Ariel Eliyahu

Sgt. Ariel Eliyahu, 19, a soldier in the 7th Armored Brigade, from Mitspe Yeriho, was killed on October 7 battling the Hamas invasion of southern Israel.

That weekend, less than two weeks after completing his training, he was stationed at an IDF post next to the Gaza border. With the start of the attack, he was sent out in his tank with Sgt. Ofir Testa, Staff Sgt. Shay Levinson and Cpl. Ido Somech to fight against the invading Hamas gunmen.

It was the first time the tank crew had all worked together, yet they didn’t hesitate, battling against several groups of gunmen crossing the border. At a certain point, the tank was hit by an anti-tank missile which killed Ariel and wounded Ofir.

Ido continued on to the site of the Supernova music festival, where Ofir was killed as he tried to give his weapon to a guard at the site. Shay was also killed and his body kidnapped to Gaza — his death was only confirmed in January 2024.

Ultimately the tank was commandeered by two civilian partygoers, Daniel and Neria Sharabi, who took Ariel’s weapon and managed to use the tank to help save dozens of attendees. Ido was the only member of the crew who managed to survive.

Ariel was buried on Mount Herzl in Jerusalem on October 9. He is survived by his parents, Idit and Achiya, and his six younger siblings, Tehia, Atara, Malachi, Shilo, Noam and Ori.

The firstborn in the family, Ariel was born in Mitspe Yeriho and grew up there until age 4, when his family decided to spend several years in New York as religious emissaries, according to a municipal eulogy.

They returned to Israel for a year before deciding to head back for another four years, finally settling back in Israel when Ariel was 12. He was a devoted Torah scholar, and at his bar mitzvah he made a siyum (completion ceremony) on all of the Mishna, and by the time he was 18 he had completed the entire Talmud.

For high school, he attended yeshiva in the Lower Galilee and after finishing he joined the hesder yeshiva in Yerucham. In January 2023, Ariel enlisted in the IDF, joining the Armored Corps after recovering from a shoulder injury.

Ariel loved photography, taking a course to improve his skills. He was musically inclined, playing the violin, enjoyed baking cakes for his friends and loved to hike and travel around the State of Israel, according to an online eulogy.

“He was sweet,” his father, Achiya, told The Forward. “Unique. And smart. And he loved to learn Torah. He loved Hashem [God].”

Achiya said his son ran a number of WhatsApp groups, including those that shared moments of joy and thoughts of philosophy as well as one that coordinated jam sessions at public pianos in Jerusalem.

“He did so many things in his life,” he said. “It’s sad to know that most of these things will not exist anymore.”

Ariel’s mother, Idit, told Israel Hayom that her son started exploring baking while in yeshiva, and together with friends they would bake cakes and cookies to enjoy together for Shabbat.

“They would buy tons of flour, eggs, they’d sift the flour, check it, check the eggs for blood spots, they’d finish at 1 a.m., finish cleaning up even later,” she told the newspaper. “And what they baked really gave a homemade touch for all of the students in the yeshiva. It was their dessert on Friday nights.”

He particularly loved to make alfajores, a South American sandwich cookie, and after his death his loved ones started to bake them in his honor and distribute them with a sticker of the phrase Ariel had made his WhatsApp status: “My cookies taste better when my friend eats them.”

Idit said the sticker and the generosity perfectly encapsulate her son’s spirit: “If all of us can be the most happy, can look at those around us and help them, we’ll be in a better world.”

