Israel Adod

ישראל (ז'יקו) בן שושנה ושמואל, נולד ביום כ"ד בחשוון תש"ז (18.11.1946) בפלובדיב שבבולגריה, ועלה ארצה עם משפחתו בשנת 1948. הוא למד בבית-ספר יסודי ברמלה ובבית-ספר יסודי בכפר-סבא, אחרי-כן המשיך בלימודיו בבית-הספר החקלאי בבן-שמן, במסגרת ההכשרה החקלאית של תנועת הנוער העובד והלומד, ובבית-הספר התיכון בקבוצת נחשולים. ישראל גויס לצה"ל בתחילת יוני 1964 והתנדב לשרת בנח"ל המוצנח. לאחר הטירונות השתלם בקורס צניחה ובקורס רגמים. הוא היה חייל טוב, אחראי ומסור לתפקידו. חבריו מספרים, שעל אף האימונים הקשים והמפרכים הושיט יד לחבריו הכושלים. היה לו כושר גופני לא-רגיל וכושר סבל רב; הוא הרבה לרוץ ונמנה עם נבחרת הרצים של הנח"ל. לאחר שסיים את שירותו הצבאי הסדיר, נתקבל כחבר בקיבוץ, השתלם בקורס למרכזי מטעים ונתמנה כאחראי למטעי אבוקדו החדשים, למטעי הבננות ולעקירת שטחי המטע הישנים. הוא היה מסור מאוד לעבודתו, דייקן מאוד, חרוץ ואחראי; הוא השקיע בענף את כל מרצו ומאודו. לאחר שנים אחדות ביקש להתיישב במושב. תחילה עקר לכנות ושימש שם כמרכז ענף הלול וכמדריך בבית-הספר החקלאי במקום. ישראל אהב לטייל, בעיקר באזור ההר, והרבה לשחק בטניס שולחן ובזמנו הפנוי עסק בצילום ובפיתוח. אך יותר מכל אהב את הים - את השחייה, את השיט, את הדיג ואת הצלילה. הוא גם נמנה עם חברי האגודה לחקר ארכיאולוגי תת-מימי. ישראל היה עליז ושמח, חייכן ובעל מסור. הוא אהב לעשות מעשי קונדס ולתעלוליו יצא שם בין כל ידידיו. מעודו לא נתעצב, ועל כל כאב או דאגה ידע לחפות בחיוך. חברותי היה מאוד וקל להתיידד, אוהב חברה ומכניס אורחים, בעל אורך רוח וסבלנות ולא שומר טינה. הוא לא היה בררן, אהב את הפשטות ושמח בחלקו. בשנת 1967 לחם עם יחידת צנחנים על שחרור ירושלים. בני משפחתו מעידים עליו, ששב מן המלחמה מבוגר יותר ברוחו ורציני יותר. מפקדיו העניקו לו את "אות מלחמת ששת-הימים" ואת "אות השירות המבצעי". בשנת 1968 נשא את חברתו עמליה לאישה. הוא היה בן נאמן להוריו, בעל מסור לאשתו ואב אוהב את בתו. שישה ימים לפני שפרצה מלחמת יום-הכיפורים התיישב עם משפחתו במושב נווה-מבטח, אך לא זכה לחנוך את ביתו החדש. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים גויס ישראל ונשלח עם יחידתו לחזית בסיני. ביום כ"א בתשרי תשל"ד (17.10.1973), התקדם ישראל עם יחידת סיור שהצטרפה לחבורת מפקד הגדוד, אל עבר תחנת הרכבת בסרפיאום. אנשי היחידה הותקפו בידי כוחות גדולים באש מרוכזת, ולאחר שעות אחדות של לחימה, נפגע ישראל בכדור ונהרג במקום. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בגדרות. השאיר אחריו אישה ושתי בנות אם ואח. בתו שנולדה לאחר מותו נושאת את שמו - ישראלה. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "ישראל היה מוותיקי היחידה והשתתף בכל המשימות שהוטלו עליה עד ליום נפילתו. יושרו, חביבותו, ונכונותו לעזור לכל רעיו עשוהו לדמות מרכזית בפלוגתו".