Ilan Aleksandrovitch

בן אלה ואברהם, נולד ביום כ' באלול תשכ"א (1.9.1961) בחיפה ולמד בבית-הספר היסודי "מעלה הכרמל". הוא המשיך וסיים את לימודיו בבית-הספר התיכון "בסמת", במגמה לאלקטרוניקה. אילן היה תלמיד טוב ושותף בכל הפעולות החברתיות בכיתתו ובבית-הספר בכלל. מורתו בחטיבת הביניים מספרת עליו: "אילן היה נער תמיר, יפה ונעים הליכות. הצטיין בלימודים וכבש לבבות בהתנהגותו הצנועה. בחטיבת הביניים ב"בסמת" ניסינו להעלות את ההישגים בלימודים וליצור חברה אינטגרטיבית חדשה והווי משותף. אילן - במאור פניו וביחסו הכן לזולת - תרם רבות למשימה זו. הוא היה מנהיג טבעי וחבריו רחשו לו כבוד רב והתחשבו בדעתו". בנוסף לפועלו בבית-הספר כחבר בוועדות שונות, היטיב אילן לחלק את זמנו בין תחביביו הרבים: טיולים ברחבי הארץ, האזנה למוסיקה, ריקודי עם ושירה בציבור, לבין פעילותו בתנועת "הצופים". הוא התחיל כחניך בשבט "משוטטי בכרמל" של הצופים, ועד מהרה היה למדריך ולמרכז שבט. הצופיות הפכה לו לדרך חיים והשבט היה לביתו השני. ראש השבט מתאר את אילן: "הוא לא היה זקוק להוראות ולהנחיות. צורכי החניך והמדריך היו ברורים לו, והוא סחף את ההנהגה הבוגרת לקצב העבודה שלו, כשהוא מקפיד להיות מושלם בביצוע הדברים. חדר המזכירות של השבט נשא את האופי המיוחד שלו, שמאפיינו - הומור ציני. כולנו נמשכנו אליו כאל מגנט. אילן שלי היה מרכז שבט צעיר, היורד בבוקר השכם ללוות כל טיול ולוחץ שלא לבטל טיולים. אילן שלי הוא בוגר השבט, שהוענקה לו מתנת השבט - בחירתו כחניך מצטיין. כולנו מצווים ללמוד ממנו ולהמשיך את דרכו". אף שתפקידו בשבט היה יוקרתי ומכובד, נטל על עצמו אילן גם מלאכות אפורות רבות, כמו "אחראי גנרטור". תפקיד זה חייב אותו לצאת לכל מחנה, למתוח את קווי התאורה בשטח, לקום מדי שעתיים כדי למלא דלק ולבדוק שמן - והוא עשה זאת ברצון ובאהבה. בשבט הצופים התארגן גרעין "מעוף", שיועד לעלות על הקרקע ולהקים קיבוץ חדש בגליל - תובל. את תקופת השל"ת המוקדם של גרעין "מעוף" עשה אילן במטע הבננות של בית- העמק, ועד מהרה התחבב על הכול ונודע כאדם שאפשר לסמוך עליו. בקיבוץ תובל ריכז את ענף "כריתת העצים" ושימש כנהג, כמרכז קניות וכסדרן תחבורה. יחסו הרציני לעבודה, לכל עבודה, חוש האחריות שלו ויכולתו להתמודד עם אתגרים וקשיים, סייעו לו להצטיין בכל מעשיו. את תפישתו על חשיבות יישוב הארץ ועל התרומה להמשך בניינה והתפתחותה הרצה אילן גם לפני צעירים יהודים באנגליה, כאשר צורף כחבר משלחת הסברה של צעירים ישראלים. מקצתם של צעירים אלה שוכנעו, עלו לארץ והתיישבו בקיבוצים שונים. אילן גויס לצה"ל בתחילת ינואר 1980 והתנדב לשרת בנח"ל המוצנח. לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס צניחה ובקורס מ"כים, הוא הוצב באחד מגדודי הצנחנים. בתקופת הטירונות הקפיד אילן לשמור על קשר מכתבים עם חבריו בקיבוץ תובל, ובתקופת השל"ת האמצעי שב אל הקיבוץ להמשיך את עבודתו ולהדריך גרעין צופים חדש בשם "עירד". באותה תקופה ניכר באילן שמצא את מקומו, למרות ההתלבטויות שליוו אותו באשר לדרך החיים בקיבוץ. חברו הטוב מספר על תקופה זו: "עקבתי בהשתאות ובסיפוק אחרי התופעה החוזרת והיפה כל-כך של הפעילות, השקדנות וההתמסרות למשק ולבעיותיו, שסללו עבור אילן את הדרך אל הקבוצה המרכזית במשק, שעל-פיה יישק דבר. ואכן נדמה לי, שבסוף השנה היה אילן הדמות המרכזית בקיבוץ כולו. הייתה בו ססגוניות אנושית כזו: רצינות והומור, עבודה קשה וכיופים. ססגוניות שמעטים זוכים ליהנות ממנה, דומה שאילן זכה בכול מכול". ביוני 1982 עמדה תקופת השל"ת בתובל לפני סיומה, ואילן היה מועמד להשתלמות בקורס קצינים. אך בשל מלחמת שלום הגליל, הוצב בחטיבת חיל-רגלים והשתתף בקרבות בלבנון. ביום י"ז בתמוז תשמ"ב (8.7.1982) נפל אילן בעת מילוי תפקידו במלחמת שלום הגליל והובא למנוחת עולמים בבית-העלמין הצבאי בחיפה. הוא הניח אחריו הורים ואחות. לאחר מותו הוענקה לו דרגת סמל. משפחתו הוציאה ספר לזכרו, ובו דברי חברים, מורים וקרובים על דמותו. כמו כן הקימו הוריו וחבריו חדר על-שמו בשבט "משוטטי הכרמל" ומתקן ספורט בשטח מחנה הקיץ של תנועת "הצופים" ביער עופר. הנהגת שבט "משוטטי הכרמל" החליטה שטקס פתיחת שנת הפעילות יוקדש בכל שנה לזכרו של אילן.