Yael Leibushor

Sgt. Yael Leibushor, 20, an observation soldier in the Border Defense Corps’s 414th unit, from Ge’a, was killed when Hamas terrorists overran the IDF Nahal Oz base on October 7.

Her family said that she was on duty when the Hamas onslaught began, and calmly reported on the cross-border activity to her superiors, directed troops where to go and alerted the local security teams of the kibbutz under her purview. She continued to operate until Hamas terrorists threw grenades inside the base’s war room, her family said.

She is survived by her parents, Gili and Hagai, and her brother Ido and sister Tamar. She was buried on October 12 in her hometown.

Her family said that before she began her IDF duty, she did a year of national service at an environmental protection agency in Mitzpe Ramon, and had a deep love of the desert. She also loved to embroider, and would embroider things for her friends on base.

To mark what would have been her 21st birthday on December 16, her family asked loved ones to celebrate by sending photos of “21” made in nature, in the desert, in fruits and vegetables or flowers.

Her great aunt, Ayala Iluz, wrote on Facebook that Yael was “a beautiful girl, who loved nature and the desert, was responsible and excellent, moral and good-hearted.”

After her army service, Iluz wrote, she “wanted to work in protecting the nests of sea turtles… and her dream was to hike the Israel Trail. Yaeli was killed as she lived — full of dedication and responsibility for her job, watching and observing, staying put until the very end. Amid the great sadness, we must continue her path, to make sure that the inspiration she gave us, in her behavior, in her love of people, nature and the land, will be completely fulfilled.”

Her mother, Gili Leibushor, told the Kan public broadcaster that her daughter was a “young and wonderful woman” who “loved to embroider — if you see a soldier with embroidery on their belt — he’s a friend of Yael’s.”

She said Yael wanted to study biomimicry — “which is a field which looks at the genius of nature and how humanity can use it” — and that the family has vowed to hike the Israel Trail in her memory, fulfilling one of her wishes.

On Instagram, her mother wrote that as a young child Yael was full of innocence, “but also when you grew up, when there was a less innocent reality, you believed in good and you did good. You believed that people are naturally good — the truth is that the world smiled at you and you smiled back.”

“At the base of your beliefs about the world was the knowledge that it was OK to want, to hope, it was OK to wish — the cynicism of life these days did not stop you from believing in the power of hope.”

