Elyasaf Borush

בנם של יהודית וידידיה-צבי. נולד ביום ב' בתשרי תשמ"ג (19.9.1982) בארצות הברית. אח לשניים. בהיותו בן שנתיים עלה אליסף ארצה עם הוריו, ומאז התגורר ברעננה. הוא למד בבית ספר יסודי ברעננה והמשיך את לימודיו בישיבת "בני עקיבא" בעירו. "הוא היה עניו, צנוע ומוכשר, מצטיין בלימודים, כל התעודה שלו הייתה מעולה," אמר ראש הישיבה, הרב אביחי קצין. לא רק בישיבה היה אליסף תלמיד מצטיין, אלא גם לאורך כל שנות לימודיו, ויעידו על כך תעודותיו, שלדברי הוריו "היו תמיד משעממות, הכול היה מצוין". אביעזר, המורה שלו לפיזיקה, כתב: "במשך כל השנים שלימדתי אותו הוא היה יותר חבר מאשר תלמיד, וכך היה גם עם שאר המורים". עד מועד גיוסו לצה"ל המשיך אליסף ללמוד בישיבת "הר המור" בירושלים. הוא היה בחור משכמו ומעלה, תמיד מוכן לעזור לחברים בלימודים, וגם בבית סייע בכל דבר שרק התבקש. בבית הכנסת נכון היה לקריאה בתורה בימי חול, בכל עת. פעמים רבות נשלח אליסף מטעם הישיבה כנציגהּ לאירועים, לתחרויות שונות, וידוע היה כי ניתן לסמוך עליו שייצגה בכבוד. באחת התחרויות בנושא ירושלים, לקראת חגיגות ה-3000 לבירה, הצליח אליסף בכל שלבי הביניים של התחרות הארצית ונשלח לייצג את מדינת ישראל בתחרות הבינלאומית לנוער בנושא ירושלים. בשעות הפנאי שלו הוא אהב לבנות מודלים של מכוניות, מטוסים, אוניות ורכבות. ירון חכמון חברו סיפר: "התחביב שלו היה לבנות ולהרכיב מכוניות קטנות. בתקופה האחרונה הוא היה עסוק בבניית רכבת מיניאטורית, שלא הספיק להשלים את בנייתה". אליסף תכנן ללמוד הנדסה ולהיות מהנדס כמו אביו. אליסף התגייס בנובמבר 2000 לטירונות בחיל התותחנים, אחריה הוצב בגדוד "קרן מגולן", גד"ב (גדוד בינוני) 411. שבוע וחצי לפני מותו הגיע עם יחידתו למשימת אבטחה בדרום הר חברון. בעת שירותו בצבא אִרגן אליסף תפילות בציבור, שבהן השתתפו בין היתר חיילים מסורתיים ואף חילונים. בדברי הניחומים למשפחה כתב מפקד היחידה סגן-אלוף שי מלכא: "אליסף הצטרף למשפחת 'קרן מגולן' במרץ 2001, ובתוך פרק זמן קצר התחבר והתיידד עם כל חבריו ליחידה. למרות ההיכרות הקצרה עימו, השאיר אליסף חותם עז בסוללה כבחור חייכן, שקט וחכם, השואף למצוינות. אליסף הביע נכונות ורצון לתרום ולהתקדם כמפקד וכקצין בצבא, ובטוחני שאם הדבר היה מתאפשר לוֹ – היה עושה כן בנקל". במשך עשרים ושמונה יום לא יצא אליסף הביתה לחופשה, כדי להיות בטוח שייצא בחג הפסח. ירון חכמון חברו סיפר ששוחח איתו בטלפון יום לפני התאונה שבה קיפד את חייו, ואליסף אמר לו שהוא מתגעגע למשפחה ולחברים ומקווה לראותם בחג. "קבענו שבחופשה ניפגש כל החבר'ה," סיפר ירון. אליסף הספיק לשרת כחמישה חודשים עד התאונה הטרגית שאירעה סמוך למנחת "פני חבר" שבהרי חברון. שישה חיילים נסעו בנגמ"ש (נושא גייסות משוריין) למשימת אבטחה, לקראת נחיתת מסוקו של שר הביטחון, שהיה אמור להגיע לסיור בחברון. נהג הנגמ"ש היה חסר ניסיון ועבר הכשרה קצרה ביותר, זו הייתה הפעם השנייה בלבד שנהג בנגמ"ש. למפקד הנגמ"ש לא הוסבר מיקום המנחת וכנראה מסיבה זו נסע בכביש צדדי שלא הוביל למנחת המסוקים. במהלך הנסיעה במדרון, בשטח קשה לנהיגה, לפני הסיבוב, איבד הנהג את השליטה על כלי הרכב, אשר צבר תאוצה והתהפך שלוש פעמים. רכז הביטחון של היישוב פני חבר ראה את הנגמ"ש ההפוך והזעיק את כוחות הביטחון. שמונה אמבולנסים ושלושה מסוקים הגיעו למקום. אליסף לא קיבל כל טיפול רפואי וכך מצא את מותו זאת למרות שחבש קסדת פלדה, לבש אפוד מגן ועל גופו לא נמצאו סימנים שמעידים על חבלות קשות. אליסף בורוש נפל בפעילות מבצעית באזור חברון ביום י"א בניסן התשס"א (4.4.2001). בן שמונה-עשרה וחצי היה בנפלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי ברעננה. הותיר אחריו הורים, אח ואחות. לאחר מותו הועלה לדרגת רב-טוראי. עימו נפלו חמשת הלוחמים האחרים שהיו בנגמ"ש: סמל-ראשון אביעד קוליץ, סמל-ראשון אידן ברודי, סמל עידו קליין, סמל יעקב (יקי) ברדוגו וסמל עידו קרני. המורה שלו אביעזר כתב: "נשמה גדולה ותמימה אבדה לנו. אנו לא קולטים עדיין את האסון ואת החלל שנוצר בליבנו. זכרו תמיד יהיה ברוך". במשך שנים רבות נהגה חיילת מיחידתו לבוא לאזכרות לזכרו בבית העלמין. באחת הפעמים היא סיפרה לאביו של אליסף את הזיכרון החזק ביותר שנותר לה מבנו: "אליסף נהג לקום כל בוקר לפני כולם, כדי שיוכל להתפלל מבלי להפסיד זמן מהאימונים. הוא עלה על הגבעה הקרובה, פנה מזרחה ועמד מול השמש העולה והתפלל בכוונה. כך אני זוכרת אותו," אמרה. הוסיף ואמר האב ידידיה-צבי: "גם אנחנו נזכור אותו כך, עומד על הגבעה, מול השמש העולה ומתפלל בכוונה". אליסף בורוש – החייל שרצה לחיות.