Tomer Mizrahi

בנם של שרית ודוד. נולד ביום י' בכסלו תשס"ב (25.11.2001). בטבריה. הילד השלישי במשפחה של חמישה בנים ובת. אח למתן, נועם, אריאל, יערה ואלעד. כאשר היה תומר יעקב בן חמש עבר עם משפחתו ליישוב הקהילתי הושעיה שבגליל התחתון, בבית הספר היסודי הממלכתי-דתי ״נתיב הושעיה" ולאחר מכן בתיכון הדתי "שק״ד דרכא" בקיבוץ שדה אליהו שבעמק המעיינות, שאליו נסע בכל יום כשעה וחצי לכל כיוון במשך שלוש שנים. אחד הסיפורים שמעידים על אישיותו קשור לנסיעה הזו. בכל בוקר כאשר עלה על ההסעה לשדה אליהו הוא התעניין בשלום הנהג. יום אחד, שבו התקיים הטיול השנתי של כיתתו, הוא איחר להסעה, והנהג התבקש על ידי בית הספר לאסוף אותו מצומת בדרך. הנהג, שלא ידע באיזה תלמיד מדובר, סירב לשנות את תוכנית הנסיעה, אך כשהתברר לו שזהו תומר התרצה ואמר: "בשביל הילד הזה אני מוכן". מורתו בכיתה ט' תיארה אותו כ"נער בוגר, מלא בערכים ושקט פנימי. תמיד האיר פנים". הוא אהב לעזור, היה חבר טוב, רגיש לזולת, ובמיוחד שם לב למי שהיה בשוליים והעניק לו תשומת לב. תומר אהב לשיר ולנגן, וגם ליצור שירים משל עצמו. לכל מקום לקח איתו את הגיטרה כדי "להרים את האווירה". כנער הקים עם חברים להקה שבה ביצעו שירים ישראלים חדשים וישנים. הוא גם היה רקדן והשתתף בהרכבי מחול, אהב לשחק שחמט, כן שיחק בנבחרות כדורסל. בהושעיה מקום מגוריו היה פעיל במסגרות הנוער, התנדב ועשה מעשי חסד. אחד מהפרויקטים המרגשים שבהם השתתף במסגרת גרעין ״נחשון״ של תנועת "בני עקיבא" ביישובו, היה הפקת חתונה לזוג מעוטי יכולת. תומר, שחש סיפוק רב מהתנדבותו, הפך בסופו של דבר להיות רכז הגרעין מתוך תחושת שליחות. לאחר שסיים את התיכון למד במכינה הקדם-צבאית "אדרת", שלוחת "עיינות". בתקופה זו נהג לומר שהוא שואף "להיות הגלגל כשצריך אותי, לא משנה מה המשימה". ביום 11.8.2021 התגייס לצה"ל ושירת כלוחם בסיירת בחטיבת הנח"ל. הוא הגיע ליחידה בעקבות אחיו הבכור מתן ששירת שם. תומר שירת כקשר מ"פ בפלוגת "עורב", תפקיד שאהב ושאף להתקדם בו. סובביו הכירו אותו כחייל עם אישיות שמשלבת אור ואש. מצד אחד היו בו טוב לב, חוסר שיפוט ועדינות אין קץ, עד כדי כך שחבריו לצוות כינו אותו "הפיה מהושעיה". מצד שני הוא גילה נחישות, אסרטיביות ופעלתנות תמידית. גם כאשר חזר עייף מהצבא, הקפיד למצות כל רגע עם משפחתו ועם חבריו: בילה עם אחיו ועם הוריו וישב שעות ארוכות עם ידידיו בשיחות, שירה ונגינה בגיטרה. בחול המועד סוכות תשפ"ד, לאחר שבילה את החג בביתו, תומר חזר למוצב סופה בדרום גבול רצועת עזה שבו שירת, מוצב שחלש על הקיבוצים סופה, חולית וניר יצחק. ביום שישי, ערב שמחת תורה, 6 באוקטובר 2023, הוא הגיע לבית הכנסת שבקיבוץ סופה לתפילה ולהקפות. כהרגלו, הפיץ אור ושמחה, והבטיח לחזור לבית הכנסת למחרת, לאחר שימלא את משימותיו הצבאיות. בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם ובמכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה. מוקדם בבוקר זה, הצוות שבמוצב סופה עלה לנוהל "כוננות עם שחר" (משימת אבטחה היקפית לקראת אור ראשון). תומר היה הקשר בחפ״ק (חבורת פיקוד קדמי) מפקד הפלוגה. כשהחל הירי והתקבלו התרעות ראשונות על אירוע באזור הגדר, הצוות נסע לשם ובדרך נלחמו במחבלים. הם המשיכו לנסוע לכיוון אנדרטת "דנגור" שבין המוצב לקיבוץ סופה כדי לסייע לצוות שנקלע שם לאש. סיפר אביו של תומר: "האנדרטה הייתה מוקפת מחבלים והם למעשה נכנסו לתוך מארב". מחבל ירה טיל אר.פי.