שוהם בר

Din Nehorai Bar, 27, and his nephew, Staff Sgt. Shoam Bar, 21, both from Ahuzat Barak, were murdered by Hamas terrorists at the Supernova music festival on October 7.

They went to the festival with their good friend, Eitan Snir, who was also murdered.

The three of them fled from the festival when the rockets started, and stopped next to a roadside bomb shelter where they sought refuge. They sent one final selfie of the three of them at the shelter, and were never seen alive again.

Din worked as a barber and owned his own hair salon, while Shoam was an off-duty logistics NCO in Golani.

Shoam is survived by his parents, Pazit and Asi, and his younger siblings Elay, Hoshen and Lian. He was buried in Ahuzat Barak on October 13.

Din is survived by his 3-year-old son, Kai, his parents Meir and Aviva and his three brothers Asi, Liran and Hadar. He was buried in Ahuzat Barak on October 11.

Shoam’s sister Lian wrote on Instagram about “my brother, my best friend… You were the best brother there was, you always helped and took care of everyone, always took me to and brought me back from every place.”

She added: “I’ll never forget our most beautiful moments together, our hilarious nights when you would sit and play with my hair for hours. It was always you and I against the world, never you and I against each other… You were the person who put a smile on my face every day and made me laugh so much and did only good in this life.”

Shoam’s girlfriend, Almog Cohen, wrote on social media that he was “the purest person there was, always did everything with true intentions… A boy with a captivating smile who loved simply enjoying and dancing.”

“The love of my life, I can’t believe that I need to sum up our experiences, I was sure that we were forever,” she added. “From the moment I met you we had an indescribable connection, people didn’t understand why we didn’t let each other go, how we weren’t sick of being together 24/7, but what nobody understood was that we were each other’s escape, from the good, from the bad and from anything that sat on our hearts.”

Lian wrote of her uncle Din, “You were the best uncle that could be, I cannot come to terms with all this — you were a person with a huge heart. It’s crazy to go past your barber shop and not see you in there working. You were the best person in [our town], everyone loved you and your work. I promise that I will watch over Kai and will be with him forever.”

Din’s co-worker, Ron Keren, described him as “more than a friend, a brother — from nursery school… until a partnership in the same career that started way back at age 13, how time flies.”

“You were so strong, it didn’t matter what you went through — and you went through a lot — you were always accompanied by optimism and a smile,” wrote Keren. “You had a smile, my brother, which could make every bad thought be forgotten… Dinus, I promise to do everything to immortalize you and spirit and your path.”

Keren noted that Din had started an initiative to volunteer to cut hair in an old age home in their town and that a group of barbers had continued and expanded the project in his honor.

Asi Bar, Shoam’s father and Din’s brother, got three tattoos two months after they were killed: Shoam’s name and birth date, Din’s name and birth date, and the logo and date of the Supernova festival.

“I can’t come to terms with the fact that I won’t see you and Din ever again,” he wrote on social media. “I look for you in every place and speak to you but there is never any answer. My beautiful souls, I miss you.”

“I am thirsty for your touch, for the sounds of your voices, for your beautiful smiles,” he added later. “My heart has an enormous hole forever. I wait for you night and day and cannot comprehend that we will never meet again.”