בנם של עידית ברוריה ואחיה. נולד ביום כ"ד בחשוון תשס"ד (19.11.2003) במצפה יריחו. אח בכור לתחיה-יהודית, עטרה, מלאכי, שילה, נעם ואורי. אריאל גדל והתחנך במצפה יריחו שבמועצה האזורית מטה בנימין. ילד יפה תואר עם חיוך כובש ופאות בלונדיניות ארוכות שהפכו לסימן ההיכר שלו. תלמיד מצטיין, שקדן וסקרן שאהב לקרוא והתמיד בלימוד התורה. בילדותו התגורר עם משפחתו בארצות הברית במסגרת שליחות בקהילה היהודית בברוקלין, ניו-יורק. בן מסור להוריו ואח אוהב ותומך לאחיו ולאחיותיו. הוריו תיארו את שמחת החיים והאור שהפיץ בבית ובקרב המשפחה המורחבת. בשנת 2016, כשחזר עם משפחתו לארץ, החל ללמוד בישיבה התיכונית "אורות הזורעים", השוכנת סמוך לטבריה ודוגלת בלימוד מעמיק, יחד עם טיולים ואהבת הארץ. בשנים אלו התאהב בנופי הארץ וחש חיבור עמוק לטבע, ובמיוחד למדבר. אריאל המשיך לשקוד על לימודי התורה. בגיל בר מצווה סיים ש"ס משניות, בכיתה י"ב סיים ש"ס גמרא, ובכל שנה הקפיד ללמוד את התנ״ך בשלמותו. עם סיום לימודיו, המשיך לישיבת ההסדר בירוחם, שם העמיק את לימודיו התורניים. חבריו לישיבה מספרים על נער חברותי, רגיש וצנוע. תלמיד מצטיין שאהב אתגרים מחשבתיים ושאל שאלות מעמיקות. באופיו הנדיב, בטוב ליבו ובחיוכו המאיר התחבב על התלמידים והמורים. בימי חמישי, לקראת שבת, הוא וחבריו אפו עוגות ועוגיות לכל תלמידי הישיבה, ואריאל נהג לומר: "העוגייה שלי טעימה יותר כשחבר שלי אוכל ממנה". אריאל גילה גם כישרון אומנותי, הוא למד נגינה בכינור בקונסרבטוריון בירוחם, כתב שירה, למד צילום ועריכת תמונות בתל אביב ונהנה להתבונן על העולם דרך עדשת המצלמה. "איש של חיבורים", כדברי בני משפחתו, שנתינה, פשטות וצניעות קרנו ממנו. הוא היה חבר בקבוצות ווטסאפ רבות שבהן עזר לבני נוער בלימודים, קיים דיונים על פילוסופיה ואמונה וארגן מפגשי נגינה ברחבי ירושלים. היה שותף גם בקבוצת "נקודות טובות", שבה כתבו החברים בקבוצה נקודות של אור שחוו באותו יום. אריאל התמיד בכתיבה בקבוצה, וכשמישהו לא כתב כמה ימים הוא היה מי ששם לב, ויצר קשר כדי להקשיב, לתמוך ולחזק. המשפט שלאורו הלך היה "אני חי בשביל לעזור לאחרים שסביבי". לאריאל היה ברור כי פניו לשירות קרבי. ביום 12.1.2023 התגייס לצה"ל ושירת בחיל השריון. בספטמבר 2023 סיים את הכשרתו כתותחן טנק ושובץ בגדוד 77, חטיבה 7 שבעוצבת "סער מגולן". מפקדיו סיפרו כי למן ההתחלה הפגין מוטיבציה גבוהה, שאיפה למצוינות וכבש את לב חבריו ליחידה בנוכחותו הצנועה והמאירה. הוא ביצע את משימותיו במסירות ופעל מתוך אמונה, שליחות ואהבת הארץ. באחת הפעמים שבהן נשאר שבת בבסיס ויצא לשמירה בבוקר, כתב לחברו: "הייתה לי שמירה 14-10 בשבת בבוקר, וכשקראו את ההפטרה (הפטרת נחמה) התחלתי לבכות טיפה ונזכרתי כמה אני אוהב נבואות נחמה וגאולה, אז לקחתי איתי תנך לשמירה. פתחתי בישעיה באזור פרק מ' ופשוט התחלתי לדפדף ולקרוא לעצמי עם טעמים, ולהתרגש, ולבכות מהתרגשות. ואז פתחתי זמירות שבת שהיה לי בעמדה והייתה שם הקדשה לחיילי צה"ל שדיברה על המעלה של שירות בצבא ההגנה לישראל ואווירת שבת לא משנה מה, ופשוט בכיתי מהתרגשות וזאת חוויה מעניינת ממש. אבל זאת בעיקר הייתה חוויה נורא מיוחדת, לנחות לרגע לתוך המציאות ולהבין איזה גאולה זה שאני עומד עם מדים ונשק והכול, בשבת, בבסיס ענק של צה"ל (אחד מיני רבים), ועומד ארבע שעות באמצע שבת בבוקר ומזיע, ופשוט מגן על מדינת ישראל וארץ ישראל. ואז הסתכלתי סביבי ופתאום רואים גאולה בכל אבן, בכל עץ, בכל דשא סינתטי, ובכל גרפיטי בעמדה. זאת גאולה כל כך נפלאה שאי אפשר לתפוס בכלל, הנביאים שניבאו עליה לא ידעו