Boaz Abraham

Boaz Abraham, 61, was killed on October 7 while fighting off terrorists attempting to invade his hometown of Kibbutz Nir Yitzhak. He leaves behind a wife Daniela and three children: Roni, Inbal and Michal.

Abraham was a member of Nir Yizhak’s armed civilian rapid response team, which lost at least four members in battles with dozens of terrorists who rampaged through the kibbutz for some 14 hours, kidnapping several people, before the army managed to retake control.

He was initially feared kidnapped, but his remains were identified several days after the massacre and he was buried on October 17.

Posthumously promoted to sergeant major in the reserves by the Israel Defense Forces due to his volunteer security role, Abraham was a veteran of the military’s 1982 campaign to take Beirut with the Nahal Brigade.

He joined the kibbutz in the early 1980s together with a group of Nahal veterans, where he met Daniela. According to a friend, they were wed on the kibbutz grass in a joint ceremony with two other couples from the Nahal group also being married.

“We got each other from the start, even when we didn’t speak the same language,” she wrote in a memorial message. “I wanted to keep going with you, marry off our kids and enjoy our grandchildren together, or just to sit and get old together. Travel together, visit family. How can I do all that alone?”

Despite his role on the security team, the kibbutz wrote in memoriam that “Boaz was a simple man, a civilian … who just wanted to defend his family and friends on the kibbutz.”

He was remembered for his warm smile, friendly demeanor and bringing happiness wherever he went. He handed out nicknames like candy and went by a few himself, including “Ko Tov,” which translates roughly to “so good,” and “Bougie Ashkenabougie.”

Neighbors also recalled the constant site of Abraham and Daniela walking their dog around the kibbutz.

A farmer by trade, Boaz worked the kibbutz’s lands and supervised the Thai workers employed as farmhands, even attempting to learn Thai to better communicate with them.

רב סמל מתקדם במילואים בועז אברהם ז"ל, בן 61, היה חבר כיתת הכוננות בניר יצחק. בועז התגורר בקיבוץ 40 שנה, מאז הגיע עם גרעין נח"ל, ותמיד ייזכר בזכות החיוכים והבדיחות בסיבוב עם הכלב#מאחורי_השמות pic.twitter.com/gQQaG8N1A3 — גלצ (@GLZRadio) December 1, 2023

רב סמל מתקדם במילואים בועז אברהם ז"ל, בן 61, היה חבר כיתת הכוננות בניר יצחק. בועז התגורר בקיבוץ 40 שנה, מאז הגיע עם גרעין נח"ל, ותמיד ייזכר בזכות החיוכים והבדיחות בסיבוב עם הכלב#מאחורי_השמות pic.twitter.com/gQQaG8N1A3

— גלצ (@GLZRadio) December 1, 2023

“You weren’t just their liaison at work, but a sort of father,” a neighbor wrote in a memorial message. “If they needed anything they went to you. Rice, personal problems or anything else.”

To his own children, he was a “sort of celebrity around the kibbutz.”

“You made the day of everyone around you, always with a broad heart and smile to everyone, whether as a referee for youth soccer, or when you would take everyone in your tractor around the fields you loved so much,” they wrote. “We remember you singing songs you loved out loud, even when you didn’t know the words … We are sure we will emerge from our grief in the way you bequeathed to us, that is by humor and laughter that will accompany us all our lives.”