בנם הבכור של פזית ואסי. נולד בכ״ה בתשרי תשס"ג (30.9.2002) בבית חולים העמק בעפולה. בן בכור במשפחה. אח לעילאי, חושן וליאן. הוריו תמיד סיפרו לו ולכולם שבזמן הלידה הרגישו כי שערי שמים נפתחו ואלוהים פשוט נתן להם מלאך. דרך העיניים המסתכלות עליהם הם כבר ראו את מה שכולם ראו לאורך כל חייו והרגישו. משפחתיות תמיד הייתה עבורו ערך עליון הוא דאג למשפחה ולאחים הקטנים שלו במסירות גדולה. תפקידו כאח בכור היה מאוד דומיננטי -כבר בגיל שמונה היה לאח בכור לשלושה אחים קטנים, לקח אחריות בעצמו ותמיד טיפל בהם בסבלנות, דאג ושמר עליהם. בכל אחד מהאחים ניתן לראות חלקים מאופיו המיוחד של שוהם שהיה עבורם מודל להערצה ואת מה שהם למדו לאורך השנים ממנו ומדרכו המיוחדת. הוריו עבורו היו במקום הראשון והוא תמיד דאג לכבד להוקיר להעריך ולומר להם את זה יום יום בחייו בכל דרך שהיא. שוהם גדל והתחנך בנצרת עילית (נוף הגליל) עד כיתה ח'. כנער, תמיד היה ראשון לעזור ולהיות נוכח עבור כל מי שזקוק לו. המנטרה שלו הייתה: "תהיה טוב והטוב יחזור אליך" שם רכש חברי ילדות שנשארו איתו לאורך כל חייו. בכיתה ט׳ עבר ביחד עם משפחתו לאחוזת ברק והחל ללמוד בבית ספר עמקים תבור במזרע, שם למד עד כיתה י״ב וסיים את לימודיו. מרגע המעבר הצליח שוהם להשתלב בבית הספר החדש כאילו היה שם תמיד. הוא לקח את השנים בתיכון כחוויה ודאג ליהנות מכל הרגעים הללו בכל הזמן. גם שכשהוא לא תמיד נכח בכל השיעורים, הצליח להמיס את ליבם של כל המורים וזאת בזכות נחת הרוח והשלווה הפנימית שלו. הבית שלו כרגיל התמלא בחברים חדשים והפך להיות הבית המארח של כולם. שוהם ידע לשמר קשרים לאורך השנים ולהצליח להוות גורם מחבר עבור אנשים מקבוצות שונות. הוריו היו קוראים לו שוהמיק, בשביל האחיות הקטנות שלו הוא היה צ׳וצ׳ו, והחברים קראו לו שונזו או שונה. מגיל קטן שוהם חי ונשם מוזיקה וזה היה מרכז חייו. בגיל ארבע כבר הייתה לשוהם פלטה עליה אהב מאד לנגן. לפלטה היה ערך סנטימנטלי עבורו והוא שמר עליה לאורך כל השנים. חלומו היה ללמוד בצורה מקצועית לתקלט והוא כבר נרשם ללימודים במכללת BPM ליצירת מוזיקה, אותם היה אמור להתחיל יום לאחר שנפל, ב-8.10.2023. שוהם היה תמיד מוקף ובעל אינסוף מעגלי חברים. כולם יעידו פה אחד על הנשמה הטהורה שלו, על האור שהיה מביא איתו ואיך בשקט שלו היה מצליח להעביר כל כך הרבה. שוהם ידע להעניק לסובבים אותו המון אהבה. עם החיוך הצנוע והלב הענק שלו, הצליח לגרום לכולם להתאהב בו. הוא תמיד הקפיד על כבוד אמיתי עבור כל אדם באשר הוא. עם העיניים הטובות שלו הצליח להשרות בקרב כולם תחושה שיש להם תמיד מקום לשיתוף והבנה ללא שיפוט והיה מייעץ, סבלני וקשוב. עבור שוהם היה חשוב תמיד לראות את האחר דרך תרומה ועשייה שתמיד דבק בהם. לעיתים אפילו היה שם את טובת האחר על פני טובתו. הטוב שבו היה כמו דבק עבור הסובבים אותו, כל אחד ואחת מהקרובים אליו זכה בפרקי חיים שונים ששוהם יהיה נקודת אור עבורם. שוהם התגייס ב-29/11/2020. הוא הקדים את תאריך הגיוס שלו שהיה אמור להתקיים