בתם של גילי וחגי. נולדה ביום י"א בטבת תשס"ג (16.12.2002) בירושלים. אחות בכורה לעידו ותמר. מושבניקית בנשמתה, יעל אמנם נולדה בירושלים אבל בגיל חמש עברה לגור במושב גיאה הסמוך לאשקלון, דור רביעי למשפחת לייבושור במושב שתכננה שגם את חייה הבוגרים עם משפחה משלה היא תחיה בו. אחד מנופי המושב היה לראות את יעל הולכת עם הכלב שלה בשדות, אוזניות עם מוזיקה שאהבה וחיוך לכל מי שעובר מולה או עצירה לשוחח על מה נשמע. יעל היתה פעילה מאד ב"תנועה החדשה", והדריכה במשך שנים. באחד מימי העצמאות במושב הודלקו משואות ויעל זכתה להדליק משואה יחד עם המדריך הבוגר כהוקרה להשקעה הרבה שלה. אחת ההברקות שלה שנשארה לשנים הוא המשפט שכתוב במועדון ועל החולצות הכחולות "משתגיאה כבר מלך להיות" - לא פשוט למצוא חרוזים לשם גיאה. וכך היא חיברה בין שתי אהבות - האהבה לסרט מלך האריות והאהבה לתנועה. יעל נבחרה להיות נציגת התנועה בקבוצת המנהיגות הארצית "המעגל". יעל למדה בתיכון כפר סילבר בכיתת "מופת", סיימה עם תעודת בגרות מצטיינת, ולא הספיקה ללכת לקחת את תעודת הבגרות שהגיעה אל משפחתה לאחר נפילתה. בתיכון אהבה את יום העבודה ובמשך שנים עבדה ברפת - מגפיים מגומי בבוץ, להאכיל עגלים מבקבוק, להחזיר לרפת פרות שבורחות. זה מה שהיא אהבה. מגיל צעיר ועד לסיום י"ב יעל רקדה פלמנקו באולפן למחול בשער הנגב. התאים לה הריקוד האלגנטי אבל גם הרוקע הזה. השילוב בין אלגנטיות לעוצמה. היא תמיד אמרה "אני מחכה ליום של הריקוד זה נותן לי אוויר לנשימה". אחרי נפילתה הקבוצה שהיא רקדה איתה הופיעה עם הריקוד האחרון שהם רקדו יחד במופע הנצחה בפסטיבל ימי פלמנקו במרכז סוזן דלאל בתל אביב. יעל היתה "ילדת מארוול", הולכת לבכורה של הסרט עם טי שירט תואם, שולטת בכל היקומים. האהבה לסרטי מארוול, לספרי הארי פוטר ולספרים נוספים מהתחום הייתה חלק ממה שאפיין את הקשר שלה עם האחים שלה. בשיחות עם יעל ההורים שלה אמרו לה שהיא שייכת למאה אחרת. למה? גם בגלל האהבה שלה לספרים "של פעם" (בסגנון "גאווה ודעה קדומה") וגם בגלל שהדבר שיעל הכי אהבה לעשות זה לרקום. חישוק שמתוח עליו בד, חוטי רקמה עדינים לצידה ואוזניות עם מוזיקה - יושבת ורוקמת. איפה? בכל מקום. בזולה בקצה הגינה, בספה בסלון, בכיסא הקש בחדר, באמצע המדבר, על שפת נחל, בהפסקות בצבא. הולכת לכל מקום עם שקיק קטן מבד, שעליו רקום פרפר, ובו הריקמה שעליה עבדה, חוטים, מספריים כל מה שצריך – כמו שיש פק"ל קפה, ליעל היה פק"ל ריקמה. מה היא רקמה? המון דברים לחברים שלה. חוגרים לצבא, תגים לתיק הגדול לטיול, סימניות לכל אחד עם מה שהוא אוהב, בדיחות פרטיות על חולצות, תיק עם ריקמה של סרט שהיה אהוב על מי שהיא רקמה לה. ופרחים. יעל רקמה פרחים ובמיוחד את הפרח האהוב עליה, כדן סגול. החברים ידעו שחוץ ממתנה רגילה מיעל מקבלים גם מתנה רקומה. מי רוקם מתנות לחברים? ליום ההולדת של אימה יעל רקמה לה את התמונה המשותפת האהובה עליה. מי רוקם מתנות לאימא? בבוקר השבעה באוקטובר שקיק הריקמה שלה נשרף בחמ"ל נחל עוז. עם יעל קבורים מספרי הריקמה המיוחדים שלה בצורת עגור, אין להם מה לעשות פה בלעדיה. יעל רקמה גם חברויות, תגים יפים וחזקים של חברות. חברי הילדות שלה קראו לה יעלוב. בגלל שיעל היתה פחות מופעלת מאגו היא הצליחה להוציא מאנשים את הגירסה הכי טובה שלהם, כי הם ידעו שהיא בעדם. בכלל היא הייתה אדם של "בעד", עמדה כזאת בחיים מאפשרת לאנשים לידה להיות הם, לא צריכים להתגונן, להסתיר אלא להיות הם. היא היתה שותפת סוד מעולה והם הפקידו בלב שלה