Roi Moshe

Roi Moshe, 36, from Ashkelon, was killed by Hamas terrorists on October 7 while trying to return home.

Roi, a firefighter, served as deputy team chief in the Beersheba station, and was posthumously granted the rank of first sergeant major.

He had just wrapped up an overnight shift and was headed home when the Hamas attack began. He was ambushed by Hamas terrorists near the Gevim Junction outside Sderot, tried to flee into a nearby field and was murdered.

He is buried in Ashkelon on October 10. He is survived by his wife, Linor, their two children, Daniel, 9, and Harel, 7, and their daughter, Gili, who was born in January 2024, three months after her father’s death. He is also survived by his parents, Nitza and Binyamin, and six siblings, Meital, Moran, Adir, Kfir, Liel and Matanel.

The oldest in his large family, Roi grew up in a religious home, attending religious schools before enlisting in the army, completing an officer’s course and later attending a yeshiva.

Roi and Linor met in 2011 when she was in the army and he was serving in reserve duty in the Givati Brigade. Though they came from very different backgrounds, they overcame their differences and wed in 2013, welcoming two children into the world. Linor then had two miscarriages, she told Maariv, and Roi was so excited at the prospect of their third child, picking out Gili as her name and swearing Linor to secrecy.

Roi joined the Israel Fire and Rescue Services in 2018. At his funeral, Itzik Oz, the commander of the southern district, described Roi as “active, dedicated, brave, an excellent firefighter and a guy with a sense of humor who made sure to keep the shift united, a true friend, an intelligent guy, professional, caring and ambitious.”

His younger brother, Matanel, told a local news site that Roi chose to work in Beersheba instead of in Ashkelon “because there’s more work in Beersheba. He really wanted to work, [there] it’s like an elite unit for firefighters because they’re responsible for the whole Negev. There’s action, he didn’t like to sit back and do nothing.”

Roi, he said, “was always like that. Even when we’d get the house ready for Shabbat, everything was quick and efficient.” Matanel noted that Roi was older than him by 16 years, “and he was also a brother, also a father figure, also a friend, he was everything. He raised me, raised us, all the siblings — he raised us his whole life. He was always there with his knowledge, with his life experience, he was super smart.”

Roi’s wife, Linor, told Kan public radio that her husband was “a professional, he did this job out of a sense of mission.”

She said he was in the middle of studying engineering when he decided to switch paths, telling her, “‘I need to be active, I can’t sit in an office, I need to save people, to do something with my life,'” she recounted. “Roi was a man of action. He was an entire world… he was just light. Full of generosity.”

After he was shot, Roi managed to send a voice note to Linor, telling her that he loved her, loved the kids, asking her to take care of them, to move on with her life, adding: “You’re my queen and I know I can rely on you.”

Linor told Ynet that when he sent the message, “He was already wounded, he knew it was the end. That was my Roi — he gave me a loving and romantic end, that will stay with me for the rest of my life.”

בנם של ניצה ובנימין, נולד באשקלון ביום ט' בניסן תשמ"ז (8.4.1987). רועי גדל באשקלון ולמד בתיכון "אורט אפרידר", תלמיד מצטיין שממוצע ציוני מבחני הבגרות שלו היה 98. לאחר סיום לימודיו התגייס לצבא, שירת כלוחם בחטיבת גבעתי ועבר קורס קצינים, שגם אותו סיים בהצטיינות. אחרי שחרורו, למד בישיבה בקריית מלאכי. גם שם בלט ונחשב כעילוי. בהמשך, למד הנדסאות חשמל והיה מצטיין דיקן. בשנת 2011 הוא זומן לתעסוקה מבצעית על ידי קצינת הקישור לינור. הוא התייצב למילואים ופגש אותה, ועד מהרה השניים הכירו והפכו לזוג. הם נישאו והקימו את ביתם באשקלון. סיפרה לינור: "הוא היה הבעל הטוב ביותר בעולם שדאג לי וכיבד אותי יותר מאשר את גופו". נולדו להם בת בשם דניאל ובן בשם הראל. לינור סיפרה שרועי "היה אבא מאוד סמכותי, אבל גם חבר של הילדים. צוחק איתם ועושה איתם פעילויות. לקח אותם לטיולים בטבע, הכין איתם פיצות ועוגיות ובישל איתם". כאדם, הוסיפה, "היה שמח כל כך, מלא בנתינה, במצוות, בכיבוד הורים. גם את ההורים שלי כיבד כמו את הוריו". רועי, שחש שהעזרה לזולת היא ייעודו, בחר להיות לוחם אש. הוא התגייס למערך כבאות והצלה בשנת 2018 ומאז שירת במחוז דרום. ככבאי הציל אנשים רבים כאשר השתתף באירועי חילוץ, תאונות דרכים ושריפות. בזכות מקצוענותו ואישיותו הערכית הוא התקדם בתפקידיו. מפקד תחנת הכיבוי בבאר שבע, טפסר משנה משה עמר, סיפר: "היית מפקד קורס יחידת מתנדבים עצמאית, משימה מורכבת ומאתגרת שגם אותה עשית בהצטיינות כמו כל דבר שנגעת בו. חניכים שלך התאהבו בך מיד ולא הפסיקו לעוף עליך, ואתה דאגת להם כמו מפקד". בתפקידו האחרון שימש כסגן מפקד צוות בתחנת כיבוי באר שבע. במסגרת שירותו עבר שורה של הכשרות: קורס לוחמי אש, קורס חומרים מסוכנים וקורס סמלים. בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה. רועי סיים משמרת לילה בתחנת הכיבוי בבאר שבע. כששמע את האזעקות מיהר לבית הוריו שבאשקלון, שם חיכתה לו משפחתו המורחבת כדי לחגוג ביחד את החג. סמוך לצומת גבים נתקל במחבלים שירו לעברו. הוא יצא ממכוניתו ורץ לשדה סמוך, אך המחבלים ראו אותו וירו בו. סיפרה לינור אשתו: "רועי נמלט לשדה באזור מושב יכיני ונורה בפלג גופו העליון. בעודו מתבוסס בדמו הוא שלף את הטלפון ושלח אליי הודעה קולית, שבה נפרד ממני ומהילדים, הוא אמר שהוא אוהב אותי, אוהב את הילדים, 'תשמרי עליהם', 'תתקדמי הלאה' ועוד דברים. בסוף ההודעה הביע את אהבתו הרבה אלי, וביקש שאמסור את אהבתו להוריו. הוא כנראה כבר היה פצוע. ידע שזה הסוף. כזה היה רועי שלי - הוא נתן לי סיומת רומנטית ואוהבת שתישאר איתי כל החיים". במשך יומיים רועי נחשב לנעדר עד שנמצאה גופתו. רב-סמל רועי משה נפל בעת מילוי תפקידו בכ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023), בן שלושים ושש בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין "גבעת ציון" באשקלון. לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סמל ראשון במערך כיבוי אש. רועי הותיר אחריו אישה הרה, בן ובת, הורים ואחים. כשלושה חודשים לאחר הירצחו נולדה בתו, שהוא הספיק לבחור לה את שמה: גילי. על מצבתו כתבו אוהביו: "הִרבה בגמילות חסדים. אמר מעט ועשה הרבה. אבא, תודה על מה שהענקת לנו, לנצח תהיה עמוק בליבנו, מקור גאוותנו", והוסיפו ציטוט מתוך השיר "אחרי הנצח" (מילים: איתן דרמון):

