Mordehai Liblich

בן ברונקה וד"ר ישראל, נולד ביום ז' באדר תש"ה (16.2.1945) בחיפה. מרדכי היה בן יחיד להוריו. למד בבית-הספר "הריאלי" בחיפה, במגמה ריאלית. הוא היה פעיל בתנועת "הצופים", והצטרף לגרעין נח"ל שהתארגן בבית-העמק. באוקטובר 1965 התגייס מרדכי לצה"ל, ושירת בנח"ל מוצנח. מרדכי לחם במלחמת ששת הימים והיה בין משחררי ירושלים המזרחית. הוא נפצע קשה בקרבות, ומשהחלים חזר אל יחידתו ובשורותיה לחם במלחמת יום הכיפורים. אחרי שסיים את שירותו הסדיר, למד מרדכי הנדסת אלקטרוניקה בטכניון העברי בחיפה. את לימודיו הוא סיים בתואר שני. כשנפטרה אמו, הוא עבר לנהל את בית-המרקחת של המשפחה. הוא הצליח בעבודתו. בדצמבר 1972 התחתן מרדכי והקים עם רעייתו בית חם, שהאהבה הייתה שרויה בו. שתי בנות נולדו לו - טל ומיכל. מרדכי, שאהב ללמוד ולהתקדם, לא הסתפק במה שהשיג. הוא חזר אל ספסל הלימודים באוניברסיטת חיפה, השתלם במנהל עסקים וסיים את לימודיו בהצטיינות. ביולי 1978, במסגרת שירותו במילואים, הועבר מרדכי לשרת ביחידת סיור בחיל-השריון. הוא עבר קורס סיירי שריון. בשנת 1982 חזר מרדכי בשלישית לספסל הלימודים, הפעם בבית-הספר לרוקחות בירושלים. גם במקצוע השלישי שבחר לעצמו זכה להערכת מוריו, אך הוא לא זכה להשלים את לימודיו. פרצה מלחמת שלום הגליל, ומרדכי נקרא לשירות מילואים. הוא הוצב עם יחידתו בתצפית ליד העיר צידון. ביום ז' בטבת תשמ"ג (23.12.1982) טמנו מחבלים מטען נפץ בעמדתו, המטען התפוצץ ושני חיילים נהרגו. ביניהם היה מרדכי. בן 37 שנים הוא היה בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית-הקברות הצבאי בחיפה. מרדכי השאיר אחריו רעיה ושתי בנות. שר הביטחון אריאל שרון כתב עליו במכתב תנחומים למשפחתו: "רב"ט מרדכי נתן את חייו למען מולדתו. הוא נפל במחנה הפליטים עין-חילווה בהתפוצצות מטען חבלה. מרדכי שירת בחיל-השריון, היה חייל מסור, מילא חובתו בלא רבב, לוחם אמיץ ואהוד על חבריו".