Dor Mangadi

Sgt. First Class Dor Mangadi, 24, a police officer in the coordination of enforcement operations unit (MATPA), from Rosh Ha’ayin, was killed on October 7 battling the Hamas invasion of Kibbutz Be’eri.

Dor was called into work early that morning with the start of the attack, and headed south to meet up with his fellow officers and receive orders. He was sent with seven other police officers into Be’eri, the site of some of the heaviest fighting that day. As they entered the kibbutz, their jeeps were ambushed by an onslaught of RPGs and gunfire, and seven of them were killed, including Dor and Supt. Vadim Blih.

Because of the heavy fire damage to the jeeps and the chaos in Be’eri, it took 10 days for his body to be identified. Dor was buried on October 16 in Rosh Ha’ayin. In March, his family was told that additional bones belonging to Dor were found near where he was killed, and his grave was reopened to have them placed inside.

He is survived by his parents, Iris and Shaltiel, and his five siblings Nir, Shani, Yoni, Talya and Maayan.

During his mandatory army service, Dor served in the Golani Brigade, and after finishing he enlisted in the Israel Police. His older brother Nir and his younger brother Yoni are also both police officers. Loved ones said that he was very close to his family members, in particular his mother, who he took care of with great devotion.

Two months after he was killed, his brother, Nir, wrote on Instagram that the loss was still impossible to comprehend.

“Time hasn’t healed anything, not the pain, not the longing, it has only intensified and increased it,” wrote Nir. “My Dor, I miss you, your smile, your voice, your presence. My heart hurts, bleeds, burns with longing… my brother, my blood, I would do anything to bring you back, if only it were possible. I love you my beloved brother, and I miss you endlessly.”

Dor’s older sister, Talya, wrote on Facebook about how much she misses him, “I miss your craziness, I miss our arguments, I miss sitting with you at night on the balcony, I miss the moments you took care of Mom, we are all trying to be with her but you were the best of everyone. I miss the moments you went nuts cleaning the house and handing out orders.”

“You are the best police officer and warrior, you are a hero, you are the kid with the biggest heart, the most unique of your friends, the magic in the world,” she added. “It drives me crazy to think that you will never walk through the door again and shout, ‘Dor the king has arrived,’ it drives me crazy that your chair will sit empty on Shabbat and holidays, it drives me crazy that your room will remain forever a memorial to you.”

A month after he was killed his mother, Iris, wrote on Facebook that on October 7, Dor “left with a smile and you didn’t know it was the last time I would see you.”

“I sat for days and for hours on the sofa waiting, that you would maybe enter and jump on me, but it didn’t happen,” she added. “My Dor, my child, my life has changed, I sit every day and scream in my heart, in pain, refusing to believe. I can’t believe I will never see you again, I don’t know how to go on, how to get up, how? All I have is a huge hole in my heart.”

In April, Iris wrote again to “my son — I always knew that you were a mother’s hero. I didn’t need any proof of that. I need you here now, beside me, not up above as a hero to everyone.”

