אלכסיי בודובסקי

Sgt. Maj. Alexy Budovski, 39, a member of the Negev Yasam patrol unit, from Beersheba, was killed on October 7 battling the Hamas invasion of Kibbutz Re’im.

Alexy and his comrades were sent to the kibbutz with the start of the attack, coming across two jeeps filled with weapons at the entrance, which they took with them as they headed inside.

There they battled against the Hamas attack on the kibbutz, exchanging heavy gunfire until Alexy was killed, as was his comrade, First Sgt. Uriel Avraham.

He was buried in Beersheba on October 10. He is survived by his wife, Natalia, their three children, Steven, Romi and Daria, his parents, Eleanora and Igor and his sister Ileana.

Born in Belarus, Alexy moved with his family to Israel in 1995, at age 11, according to a police eulogy.

In 2002, after finishing high school, Alexy enlisted in the IDF, serving in a combat role. Following his service he decided to continue a career in security, joining the Israel Police in 2008.

Alexy served in the Yasam Negev patrol unit dedicated to ensuring order and dispersing riots in the Negev region. He and his wife Natalia raised their three children in Beersheba, and loved ones described him as a caring family man, who enjoyed taking the family on camping trips as well as vacations in Israel and abroad.

His comrade, Yoram Ben Hemo, wrote on a memorial page that he “had the privilege of working with you for many years.”

“A hero of Israel, because of you yelling into the radio on that terrible morning to come to you in Re’im via Ofakim and not via Kibbutz Sa’ad, you saved our lives, the whole team,” he added. “I joined you in the battle in Re’im and if only we could have done something different in the fight. I miss you, watch over us from above.”

His son, Steven, wrote on social media that Alexy’s name “is being spoken about everywhere. My Dad. No word can describe the longing the whole family feels for you. We will always remember you, you were a hero and you always will be, and the whole country will remember you, I promise!”

Steven later wrote on Instagram to his father: “I love you to the moon and back. How lucky I am to have had a father so special that I miss you this much. As much as I hate not having you around, I’m happy to know you’re at peace, a better place. You may not be with me anymore and it hurts, oh dear God how it hurts. But my love for you will never die. I’ll forever be your boy, be sure that we’re gonna continue your work, and no matter what, we will never forget you. Ever.”

בנם של אלאונורה ואיגור. נולד ביום י"ב בניסן תשמ"ד (14.4.1984) בבלרוס. אח לאלינה. אלכסיי גדל והתחנך בבלרוס. ב-1995, כשהיה בן אחת-עשרה, עלה עם משפחתו לארץ, וכאן השלים את לימודיו. ב-2002 התגייס לצה"ל ושירת שירות קרבי מלא. גם לאחר השחרור, ביקש להמשיך לתרום להגנת המדינה, והחליט להצטרף למשטרה. ב-25.9.2008 התגייס למשטרת ישראל ושירת ביס"מ (יחידת סיור מיוחדת) נגב. הוא היה גאה מאוד בעבודתו וראה בה שליחות. יחד עם אשתו, נטליה, הקים בית בבאר שבע. לשניים נולדו שלושה ילדים: סטיבן גרגורי, רומי ודריה. למרות עבודתו התובענית, היה איש משפחה מסור ובילה עם אשתו ועם ילדיו בכל הזדמנות. במיוחד אהב לצאת עם המשפחה לטיולים, לקמפינג בטבע ולחופשות בארץ ובחו"ל. אלכסיי היה אדם ושוטר משכמו ומעלה. איש טוב לב, ביישן ומקסים, שעשה הכול עם חיוך, בעוצמה שקטה וכובשת. האמת הנחתה אותו, ותמיד פעל ביושר, בהגינות ובכנות. הייתה לו יכולת מיוחדת לראות את הטוב בכל אדם, ללא ביקורת ושיפוט, לחבר בין אנשים ולסחוף אותם עם שמחת החיים המתפרצת שלו. בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה. עם תחילת המתקפה, הוקפצה יחידתו של אלכסיי לקיבוץ רעים. כשהתקרבו לכניסה לקיבוץ, הבחינו בשני ג'יפים, ריקים ממחבלים אך עמוסים בתחמושת ואמל"ח (אמצעי לחימה). אלכסיי וחבריו העבירו את ציוד הלחימה לרכבם כדי לא להשאירו לשימוש המחבלים, והמשיכו להתקדם לעבר הקיבוץ. בשלב מסוים, הורה אלכסיי לכוח לשנות מסלול, החלטה שבדיעבד הצילה את חייהם כיוון שהדרך שבה התכוונו ללכת שרצה מחבלים. הם המשיכו להתקדם בדרך אחרת, ונכנס לתוך הקיבוץ תוך לחימה בלתי פוסקת. אלכסיי לחם בגבורה ובחירוף נפש, עד שנפגע מירי המחבלים ונהרג. רב-סמל מתקדם אלכסיי בודובסקי נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן שלושים ותשע בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בבאר שבע. הותיר אחריו אישה, שלושה ילדים, הורים ואחות. לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סמל בכיר. "אלכסיי בודובסקי, השם שלך מדובר בכל מקום", כתב בנו, סטיבן גרגורי. "אבא שלי, אף מילה לא יכולה לתאר את הגעגוע של כל המשפחה אליך. אנחנו תמיד נזכור אותך, אתה היית גיבור ותמיד תישאר כזה וכל המדינה תזכור אותך אני מבטיח לך! זה היעד שלי כרגע! אוהבים אותך מאוד, אני, אמא והבנות היפות שלך". "היית למצפן ערכי ומוסרי לא רק למשפחתך, אלא לכל מי שזכה להכיר אותך", כתב מקסים. "לא אשכח את האנרגיות המטורפות שהיית מפזר, תמשיך לפזר אותן גם מלמעלה. מתגעגע! אוהב אותך אח גדול! מקווה שהעולם שהשארת יהיה טוב יותר! תמיד ידעת לחבר בין כולם, לא התעסקת בפלוגתא אלא ידעת תמיד לראות את הטוב בכול ובהכול. זוכרים אותך תמיד". "כולנו בוכים את לכתך בטרם עת", כתב מיכאל, "שמור עלינו מלמעלה אח, מפקד ובן אדם אהוב. שמור עלינו מלמעלה גיבור. השם יקום דמך וכל דמם של האחים שלנו. אוהב אותך". "אלכסיי היקר, כל כך הצטערתי לשמוע על נפילתך", כתב דורון. "זכיתי להכיר אותך בעבודה משותפת, הכרתי קודם כול ולפני הכול אדם מקסים, איש ביצוע עם עוצמות שמגיעות מתוך השקט שכל כך אפיין אותך. גיבור ישראל, יהי זכרך ברוך". "אלכסיי היקר", כתבה קרן, "כמה אהבת את משפחתך, את אשתך והילדים. טיפחת את ביתך וחלמת על העתיד. שמחה שזכיתי להכיר את טוב הלב שלך". "אי אפשר לכתוב עליך בלשון עבר", כתב אביה, "היית דוגמה וסמל בקורס. השם ייקום דמך". אלכסיי מונצח באתר גלעד המשטרתי ובאנדרטת החללים הניצבת במכללת השוטרים בבית שמש.