את הלב שלהם בידיעה ברורה שהוא שמור אצלה. היא היתה כזאת שמתעניינת באמת, שמספרים לה דברים והיא באמת נוכחת ברגע, מקשיבה, נותנת לדברים להיכנס אליה באכפתיות הכי גדולה שאפשר לדמיין. זה היה נכון לחברים מהבית, אבל גם בקומונה וגם לימים בצבא. זה חוט הריקמה המקשר בין כל המרחבים והקבוצות שהיא היתה חלק מהם - היכולת לרקום חברויות אמת, להיות שם בשביל אחרים באמת. על המצבה של יעל כתוב: אוהבת אדם, וגם רוקמת חברויות. יעל אהבה לטייל, והייתה "שייכת" במיוחד למדבר, לכן היה טבעי לה להתנדב לפני הצבא לשנת שירות בחברה להגנת הטבע, בבית ספר שדה הר הנגב. שילוב של כל הדברים שהיו חשובים לה ושהיא אהבה - הרצון לתת, האהבה לטבע ולמדבר, האהבה להדרכה. ואכן זאת הייתה שנה מופלאה עבורה, גם בצבא היא חזרה ואמרה שזאת היתה שנה כל כך מדויקת עבורה. בקומונה נרקמו חברויות חזקות, בטיולים הקשוחים הארוכים עם טיפוס על הרים יעל הייתה צריכה להתמודד עם הקשיים שלה ולצלוח אותם, זאת היתה שנה של "קפיצת גדילה". גם בצבא בסופי שבוע יעל היתה נוסעת למדבר, לזכות בעוד ממה שהיא כינתה "הפריים האהוב עלי בייקום". יעל תכננה אחרי השירות לעשות את שביל ישראל ואז לגור קצת בערבה. על מצבתה של יעל כתוב: נושמת מדבר. לאחר נפילתה הודפסה מפת סימון שבילים מצפה רמון ע"י החברה להגנת הטבע יחד עם המרכז למיפוי ישראל. בהקדשה שבגב המפה נכתב: "יש רגעים כאלה כשאתה הרבה שנים בתחום הדרכת טיולים שההתאמה בין שם האדם למקום עולה על כל דמיון: יעל, מדריכה בהר הנגב, זה באמת מפואר שלא לומר, נועד להיות. ואכן, יעל השתלבה בטבעיות בנופים, בנושאים ובמרחב. כזו הייתה - כמו יעל, שקטה וחזקה אצילה ופשוטה. רוקמת חלומות וטבע, רוקמת אהבה בין אנשים ונוף. יעל הייתה שינשינית (שנת שירות) שהתנדבה לשנה אבל מותירה טעם וריח, שמשאירה עקבות במדבר ובאנשים שפגשו אותה". ביום 23.10.2022 התגייסה לצה"ל ושירתה כבקרית איסוף יבשתי בגדוד 414 בחיל הגנת הגבולות. יעל רצתה לשרת בחמ"ל קדמי ושובצה כתצפיתנית בבסיס נחל עוז. הודות למקצועיותה ולמשמעת העצמית הגבוהה שלה זכתה עד מהרה להערכה ממפקדיה ומהמפקדים של הגדודים שתפסו קו. בחמ״ל איישה את עמדת "פסקל 76" הצופה על נחל עוז וזכתה לכינוי המחורז "פסקל 76 הכי טובה שיש" ממ"פ גולני ומחייליו. חברותיה התצפיתניות אהבו לעשות עימה משמרות בשל מקצועיותה ונכונותה לסייע. בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. באותו בוקר הייתה יעל במשמרת בחמ"ל נחל עוז והופקדה על השטח הקרוב ביותר למוצב ולקיבוץ נחל עוז. במקצועיות ובקור רוח דיווחה כבר מזיהוי הרגעים הראשונים של מתקפת המחבלים - הפצצת המכשול, חציית עשרות מחבלים את הגדר ומתארת את החדירה לשטח ישראל בפירוט ובדבקות במשימה. בהקלטות הקשר נשמעה יעל מעבירה דיווחים, לוחות זמנים, מידע על כמויות המחבלים וכיווני הגעתם, יושבת ומדווחת שלב אחר שלב את המתקפה על המוצב שלהם עצמו, תוך ידיעה ברורה מה זה אומר לגביה, והיא פשוט ממשיכה. לימים התברר שיעל המשיכה לדווח גם כשהמחבלים היו כבר בתוך המוצב. כשבצה"ל אומרים דבקות במשימה, כתבו ההורים, הם מתכוונים להתנהלות של יעל. מדווחת עד הסוף בגבורה, במחיר חייה. רב-טוראי יעל לייבושור נפלה בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בת עשרים בנופלה. הובאה למנוחות בבית העלמין במושב גיאה. הותירה אחריה הורים, אח ואחות. לאחר נפילתה הועלתה לדרגת סמל. על מצבתה נחקקו המילים: "אוהבת אדם, נושמת מדבר, רוקמת חברויות, אהובת כולנו". בני משפחתה של יעל