ג'י על רכבם בדיוק במקום בו ישב תומר קשר החפ"ק, שנפגע באופן אנוש. למרות הפציעה הקשה מאוד, הצליח תומר לצאת מהרכב ביחד עם הנהג והמ"פ. בזמן שתומר חיפה על הנהג אשר ניגש לבדוק את המ"פ שנפגע, נפגע הנהג מירי מדויק ונסוג לאחור לבצע חוסם עורקים. בזמן הזה, בנשימותיו האחרונות הצליח תומר לחסל מטווח קצר שני מחבלים אשר התקרבו אליהם בניסיון לחטוף אותם או לבצע וידוא הריגה. תומר המשיך להילחם ולהגן על חבריו בכריעה כשהוא פצוע אנושות, עד שאיבד את ההכרה ונפטר. סמל ראשון תומר יעקב מזרחי נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.23). בן עשרים ואחת בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בהושעיה. הותיר אחריו הורים, ארבעה אחים ואחות. לאחר נפילתו נחשפה משפחתו של תומר לסיפורי גבורה רבים שנקשרו בו ולחיים שניצלו בזכותו ובזכות חבריו ללחימה. בין השאר, צוות של תצפיתניות "כרם שלום" סיפרו להוריו כי חייהן ניצלו בזכותם. כתבה אימו: "תום, 'סופה' זה שם קשה, שם של סערה ומזג אוויר קיצוני, אבל אצלך סופה הייתה האנטיתזה לאקשן שחתרת אליו. הייתי מתקשרת אחרי כל דיווח חדשותי ושואלת: 'תום, אתה בסדר?', והתשובה הייתה: 'כן אימא, אני בסופה, מה כבר יכול לקרות? זה מוצב משעמם, כמעט על גבול מצרים'. אין יום שאני לא שואלת את עצמי: למה לא נסענו לסופה? הרי נסענו, נועם אחיך ואני, כמעט לכל קו שתפסתם. עם סיר הדגים שאהבת וחלה לניגוב, סלטים ובקבוק נסטי. אבל לסופה לא נסענו. כי זה רחוק, כי זה 'על גבול מצרים', כי 'מה כבר יכול לקרות בסופה?', ובעיקר, כי לא ידענו... וכך זה יישאר. את השיחה על מה שבאמת יכול לקרות וקרה בסופה אוכל לנהל עם כל העולם, אבל לא איתך. תום, כל כך הרבה השתנה פה מאז שעזבת, ואני מנסה לחשוב מה הייתי מספרת לך. הייתי מספרת לך שאלון, רופא מתל אביב, שמע ברדיו, בדרך למילואים, את השיר שכתבת בגיל שש עשרה ושהשמעת בביצוע מאולתר לחבר'ה. הייתי מספרת לך שהוא התחבר אליך דרך השיר, וביחד עם ארז המוזיקאי הם הפיקו את השיר בקולך לסינגל שמושמע בכל הערוצים. הייתי מספרת לך שסלים, נהג האוטובוס שהסיע אותך מדי בוקר לתיכון, היה אצלנו ובכה ואמר שמעולם לא הכיר תלמיד כמוך, שהיה דואג להביא לו אוכל בטיולים השנתיים. הייתי מספרת לך שאריאל אחיך לקח על עצמו להמשיך את כל מה שעשית, לנגן בגיטרה שלך, לשיר ואפילו להקפיד על משחק הכדורסל מדי מוצ"ש עם 'הזקנים' של הושעיה. הייתי מספרת לך שהתאספו סביבנו אנשים נפלאים, ואני יודעת למה: כי אתה היית נפלא. כי אני מנסה להיזכר מתי התלוננת בפעם האחרונה, ולא מצליחה... תום, היום מקובל שחלל משאיר אחריו מכתב. אבל 'אלה' של שבעה באוקטובר לא השאירו שום מכתב. רק חלל. אוהבת אותך כל כך, אימא". כתב חברו: "כשפגשתי את תומר בפעם הראשונה ישר ידעתי שנהיה חברים. יש לנו כל כך הרבה במשותף: שנינו דתיים, ג'ינג'ים, חולקים את אותו השם, משחקים כדורסל ושחמט, מנגנים בגיטרה, כותבים שירים, וכל זה רק משיחה ראשונית. ככל שהזמן עבר הקשר בינינו רק העמיק ולמדתי מה ההגדרה האמיתית לחבר. כשהייתי איתך, הייתי אדם יותר טוב. עזרת לי להאמין בעצמי, היית איתי בטוב וברע. השמחה שלך הייתה מדבקת, הריקודים שהם רק שלך, שכולם ניסו לחקות ללא הצלחה, הרומנטיקן שהיית. היית מושא לקנאה ולהשראה בו זמנית. אוהב אותך וחושב עליך המון, תומר השני". קולו של תומר מבצע את שירו "כוכב זוהר" ששוחזר מהקלטה ישנה, השיר הופק מחדש לזכרו בהקלטת אולפן ובביצוע כלי קשת וניתן לשמוע אותו ב"יוטיוב". אימו של תומר החליטה לכתוב מדי שבוע דפי פרשת שבוע לזכר בנה המיועדים לשולחן סעודת השבת, ובהם דברי תורה מקוריים וחידות למשפחה. כתב דוד האב: "מהחיבורים החדשים שתומר שולח אלינו, אנו חווים חיבוק מעם ישראל אשר רוקם מסר כאילו תומר מבקש להגיד שהחוסן שלנו נמצא באחדות העם, החיבור נוצר בעת שמחה, נתינה ואהבת הזולת, נגד זה לא יקום יותר העמלק לכלותנו. אוהבים עד בלי דיי!"

