקביל, הגיע למקום כוח תגבור מגדוד הנח"ל החרדי שלוחמיו ניהלו קרב עם המחבל, אך זה הצליח לפצוע את מפקד הפלוגה וחייל נוסף, והמשיך בדרכו. הוא הגיע לבית משפחת אוחנה וירה במירי אוחנה, אם המשפחה. לאחר מכן לקח את יעל, בתה הקטנה, כבת ערובה, ולאחר כמה דקות ירה גם בה. לבסוף, חוסל המחבל על ידי כוח מפלוגת סיור של חטיבה 500. מירי אוחנה נפטרה בדרך לבית-החולים, יעל בתה מתה כמה דקות קודם. משה היה בן שלושים ושלוש בנופלו. הוא הובא למנוחת עולמים בחלקה הצבאית בבית-העלמין בבית שאן. אלפים מבני העדה האתיופית, תושבי בית שאן, חברים לנשק ובני משפחה, ליוו אותו בדרכו האחרונה. בין המלווים הרבים היו מפקד חיל האוויר האלוף דן חלוץ, חבר הכנסת דוד לוי, ראש העיר בית שאן פיני קבלו, וחבר הכנסת לשעבר אדיסו מסאלה. משה הותיר רעיה ושתי בנות, הורים, אחות - יגדרו ושלושה אחים - יוסף, גדי ועדי. בני משפחתו כתבו לזכרו: "משה היה אדם מסור, חם, אהוב ואוהב, אהב את זולתו, כיבד כל אדם, אהב את סביבתו, שמר אמונים לארץ ישראל אשר כל כך אהב ואשר למענה נפל. משה ייזכר אצלנו לנצח כגיבור אהוב ואוהב, ותמיד נלך בדרכו".