מה הם מנבאים וכמה יפה זה ייראה וירגיש במציאות". בשבת שמחת תורה, כ"ב בתשרי תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. באותה שבת אריאל וצוותו הוצבו בעמדה קדמית בקרבת קיבוץ בארי, סמוך לגדר הגבול עם עזה. עם תחילת המתקפה, יצאו עם שני טנקים ונגמ"ש מרכבה כדי ללחום במחבלים לאורך הגדר. הם התפצלו לעמדות שונות. תוך כדי נסיעה, צוות הטנק של אריאל זיהה חדירה של מחבלים ועבר במהירות למצב לחימה. הם ניהלו בגבורה קרב עם המחבלים והרגו אותם. לאחר מכן, התקדמו והמשיכו להילחם בנקודת חדירה אחרת שאיתרו. כשהביטו לאחור, ראו מחבלים נוספים מגיעים מנקודת החדירה הראשונה, והסתובבו במטרה להגיע אליה. אז פגע בטנק טיל נ״ט, שממנו נהרג אריאל. רב-טוראי אריאל אליהו נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן תשע-עשרה בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים. הותיר אחריו הורים, שתי אחיות וארבעה אחים. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל. אביו אחיה ספד: "נסיך שלי, צדיק, איך אפשר להיפרד ממך? איך אפשר במספר מילים לסכם חיים כל כך מיוחדים ועשירים?... בן בכור שלנו, כמה שמחה הבאת לנו ולכל המשפחה המורחבת. כמה חיוכים פיזרת בחיים שלך. כל מי שמכיר אותך מזכיר את החיוך שלך. איזה מושלם אתה. חכם, סקרן, חברותי, כמה כישרון באדם אחד. במוזיקה, בציור, בשירה במשחק, והכל אתה עושה בקלות, כאילו בדרך אגב. כמה אהבת תורה יש בך. כמה הספקת בחיים הקצרים שלך ללמוד, כאילו ידעת שאין לך עוד הרבה זמן. אהבת את הלימוד בישיבת 'הזורעים' ולאחריה בישיבת ירוחם. ראינו איך אתה בונה את האישיות שלך... כמה זה סמלי שביום השלמת התורה סיימת את חייך בעולם הזה. בכמה נפשות נגעת בשקט ובפשטות שלך, איזה מאור פנים היה לך". הרב חיים וולפסון מישיבת ההסדר שבה למד אריאל ספד: "אריאל, יקירנו, נקי כפים, בר לבב - איזה לב היה לך. כולך לב, לב טהור, חיוך, אצילות, נועם הליכות, מאור פנים, עיניים מאירות, תום לב, שקט נפשי, ביטחון, ענווה, עוצמה... ברוחך ייצגת את כל הטוב שיש בחיילינו... אריאל יקר, תהא נשמתך צרורה בצרור החיים". לזכרו של אריאל הופקו מדבקות עם משפטים המאפיינים אותו ומבטאים את נתינתו ואהבתו לזולת: "כל זמן שחברים שלי צריכים עזרה זה זמן טוב לעזור להם", "העוגייה שלי טעימה יותר, כשהחבר שלי אוכל ממנה", "עם חיוך גדול - נעבור את הכל", ו"אח תאיר פנים תמיד". ההודעה שכתב אריאל לחברו בזמן השמירה הולחנה. השיר זמין להאזנה ביוטיוב. בני משפחתו וחבריו ממשיכים את דרכו בדרכים מגוונות, בהן: קבוצות ווטסאפ "נקודות טובות" לזכרו של אריאל, חבריו ומשפחתו תורמים טרומבוציטים כמו שאריאל נהג לעשות, מיזמי לימוד תורה ועשיית חסד במקומות שונים, אפיית עוגות ועוגיות וחלוקתן למשפחות של מגויסים, ועוד. ישיבת "הזורעים", בה אריאל למד, הקדישה את חדר אוצר הספרים בישיבה לזכרו, וכן את תוכנית לימוד התנ"ך השנתית. בית הספר לצילום בו למד אריאל ארגן לזכרו סדנת צילום כוכבים, חלום שאריאל לא זכה להגשים, והוריו הוזמנו להשתתף בה, לספר על אריאל, ולצלם במצלמה שלו את התמונות שלא הספיק לצלם. הקהילה מארה"ב שבה גדל אריאל בילדותו הציבה פסנתר רחוב ביישוב מצפה יריחו, והפסנתר ממשיך את דרך החיבורים ונגינת החיים של אריאל. כמו-כן, משפחה מהקהילה בארה"ב הכניסה ספר תורה לזכרו לבית כנסת באדמות ישי שבחברון. נכתבו והולחנו מספר שירים על אריאל. סיפור חייו מופיע בכמה ספרים שנכתבו לזכרו, וניטעו עצים על שמו. שמו של אריאל מונצח באנדרטת השריון בלטרון, באנדרטת חטיבה 7 ברמת הגולן, ובאתר ההנצחה של גדוד 77 בעמק הבכא.