בנם של שרה ואברהם. נולד ביום י"א בתשרי תשכ"ג (9.10.1962) בקיבוץ אשדות יעקב. אח צעיר למרים, אליאס ואסתר. בועז גדל והתחנך במושב כפר שמואל שבשפלה למשפחת חקלאים שעסקה בגידול ירקות, ברפת ובטיפול בחממות ורדים. למד בבית הספר היסודי "שדות איילון" שבבית חשמונאי ולאחר מכן עבר לבית הספר החקלאי "מקווה ישראל", שם למד בתנאי פנימייה ועבד בענף הפלחה. בתום לימודיו, בשנת 1980, הצטרף עם חבריו מהפנימייה למסלול גרעיני נח"ל, ויחד עימם הקים את "גרעין אפיק" והתגייס לגדוד נח"ל מוצנח בחיל הרגלים. ביוני 1982 פרצה מלחמת לבנון הראשונה, ובועז השתתף עם יחידתו בלחימה. בדרכם לכיוון עיר הבירה ביירות לחמו בכמה עיירות, ובביירות נשארו ולחמו כחצי שנה. בתום הפרק הצבאי במסלול החל את פרק המשימה, ובמהלכו הקים עם חבריו את היאחזות צבעון שבגליל העליון. לאחר מכן עבר לקיבוץ ניר יצחק שבצפון-מערב הנגב, סמוך לדרום רצועת עזה, ופעל למען פיתוחו ושגשוגו. לאחר השחרור מצה"ל נשאר בניר יצחק והשתלב בענף השלחין. בקיבוץ הכיר את דניאלה מולר, מתנדבת משווייץ, ובין השניים התפתח קשר זוגי. כעבור כשש שנים, בשנת 1988, הם נישאו, ובניר יצחק קבעו את ביתם החם והאוהב. יחד הגשימו חלומות. בן ושתי בנות נולדו להם – רון, ענבל ומיכל. איש משפחה למופת, אהב אותם ובלב שלם התמסר אליהם. לאורך השנים אימצה המשפחה כלבים, בעל חיים אהוב עליו, ותמיד ליווה אותו כלב נאמן בעבודה וכשפסע על מדרכות הקיבוץ. כחקלאי מבטן ומלידה היו השדות וגידולי האדמה בית שני עבורו, כפי שתיארה רעייתו. במרוצת השנים מילא במסירות תפקידים רבים בענף השלחין, בהם מרכז גידולי תפוחי האדמה, מנהל ההשקיה ואחראי על קבוצות העובדים מתאילנד. במסגרת אחריות זו דאג מאוד לרווחתם ויצר עימם קשר טוב – אירח אותם בביתו, התארח אצלם והכיר את אורח חייהם ואת סיפוריהם האישיים. הם מצידם אהבו אותו ושמרו עימו על קשר גם לאחר עזיבתם. בועז, דמות בולטת בקיבוץ, התנדב ועזר באירועים והופיע ורקד בערבי תרבות ובחגים. עם חוש הומור מפותח וחן רב ידע להעלות את המורל. כן התנדב לכיתת הכוננות היישובית. אהב במיוחד לשחק כדורסל ושיחק בקבוצת הכדורסל של הקיבוץ. בקרב חבריו ששיחקו עימו נודע ביד המדויקת שלו שקלעה היטב לסל, ובכל הזדמנות שעבר ליד המגרש וראה משחק, נעצר וניסה את כוחו בקליעה לסל. כינויו בקרב חבריו למשחק היה "14 שחור עבירה", בשל הערות השופטים שהגיעו לשפוט במשחקי הקיבוץ. הוא עצמו נהג לשפוט במשחקי ילדים בקיבוץ ואהד את קבוצת "מכבי תל אביב" בכדורסל. בועז נהנה מטיולים רגליים בארץ ובעולם וחלם לצעוד מביתו ועד מושב ילדותו כפר שמואל. כן חלם להקים חממה חקלאית קטנה וכוורת דבורים, להדריך בני נוער ולהיות סבא. בקיבוץ ראו בו "איש של אנשים", משום שהתעניין בזולת, התלוצץ עם סובביו, שימח אותם ויצר קשר ידידותי עם כל מי שנקרה בדרכו – פעוטות, ילדים, בני נוער, מבוגרים וקשישים, והכול בחיוך, בטוב לב ובגובה העיניים. בשל הראייה האופטימית שלו, החיוך התמידי הנסוך על פניו והחשיבה החיובית שפיזר סביבו, זכה לכינוי "כה טוב". כל אלה גרמו למכריו לאהוב אותו ולרצות בקרבתו. בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים יבשתית, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים; חטפו לרצועת עזה מאות אנשים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות אנשי כוחות הביטחון, חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה. חברי קיבוץ ניר יצחק הסמוך לרצועת עזה התעוררו לקול אזעקות וירי, ובהם בועז, שמייד לבש את מדי כיתת הכוננות, הצטייד בנשקו האישי ויצא להגן על ביתו זה למעלה מארבעים שנה. יחד עם חבר נוסף מכיתת הכוננות מיהר לכיוון השער הראשי של הקיבוץ, הספיק להחליף כמה מילים עם אחת התושבות, ובשיחת טלפון עם בני משפחתו הביע דאגה וחשש מהמצב. סמוך לשער הקיבוץ נתקל עם כיתת הכוננות בעשרות מחבלים שחדרו לקיבוץ ונלחם בהם. הם פרצו לקיבוץ, זרעו הרס רב, ירו בתוך בתים וחטפו אנשים לעזה. תושבים בודדים נרצחו, והיתר ניצלו הודות לגבורתם של חברי כיתת הכוננות ושל הכוח הצבאי שסייע מאוחר יותר. במשך שבוע הוגדר בועז כנעדר, עד שהתברר שנפל אף הוא. רב-סמל מתקדם בועז אברהם נפל בקרב בקיבוץ ניר יצחק ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן שישים בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין האזורי בגזר. הותיר אישה ושלושה ילדים, אם, אח ושתי אחיות. כתבה רעייתו: "בועז, אהוב שלנו, איש גדול ושמח. רצית לעשות עוד כל כך הרבה דברים בחיים, אבל נפלת יומיים לפני יום הולדתך השישים ואחת. היו לך תוכניות, חלומות ושמחת חיים של נער בן שש-עשרה ... עכשיו חלומותיך שלך נותרו לנו. אנחנו כל כך רצינו להגשים אותם איתך, לראות אותך לצידנו, ממשיך לשמוח ולשמח. בועז, השארת אחריך כל כך הרבה, בעיקר מורשת של אהבה למשפחה, לקהילה, לבית. חיבתך לספורט ואהבת יצורי הבריאה באשר הם יהיו צוואתך, לאורה נחיה, ועבורך ננסה להגשים את המשאלות שהותרת ... תודה על הזכות שנתת לנו בחייך". באתר האינטרנט של מועצה אזורית גזר הועלה דף לזכרו, וכך גם באתר האינטרנט "מכביפדיה" של קבוצת "מכבי תל אביב" שאותה אהד.