Yosef-Amram Tamsot

יוסף, בן זוהרה וחיים, נולד בשנת תשי"ב (1952) בקזבלנקה שבמרוקו ועלה עם משפחתו ארצה בשנת 1955. המשפחה קבעה את מושבה באשקלון, ויוסף סיים את לימודיו היסודיים בבית-הספר באשקלון. אחרי-כן למד בבית-ספר מקצועי באשקלון וסיים בו שתי שנות לימוד, ולבסוף הלך ללמוד בבית-הספר לקציני-ים בניצנים. בשעות הפנאי בתקופת הלימודים נהג יוסף לעסוק בספורט והתמסר במיוחד למשחק הכדור-יד ואף היה חבר בנבחרת אשקלון בענף ספורט זה. יוסף היה בעל גוף מוצק, חברותי, ובעל מזג נעים. הוא היה חביב על חבריו ובזכות מרצו וחביבותו היה הרוח החיה בחוג ידידיו. תמיד השתדל לעזור לחלש ולסייע לכל אדם ככל יכולתו. יוסף גויס לצה"ל בתחילת פברואר 1970 והתנדב מלכתחילה לשרת ביחידה קרבית. לאחר שעשה טירונות בחיל רגלים, השתלם בקורס חרמ"ש ולאחר הקורס נשלח לקורס סיור, ובתום קורס זה הוצב בתפקיד סייר בפלוגת סיור בחיל השריון. בתקופת שירותו בפלוגה היה יוסף חייל אחראי, יעיל ומסור לתפקידו, ועל כך הוענק לו "אות השירות המבצעי". כשהיה בא הביתה, מעולם לא התלונן על תנאי השירות, ולמעשה מיעט בדיבור לגבי קשיו וחויותיו בצבא. בראשית פברואר 1973 שוחרר יוסף מהשירות הסדיר, והוצב לשירות מילואים ביחידת סיור. לאחר שחרורו עבד והתפרנס מיגיע כפיו, ובשעות הפנאי הקדיש מזמנו לנוער במקום, והיה מאמן את הצעירים בתרגילי ג'ודו וספורט. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים גויס יוסף לשירות בגדוד המילואים שלו. ביום כ' בתשרי תשל"ד (16.10.1973) לחמה יחידתו של יוסף בקרב ההבקעה להקמת ראש הגשר על תעלת סואץ. בקרב זה נפצע יוסף ובאותו יום נפטר מפצעיו בבית החולים. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי, בהר-הרצל. השאיר אחריו הורים ואח. אחרי נופלו הוענקה לו דרגת רב-טוראי. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "מעשיו וכושר התמדתו במלחמה ארוכה זו שימשו לנו, חבריו, מקור כוח. יוסף היה אהוב ומקובל על חבריו ומפקדיו. אבדתכם היא גם אבדתנו. זכרו של יוסף ודרך לחימתו הינם חלק בדרך היסורים של מדינתנו לביטחון ולשלום". משפחתו של יוסף תרמה ספר תורה להנצחת זכרו; אביו של יוסף עשה להנצחת זכר בנו ולזכר חללי אקלון, על-ידי הקמת אנדרטה מיוחדת במינה, שתוארה בכתבה גדולה בעיתון "מעריב" מיום ח' בסיון תשל"ז. בכתבה זו מסופר בין השאר: "האב, חיים, שקע בתוך עצמו ולא הצליח להתאושש מצערו. ארבעה חודשים אחרי המלחמה החל, לפתע, ליצור במו ידיו קוביות בטון קטנות ומלוטשות, מלט וגבס, מים וקצת חול. 'נולד אצלי רעיון לעשות דבר מה לזכר בני יוסף עמרם. רציתי לעשות משהו שינציח את כל חללי אשקלון. עשיתי אנדרטה עם סמל צה"ל ולוח שיש עם סמל המדינה ולוחות נחושת עם שמות חללי אשקלון... בדבר אחד אני מוצא נחמתי - שזכיתי ועליתי ארצה וגידלתי בן שלחם ולא היסס להקריב עצמו למען המולדת'".