במרץ, כי היה לו חשוב להתגייס לקרבי - לגולני. הוא התחיל את המסלול כלוחם, אבל עקב בעיה רפואית עזב את השירות הקרבי ועבר לשרת במוזאון גולני, שם שירת בקבע עד יומו האחרון. שוהם התחיל כעובד רס״ר, וכיאה לשוהם עם קסמו המיוחד, מהשנייה הראשונה כולם כל כך אהבו אותו. המפקד שלו הבין את מעלותיו ויכולתו והצליח לשכנע אותו לחתום קבע. הוא נתן לו סמכות לפקד על חיילים אפילו מבלי לצאת לקורס פיקוד. הפקודים של שוהם מספרים שהוא היה כמו חבר עבורם ושתמיד דאג להכיל אותם ולענות על צריכהם במסירות רבה, ממש כמו אח גדול ששמר ודאג להם. לאורך כל השירות במוזיאון שוהם שירת לצד לילך המזכירה של המוזיאון, שהייתה מאוד משמעותית עבורו וגם היא מספרת כמה הוא היה יקר לליבה. שוהם אהב את מה שעשה והמוזיאון היה יקר לו מכול. הוא היה מוכן להשקיע ולתת מעצמו עבור המקום ועבור פקודיו שהיוו אבן דרך משמעותית בשירות שלו. לשוהם היה מאוד חשוב תמיד לכבד את הנופלים של החטיבה ואחת המשימות החשובות ביותר הייתה לטפח ולשמר את הקיר בו כתובים שמות כל הנופלים. גם לפני שיצא לסופ״ש האחרון שלו, הפעולה האחרונה שעשה הייתה לדאוג לקיר הזיכרון של הנופלים ולהכין את הטקס לכבודם שהיה אמור להתקיים ביום ראשון, 8 באוקטובר 2023. במוזיאון גולני יצרו פינה ששוהם אהב לשבת בה עם חבריו, הם הפכו את הפינה לזיכרון שלו. ביום שישי 6 לאוקטובר 2023 נסע שוהם למסיבת הנובה שליד קיבוץ רעים עם חברים "לחגוג את החיים". הם היו כל כך מאושרים, רקדו שמחו ונהנו מכל רגע. בשבת בבוקר בשעה שש וחצי, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות הטבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. בבוקר זה החלה מלחמה. כשהחלה המתקפה, עזבו שוהם והחברים את מתחם הפסטיבל, נסעו לכיוון קיבוץ רעים ונכנסו לתוך המיגונית. זמן קצר אחר כך הגיעו מחבלים והשליכו רימונים לתוך המיגונית. שוהם נרצח שם עם דודו דין נהוראי בר וחברו הטוב איתן רפאל שניר. סמל ראשון שוהם בר נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן עשרים ואחת בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין באחוזת ברק. הותיר אחריו הורים, אח ושתי אחיות. במלאת חמישים ימים לנפילתו כתב אביו אסי: "שוהם שלי, בדיוק חמישים ימים שלא ראיתי ולא שמעתי את הקול שלך. אני גמור, מלך שלי. כולם מספרים שהזמן עושה את שלו, ואני סופר חמישים ימים לפי שניות ולא מצליח לראות איך אני ממשיך עוד יום אחד אפילו. כל יום וכל לילה אני מחכה לך, לרעש של השער כשאתה מגיע ולפנים היפות שלך שתמיד מקבלות אותי בנשיקות ואהבה. חיים שלי, תשלח כוחות לאימא שלך ולאחים שלך. כולנו כאן לא משלימים עם זה שלא נראה אותך יותר". פזית, אימו, ספדה לו: "שוהם שלי, בדרך כלל אני נוהגת להגיע לכאן לבד להיות איתך ועם דין בשקט שלנו ולדבר אליכם על הכול, אבל היום אני נמצאת כאן עם כולם שהגיעו כדי לתת לך את כל הכבוד שמגיע לך. כולם כאן יודעים מי אתה ומה היית עבורם בכל נקודת דרך בחייהם אבל בהזדמנות זו אני רוצה להגיד ולצעוק מה