בתם של איילה ורוני. נולדה ביום ב' בטבת תשנ"ה (5.12.1994) בשדרות. אחות צעירה לספיר. מור גדלה והתחנכה בשער הנגב. למדה בבית ספר יסודי בשדרות, ומכיתה ז' עד י"ב למדה בבית החינוך "שער הנגב" הסמוך לעיר. בתום לימודיה התגייסה לצה"ל ושובצה במערך "מגל" לתפקיד מפקדת כיתה (מ"כית) בטירונות כלל-צה"לית. לאחר ההכשרה הוצבה בבסיס הטירונים "דותן" ("מחנה שמונים"). במוטיבציה גבוהה אחרי חופשות סוף השבוע הייתה יוצאת השכם בבוקר לריצה ולאחר מכן עולה על אוטובוס בדרכה לבסיס, בלי להתפנק ובלי להתלונן. בתום שירות מלא השתחררה מצה"ל. מתוך תחושת שליחות רצתה לתרום למדינה, ובעקבות אביה החליטה להתגייס למשטרה. ביום 15.10.2017 התגייסה למשטרת ישראל ושירתה במחוז דרום. תחילה שירתה כסיירת בתחנת אשקלון וכעבור זמן עברה לתחנת שדרות באותו התפקיד. למרות משמרות הלילה, ההשכמה המוקדמת בבוקר והעבודה בשבתות ובחגים, היא אהבה את השירות, מעולם לא התלוננה ותמיד יצאה לתחנה עם חיוך על שפתיה. את משימותיה ביצעה במקצועיות וברגישות. מתוך מסירותה עזרה גם מחוץ לשעות המשמרת לאנשים שפגשה במסגרת התפקיד. במהלך השירות למדה במכללה האקדמית אשקלון. את דוד הכירה זמן קצר לאחר גיוסה למשטרה, עת שירתו יחד במשטרת אשקלון. בין השניים התפתחו תחילה קשרי ידידות, וכשהקשר התהדק והתקדם לזוגיות, החליטו שנכון יהיה לעבוד בנפרד. הייתה ביניהם אהבה גדולה. הם שכרו יחד דירה ונהנו מטיולים משותפים בחו"ל. את הצעת הנישואים המרגשת הוא תכנן בקפידה: בחודש מאי 2023 דאג שיזעיקו את מור במהלך המשמרת לגן אירועים בקיבוץ יד מרדכי, כביכול בגלל אירוע פשיעה, ושם חיכה לה עם בני משפחה וחברים והעניק לה טבעת. הם תכננו להינשא בקיץ 2024 ואף חתמו על חוזה לקניית בית חדש. מור חלמה להפוך לאֵם ולהשתית את ביתם על יסודות התורה ושמירת השבת. קשר טוב שרר בינה ובין הוריה, והיא תמיד דאגה להם. לאחותה היא הייתה החברה הטובה ביותר. הן דאגו זו לזו, הרבו להיפגש ועמדו זו לצידה של זו ברגעים קשים. כחברה נאמנה תמכה בחברותיה והקשיבה להן. מור בורכה בחיוך רחב, צחוק מתגלגל ועיניים טובות, ובשמחת חיים, חיוביות ואופטימיות. במאור פניה הקרינה לכל עבר חום ואהבה. כך הצליחה להשרות אווירה רגועה על סובביה. דרך ארץ, כיבוד אב ואם וגמילות חסדים הם ערכים שלאורם פעלה. אוהבת אדם ונכונה לעזור למי שנזקק, שימשה דוגמה ומופת לטוב לב, לנתינה ולנדיבות. כן התאפיינה בעצמאות ובעוצמה אישית, הייתה דעתנית, עמדה על שלה ותוארה כ"ג'דאית", "פייטרית" ו"פלפלית". מעלותיה ויחסה לתפקידה במשטרה התבטאו למשל במשמרת לילה בליל שבת 6.10.2023, עת דאגה לאישה שיכורה שהגיעה לתחנה. כשזו יצאה מהתחנה, אמרה מור בסיפוק למפקדת שלה: "עשיתי משהו טוב היום". בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה. מור סיימה משמרת לילה בתחנת משטרת שדרות כאשר החלו האזעקות. כשעתיים לפני כן עוד הספיקה לעבור בדירתה במהלך הסיור ולנשק את בן זוגה. עד מהרה התברר לה שמחבלים מרצועת עזה חצו את הגבול, ובזמן שסיפרה לאחותה בטלפון על המתרחש, נשמעו יריות. מחבלים