"עד אחרי הנצח
עד לפני הכול
ניפגש תראה בסוף
זמן הוא ים אך לא החוף".

כתבה אשתו: "תודה רועי שמבין כל העולם בחרת בי להיות זו שאתה אוהב יותר מכל דבר, יותר מאת עצמך. תודה על האישה המאושרת שהייתי מיום שהכרתי אותך. לא היה חסר לי כלום. מילאת לי את כל החסר. שימחת אותי, פינקת אותי, עטפת אותי, הבנת אותי. היית גאה בי. היית החבר הכי טוב שלי בעולם. יד ימיני, חצי שלי, חלק בלתי נפרד מגופי ונשמתי... תודה על החוויות שהילדים צברו איתך... של שטח, של כיף, צחוק והנאה... נתת להם חוסן, ילדות מאושרת". אחיו כתב: "זה לא נתפס. שמור עלינו מלמעלה אחי. אתה הלב שלי, אני אוהב אותך ולנצח אזכור אותך גיבור ישראל". טפסר איציק עוז, מפקד מחוז דרום של כבאות והצלה, ספד לו: "רועי הפעלתן, המסור, האמיץ, לוחם האש המצטיין והאדם בעל חוש ההומור שדאג לגבש את המשמרת, חבר אמת. אדם אינטליגנטי, מקצועי, אכפתי ושאפתן שהוביל משימות במשמרת וביצע אותן באופן יוצא דופן לחיוב... יהי זכרו נצור בליבנו לעד". ספד לו טפסר משנה משה עמר, מפקדו הישיר: "כבר בשניות הראשונות של המפגש הראשון הבנתי שיש לי לוחם אש מהזן המשובח ביותר. בעיניי, ובעיני כל פקודיו, רועי שימש לוחם ומפקד לדוגמה ומופת. רועי, אתה הלוחם והעובד שכל מפקד רוצה וחולם שיהיה לו...אתה דוגמה ומופת מקצועית וערכית, עליך צמד המילים 'מלח הארץ'. רועי היקר, תודה על הזכות שהייתה לי להיות מפקד שלך. תודה על הזכות להכיר אותך. עכשיו תורי להצדיע לך. נוח על משכבך בשלום, גיבור". בקבוצת "חיילים מצייצים" בפייסבוק, כתבו: "זה הסיפור על רועי. אומרים שהוא היה שאפתן, לוחם אש מסור ואמיץ. אומרים שהיה לו חוש הומור שחיבר בין כולם, תמיד דאג לאחרים וחייך... זה סיפור על רועי לוחם האש ששכב בתופת פצוע וחשב רק על אהבות חייו, דאג להן יותר מכול. רועי האמיץ, שישמור על אהוביו לנצח, מגן עדן." בתחנת הכיבוי באר שבע, מקום עבודתו של רועי, הוקמה עמדה להנחת תפילין לעילוי נשמתו. במסגרת הפרויקט ''לגעת באור שלהם'' של "אולפנת צביה חפץ חיים", הוקדש פרק הווידיאו "להשקיע במשפחה" לזכרו של רועי.