היית עבורי, עבור אבא שלך והאחים שלך. ימים ולילות אני חושבת איך להתחיל לנסות לכתוב משהו על הדבר הנוראי הזה. איך אני יכולה לעמוד כאן מולך עם אנשים ולדבר ולהספיד אותך? איך אוכל לספר לעולם על האהבה שלי אליך, על הכאב שיש בליבנו החצי פועם מאז שהלכת, על הגעגוע אליך והחוסר שלך שמעיר אותי כל יום בבוקר והולך איתי כל לילה לישון? איך אני יכולה להסביר מה זה להיות היום עם צלע בגופי שבורה ולב שחצי ממנו פועם ולעולם לא יהיה לו מרפא מרוב גודל הכאב. שבועות שאני מנסה לכתוב מילים ליום הזה וזה פשוט לא מרגיש לי הגיוני ומציאותי או שפוי שאני רושמת בזמן עבר, זה משהו שמבחינתנו לא קיים כי תמיד אתה כאן איתנו. שוהם שלי, ביום שהפכת אותי להיות אמא הבנתי מה זאת אהבה ללא תנאים, דרך העיניים שלך ראיתי באותו רגע את מה שכולם ראו והכירו לאורך השנים, את האור שהבאת לכל מקום שהגעת בזכות השקט והשלווה המיוחדת ששייכת רק לך ילדי. תמיד היית נעים וטוב ואכפתי לכולם. אתה זה שעיצב את דמותי ובנה אותי למי שאני הייתי. היית הבן הכי מדהים, והאח הכי מסור. היית מושא להערצה עבור האחים שלך. עוד כשהיית ילד דאגת להיות עבורם דמות שאפשר להישען עליה, חבר קרוב ובמיוחד אוזן קשבת לכל מה שהם היו צריכים. נתת עבורם הכול אפילו כשהיית צריך לוותר על דברים לעצמך, תמיד אמרת לנו שזה לא משנה, העיקר שלאחים שלי יהיה טוב, ושם הצלחת בענק. כל אחד מהאחים שלך לקח חלק ממך שמושרש בהם ומלווה אותם בכל מקום ומקום. תמיד אמרנו שעבורנו זו זכות ענקית להיות ההורים שלך. היחס והכבוד הגדול שהענקת לנו כהורים היה ענק. תמיד נישקת אותנו ובאף יום לא שכחת להגיד לנו תודה ושאתה אוהב אותנו. כמה שאנחנו מתגעגעים לכל חלק בך, לרגעים האלו שלא היו להם מחיר, למילים החמות שלך, שבכל הזדמנות דאגת לפזר סביבנו אהבה וחום. כמה ההודעות שלך חסרות לנו שתמיד בסוף כל הודעה היית כותב 'אוהב אותך מאמא אוהב אותך אבא'. תמיד דאגת להגיד לנו שטוב לך ואתה אוהב את החיים... אני רוצה להודות לך על הזכות הזאת שנתת לי להיות אמא שלך. תמיד התהלכתי בגאווה כשהיית בסביבה, תמיד הייתי גאה שיש לי בן כמוך. הכי מדהים, הכי טוב, הכי מיוחד. גם היום ועד סוף ימי אמשיך להתהלך בראש מורם בשבילך בידיעה שאני אמא של מלאך, שעשה אותי תמיד גאה ומאושרת וימשיך לגור בליבי החצי פועם לעד. אני יכולה להמשיך לכתוב בלי סוף על האהבה שלי אליך אבל שוהם שלי זה משהו שמילים לא יוכלו לתאר, זו אהבה שרק אתה יודע כמה היא גדולה ואמיתית ואין סופית. אוהבת אותך לעד אהבת אמת ושלך לתמיד, מאמא". כשנה לאחר נפילתו, ביום הולדתו העשרים ושתיים, כתב אחיו עילאי: "שוהם... אף אחד לא יוכל לעולם להשלים את החלק שלך בלב שלי... כל ערב אני מחכה שתבוא לעשן איתי סיגריה. לא היינו מפספסים יום בלי לשבת קצת ביחד. כל שנה מחדש הייתי מתקשר אליך לאחל לך מזל טוב ולהזכיר לך כמה אני אוהב אותך. תמיד הייתי מסיים את השיחה הזאת בהתנצלות על זה שממני אתה לא מקבל ברכה כתובה, ואתה תמיד היית אומר 'הכול טוב, אני מכיר אותך. אני יודע שאתה לא