הגיעו לתחנה וירו לעברה. חמושה באקדח, היא עלתה על הגג עם חמישה שוטרים ואזרח, ושם לחמה בקרב יריות באומץ לב עילאי. אף שהושלכו לעברם רימונים ונורתה אש חיה, מור ועמיתיה הצליחו לנטרל כל מחבל שניסה לעלות על הגג. בתוך כך הגנה בגופה על חבריה השוטרים והגישה עזרה ראשונה לשוטר שנפצע קשה – הניחה על פצעיו חוסם עורקים מאולתר עשוי מבד חולצתה והצילה את חייו. כן העבירה דיווחים במכשיר הקשר על מצב הלחימה ועל מצב הפצועים. "היא ניהלה את העניינים", סיפר המפקד שלה. במשך שעות ארוכות הם נותרו נצורים על הגג. מור לחמה בחירוף נפש עד שאזלה לה התחמושת. היא כתבה למפקדת שלה שמלאי התחמושת אזל, ולמרות המצב הקשה מצאה כוחות לחזק את המפקדת שהייתה אף היא נתונה תחת מתקפת מחבלים באותה התחנה. ברגע של הפוגה התקשרה לאימה, דיברה בקור רוח ואמרה: "אם קורה לי משהו, תדעי שאני אוהבת אותך, אני אוהבת את אבא, ותשמרו על ספיר". לאחר מכן דקלמה את "שיר למעלות", אמרה "שמע ישראל", והשיחה התנתקה. בשיחה עם חברתה דניאל אמרה: "אנחנו נלחמים ואין לי תחמושת, דני. אני לא יודעת אם אצא מזה ... אם אני לא חוזרת, תשמרי על כולם. אני אוהבת אותך". לבן זוגה לחשה בטלפון: "אני על גג התחנה, יש הרבה מחבלים ויש קרבות" ומסרה לו את אהבתה. כחמש שעות מפרוץ האירוע נפגעה מור מירי מגג סמוך, היא נהרגה במקום. עשרות שוטרים ואזרחים נהרגו באותו יום בקרב על תחנת משטרת שדרות. רב-סמל ראשון מור שקורי נפלה בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בת עשרים ושמונה בנופלה. הובאה למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בשדרות. הותירה הורים, אחות ובן זוג. על מצבתה חקקו אוהביה: "אצילות נפשך, טוב ליבך וחיוכך הטהור יאירו דרכנו לעד". לאחר נפילתה הועלתה לדרגת רב-סמל מתקדם. בן זוגה דוד אמר בריאיון: "משהו ממני מת ביום שמור מתה. הריקנות נמצאת כל הזמן, הבכי מתגנב לו כשאני נזכר ברגעים מאושרים, כשאני רואה תמונות שלנו. אני מתחיל את החיים מאפס". הוא עבר לשרת בתחנת משטרת שדרות כדי להמשיך את דרכה. אחייניתה של מור, שנולדה כמה חודשים לאחר נפילתה, נקראה אמור, על שמה. אימה בחרה לספר עליה ועל סיפור גבורתה בבתי ספר, בתחנות משטרה, בכנסים ובפני קבוצות שמבקרות במקום שבו עמדה תחנת משטרת שדרות. משפחתה עומלת על כתיבת ספר תורה לעילוי נשמתה. מוקירי זכרה יצרו צמיד לזכרה ועליו הכיתוב: "מחשבות טובות". דפי אינטרנט לזכרה הועלו באתר המכללה האקדמית אשקלון שבה למדה, באתר "גיבורות ישראל" של "פורום דבורה" ובאתר משטרת ישראל. מור מונצחת באנדרטה במכללת השוטרים בבית שמש, ובתחנת משטרת שדרות הוצב שלט עם הכיתוב: "מור שקורי הי"ד. בחירוף נפש ובאומץ לב עילאי תוך כדי קרב יריות מסיבי הגנה בגופה על חבריה והגישה עזרה ראשונה. נלחמה במחבלים עד השנייה האחרונה. עד שנגמרה לה התחמושת. מור, את גיבורה. במותך ציווית לנו את החיים". אחד-עשר חודשים אחרי נפילתה של מור, ביום כ"ח באב תשפ"ד (1.9.2024), נפל אביה השוטר, רב-סמל בכיר רוני שקורי, בפיגוע חבלני בסמוך למחסום תרקומיא בדרך לחברון.