בנם של איריס ושאלתיאל. נולד ביום כ"ו באלול תשנ"ט (7.9.1999) בראש העין. אח לניר, שני, יהונתן, טליה ומעיין. דור גדל והתחנך בראש העין, למד במוסדות לימוד באזור מגוריו. נער חייכן ומלא קסם, חברותי ואהוב. בלט בטוב ליבו וברצונו להושיט עזרה וסיוע לסובביו בכל דבר ועניין, תיארה אותו חברתו: "הוא התאפיין בעיקר במידת הנתינה, בכל עת ביקש לתרום ולעזור, וכמובן ישנו החיוך המיוחד שלו שהדביק את כולם וגרם לכולם להיות מאושרים לצידו". בזמנו הפנוי אהב לצאת עם חבריו ולבלות. כאוהד קבוצת הכדורגל "בית"ר ירושלים", נהנה לצפות במשחקים של הקבוצה לצד אחיו וחבריו. חלק עם בני משפחתו קשר חם ואוהב, והיה קרוב מאוד לאימו. "דור שלי הוא ילד של אימא", סיפרה האם, "רכש כבוד אליי ברמה מטורפת. הראשון שקם לשטוף כלים, כדי שלא אעבוד קשה. כשהייתי מבשלת נהג לומר: 'יבורכו ידייך, אימא'. היה החבר, הילד, האח. פשוט הכול". בהגיעו לגיל גיוס, שובץ לשירות כלוחם בגדוד 51 של חטיבת "גולני". היה גאה ללכת בדרכו של אחיו הגדול ניר ולשרת ביחידה זו, חדור מוטיבציה לתרום מעצמו בהגנה על המדינה. חייל מסור ומקצועי, יצר קשרים חברתיים בקלות. מיד אחרי שחרורו מצה"ל התגייס, שוב כאחיו לפניו, למשטרת ישראל. ביום 20.2.2022 התגייס למשטרה ושירת במנהלת תיאום פעולות אכיפה, יחידה ייעודית העוסקת באכיפת דיני מקרקעין ומשמשת ככוח עתודה באירועים חריגים בתחומי פח"ע (פעילות חבלנית עוינת), חירום ופשיעה חמורה. חש גאווה להיות חלק מהמנהלת ומהמשטרה, נהנה מאוד מהאתגרים שהציב בפניו התפקיד. בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה. בבוקר זה דור היה בביתו בראש העין. ניר אחיו, אז לוחם יס"מ (יחידת הסיור המיוחדת של משטרת ישראל), הוקפץ ראשון. "הוא התקשר לדור ואמר לו: 'תיכף בטח יקפיצו גם אותך'" סיפרה האם, "אחרי חמש דקות דור הודיע לי: 'אימא, מלחמה' - ויצא מהבית". תחילה הוקפץ לאזור שדרות ובהמשך יצא עם שבעה מחבריו לצוות לאזור קיבוץ בארי כשהם נוסעים בשני רכבי קרקל ממוגנים. בהגיעם לקיבוץ נתקלו בעשרות מחבלים שחדרו לשטח ישראל, ניהלו מולם קרבות עזים באומץ לב ובגבורה ופגעו ברבים. בדרכם לחלץ משפחה שהסתתרה בבית העלמין, נקלעו למארב על הכביש ההיקפי של הקיבוץ ונורה לכיוונם מטח של טילי אר־פי־ג'י, אש מקלעים וירי צלפים. כתוצאה מהאש המאסיבית נהרגו שבעה מהלוחמים, וביניהם דור. מילותיו האחרונות נותרו על פתק במכשיר הטלפון שלו, ששרד את הבעירה הגדולה. ברגעיו האחרונים חשב על אימו וכתב: "אימא יש רק אחת, לא סתם אמרתי תמש..." כך, באמצע המילה, נקטעה ההודעה שלא הספיק לשלוח. סמל ראשון דור מנגדי נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן עשרים וארבע בנופלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין ראש העין. הותיר אחריו הורים וחמישה אחים ואחיות. לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סמל. ספדה לו אימו: "מלאך שלי בשמיים, אנשים שואלים אותי – 'איך את?' ואני עונה: 'עצובה, בוכה וכואבת', והם: 'תהיי חזקה'. אני לא חזקה ולא רוצה להיות חזקה... מלאך שלי, לעד תהיה חרוט בליבי. אוהב אותך, אכאב, אבכה ואספר עליך בכל מקום". ספד לו גל חברו: "'תחיה כמו מלך ותמות כאגדה' כך נהגת לומר, ובסוף באמת הלכת כאגדה. אוהב אותך לעד אחי היקר ומתגעגע כל כך. אתה גיבור ישראל". ספדה לו חברתו: "דור היה החבר הכי טוב, בן זוג מושלם, ילד של אימא שתמיד דאג לה ולאחים שלו... הוא איתנו בלב לכל החיים, נזכור אותו לנצח". דור מונצח באתר ההנצחה weremember710, שם ניתן למצוא תמונות מתחנות חייו השונות ודברים לזכרו. דף הנצחה לזכרו הוקם במדור "גלעד לזכרם" באתר האינטרנט של משטרת ישראל ובו תולדות חייו ותמונות. אוהביו יצרו מכתב ידו גופן כחלק מפרויקט "אות.חיים" - מעצבים יוצרים פונטים מכתב ידם של הנרצחים והנופלים במלחמה, על בסיס הרעיון כי "יצירת פונט (גופן) על שמו של אדם – תשאיר בעולמנו אות חיים ממנו". מרוץ בהשתתפות תלמידי הישיבה התיכונית "דרכי אלישע" נערך בעיר הולדתו ראש העין, בסיומו שמעו התלמידים את סיפורו של דור, כמו גם סיפורי גבורה של נופלים נוספים בני המקום. ניר אחיו הגדול החליט להמשיך את דרכו ועבר לשרת במפת"א באומרו: "אני משרת בצוות של דור, עם החברים שלו, שאיבדו באותו יום שבעה לוחמים בבארי ואת מפקד הפלגה שלהם שנהרג בקרב בשדרות. זה לפעמים קשה, כי אתה מבין שדור היה צריך להיות פה ולא אתה. אבל אז אתה אומר לעצמך: 'מספיק שנתתי כוח לעוד אדם להרים את הראש אחרי מה שקרה', וכשאתה עוזר לאחרים, אתה מתחזק בעצמך. זה ניצחון קטן שאומר למרות שלקחתם לנו את הדבר הכי יקר, אנחנו לא נשבר". דור מונצח באנדרטת המשטרה הניצבת במכללת השוטרים בבית שמש ובבית "יד לבנים" בראש העין.