כזה שכותב'... תודה על הזכות ללמוד ממך, היית מודל לחיקוי בשבילי... לפני שנה חגגת בשבת את יום ההולדת האחרון שלך ובשבת שאחרי כבר נסעתם למסיבה. ישבנו כולם אצלנו... והחברים הרימו אותך על כיסא. במקום עשרים ואחת פעמים הם הרימו עשרים ושתיים, אחת לשנה הבאה. דין צילם סרטון של זה, וכשהרימו לשנה הבאה הוא נקרע מצחוק ואמר 'אני מת'. והנה, אין שנה הבאה, וגם הוא מת. אני מקווה שאתם במקום טוב יותר ושומרים אחד על השני". חושן, אחותו, ספדה לו: "שוהם, אני עומדת פה והסיטואציה מוזרה לי ואני לא יודעת באיזה מילים לבחור. בסיוטים הכי גדולים שלי לא חלמתי שאצטרך להיות במקום הזה ולדבר עלייך בלשון עבר. שוהם שלי, תמיד היית המקום הרגיש שלי. האדם עם הלב הכי רחב שהכרתי. ראית את החיים בצורה שהיא כל כך שוהם - עם אור גדול, שמחה ואהבה לכל מי שהיה סביבך. כל כך אהבת לחגוג את החיים אבל היית כל כך צנוע. אפילו בפשטות ראית דברים כל כך יפים... היית אח לא רגיל, אח הגדול וגם החבר הכי קרוב שהיה לי, החבר הכי טוב בעולם, לא רק בדמות של אח גדול שגדול ממני בשש שנים, תמיד הסתכלת עליי בגובה עיניים, וגם הראית לי את הדרך. לימדת אותי שיעורים על החיים ואיזה אדם אני רוצה להיות. אז שוהם שלי, אני מתגעגעת לחיוך שלך, לעיניים הטובות שלך, לצחוק שלך. אני מנסה ללכת בדרך שלך ולהעביר לעולם מי היית. אני מעריצה אותך וגאה כל יום מחדש שאתה אח שלי. אני מקווה שאתה במקום טוב ביחד עם דין ואיתן, רואה הכול ושומר עלינו. מתגעגעת אליך בכל שנייה ביום ואוהבת אותך לתמיד, חושן אחותך הקטנה". אחותו ליאן ספדה לו: "מלאך יפה שלי, החבר הכי טוב שלי לנצח. הבן אדם שהיה הכול בשבילי ולנצח יישאר. היית היחיד שידע איך להעלות לי חיוך על הפנים ועכשיו אני רק מחכה שתחזור ותגרום לי לחייך ולצחוק כמו שרק אתה ידעת... הגעגוע אליך הורג אותי צוצו אני לא יודעת איך ממשיכים כשאתה לא פה, איך אפשר לעכל דבר כזה שהבן אדם הכי חי והכי שמח ועם הכי הרבה אור שיש קבור עכשיו מתחת לאדמה ורחוק ממני. אני רק מחכה לראות אותך שוב ולחבק אותך בלי לעזוב לעולם, להגיד לך את מה שלא הספקתי להגיד לך לפני שיצאת למסיבה - כמה שאני אוהבת אותך, כמה שאני מעריכה את האח שהיית בשבילי, את זה שתמיד דאגת לי והיית שם בשבילי, שדאגת להעלות לי חיוך ולגרום לי להיות 24/7 עם חיוך על הפנים, תודה שהיית שם בשבילי ברגעים הקשים שהיית שם להחזיק לי את היד שהייתי צריכה. שנתת לי להרגיש הכי רצויה בעולם שיש מי שאוהב אותי שאני לידך ואיתך. תודה על הכול מלאך שלי אני מעריכה כל דבר הכי קטן שעשית בשבילי ובשביל כל המשפחה... אני אוהבת אותך אח שלי הגדול זכיתי להיות האחות הקטנה שלך. אני גאה בך לנצח אני מעריצה אותך לנצח ואוהבת אותך לתמיד. אתה איתי לנצח, אני אמשיך להנציח אותך וללכת בדרך שלך כל יום שאני חיה פה. תשמור עלי מלמעלה מלאך יפה שלי אוהבת אחותך הקטנה". ביישוב בו שוהם התגורר, אחוזת ברק, נרצחו שבעה אנשים שהיו במסיבת הנובה. לבית הכנסת הוכנס ספר תורה לעילוי נשמותיהם, וייבנה ביישוב פארק להנצחתם.