פתחו לזכרה דף בפייסבוק בשם "בשביל יעל" ובאינסטגרם beshvil.yael. אימה גילי כותבת מדי יום על בתה ומשתפת בפעולות הנצחה לזכרה: https://www.instagram.com/beshvil.yael/ https://www.facebook.com/groups/3235176716775457 לבחור הנצחה שתהיה ברוחה של יעל, זה מה שההורים שלה ניסו לפענח. בגלל שיעל רצתה לעשות את שביל ישראל אחרי הצבא וגם לצאת לטיול הגדול ובשל אהבתה לריקמה ההחלטה היתה להכין פאטצ' לתיק טיולים שאפשר לתפור לתיק ולטייל איתו, במקום יעל, בשביל יעל. על הפאטצ', הקיים בעברית ובאנגלית, נרקמו בכתב ידה המילים "בשביל יעל". הוא בצבעי שביל ישראל, רקום עליו הכדן הסגול, החיה יעל במדבר, ויש בו שמיים מלאים כוכבים. בטבע יש ספירת יעלים וגם בהנצחה הזאת. לכל פאטצ' יש מספר ייחודי, "מספר יעל". אנשים מטיילים איתו בארץ ובעולם, שביליסטים מטיילים איתו את שביל ישראל, מכינות מטיילות איתו, אנשים שקוראים על יעל והתחברו אליה אחרי לכתה שמים את הפאטצ' על התיק לעבודה, על תיק האופניים, צוללים איתו ומתייגים ברשתות החברתיות את מספר היעל שלהם ואיפה הם היו: https://morning-sale.page/beshvil-yael במסגרת מיזם "ספריות שביל" שבו מוטמנים ארגזים עם ספרי קריאה לאורך שבילי ישראל, יצרו בני משפחתה של יעל ספריית שביל בנגב עם ספרים שאהבה - יש ספרייה בגב ילק ובגב חולית. בספריה מוטמן גם הספר שהוציאו החברים של יעל מהמדבר שנקרא "בשביל יעל". זה ספר שלוקטו בו קטעי קריאה מפעימים, טקסטים שרלוונטיים להולכים בשבילים, לאוהבי הטבע ויש בו גם פרק של הדרכות שיעל פיתחה. הספר מודפס על נייר שעשוי מקליפות תפוז בתהליך אקולוגי שידידותי לסביבה, כמו שיעל הייתה רוצה. האיור בכריכה של הספר הוא איור של תמונת המסך בטלפון של יעל - החיה יעל על מצוק ליד בית ספר שדה הר הנגב. במסגרת מיזם "אות חיים" מעצבים גרפיים יוצרים פונטים (גופנים) מכתב יד של נופלים ונרצחים במלחמה. המעצב אלחנן בן אורי עיצוב את פונט YAEL, בכתב היד המסודר והיפה של יעל. הפונט זמין להורדה גם בעברית וגם באנגלית, וזהו גם הפונט שנעשה בו שימוש בפאטצ': https://www.ot-hayim.co.il/fonts/yael-leibushor/ יעל אהבה את להקת קולדפליי, ובמיוחד את השיר "שמיים מלאים כוכבים". אימא של יעל פירסמה את הפוסט הבא: "לא אכפת שייקרע עוד הלב, יעלי. לירון אטיה ולהקת הפיל הכחול יחד עם רוני חברתנו קראו את הפוסט שכתבתי על כמה קשה בימי שבת. כתבתי שם שבנסיון לנשום אני מסתכלת לשמיים ואומרת לעצמי שאת רואה אותי ואני רואה אותך, וסיפרתי על אהבתך לקולדפליי ועל נסיעתנו המשותפת להופעה שלהם בפריז. ובני האדם המופלאים האלה לקחו את השיר שאהבת Sky Full of Stars A והחליטו לעשות עבורך קאבר לשיר. אנחנו לא ידענו על זה שום דבר. בנדיבות אנושית גדולה וברגישות אנושית מיוחדת במינה, הם תרגמו את השיר באופן כזה שממש מתאר את השמיים שאת היית. למעשה בעיני הם קודם תרגמו את השיר לעברית ואז תרגמו 'ליעלית'. כך למשל מופיע המשפט – זה לא אותו המדבר. כמה מדויק. כמה הם צדקו בתרגום. לא אכפת שייקרע עוד הלב בשביל רגע איתך. הם רקמו מילים יחד, ולירון ביכולותיו המופלאות הבין מי את ודייק לחן שהוא גם וגם – הוא גם שקט וגם עוצמתי, הוא גם קורע את הלב וגם מאפשר לו להמשיך לפעום. ועבורנו זה בכלל לא מובן מאליו שמשהו מצליח לחזק את פעימות הלב השבור כל כך שלנו". השיר מסתיים במשפט: "כי את שמיים את נמצאת בכל נוף. אהבה עד אינסוף": https://open.spotify.com/album/3rbav3PMdsLS97bBxQBcnz https://www.youtube.com/watch?v=H8FHS9K2X20