Staff Sgt. Tomer Yaakov Mizrahi, 21, a soldier in the Sayeret Nahal reconnaissance unit, from Hoshaya, was killed on October 7 battling the Hamas invasion of southern Israel.

He was stationed that morning at the Sufa IDF outpost next to the border with south Gaza. When the attack began, he was on a routine patrol near the border, and with word of the invasion, they headed to counter the Hamas gunmen.

Tomer and his comrades battled Hamas at a monument near Kibbutz Sufa where they were called to assist other soldiers holed up there inside a roadside bomb shelter. As they approached, their jeep was hit by an RPG, and Tomer was severely wounded but still managed to get out of the jeep and keep fighting.

Ultimately, he was slain in the battle alongside Cpt. Eyal Klein, Staff Sgt. Daniel Bezgodov and Maj. Roey Chapell.

Tomer was buried in Hoshaya on October 10. He is survived by his parents, Sarit and David, and his five siblings, Matan, Noam, Ariel, Ya’ara and Elad.

Born in Tiberias, the middle child among his five siblings, Tomer moved with his family at age 5 to the small community of Hoshaya in the Lower Galilee, according to an IDF eulogy. He attended religious schools, and for high school traveled to Kibbutz Sde Eliyahu.

His loved ones said Tomer loved to sing and play guitar and was always composing his own songs. As a teen, he started a band that performed covers of Israeli songs. A song he wrote and recorded at 16 — called “Kochav Zohar” (Shining Star) was produced and released in his memory.

He also danced in a local troupe and enjoyed playing chess and basketball.

After high school, Tomer spent a year in the Aderet pre-military academy in Ayanot, then enlisted in the IDF in August 2021, following in his older brother’s footsteps and joining the Nahal Brigade’s reconnaissance unit.

His brother, Matan, told a radio station that “Tomer was a happy and beloved kid, he wanted the most combat role possible in the army and they gave him a role overseeing the company. He was the most loved in his company.”

Matan said his younger brother was “a mischievous kid, he loved to sit with his friends for hours, loved to play the guitar and sing, he loved the good life.”

His mother, Sarit, wrote in the Makor Rishon newspaper about years of visiting Tomer on army bases, “with the fish dish that you loved and challah to wipe up the sauce and salads and a bottle of Nestea. But we never went to Sufa… because what could ever happen at Sufa?”

Sarit wrote of all the things she wishes she could tell Tomer: “I would tell you that our calendar is packed full, the house is packed full, and our heart is empty.”

“I would tell you that we called the WhatsApp group where we share things about you ‘the salt of the earth.’ Do you remember that once you told someone that you and your friends were the ‘salt of the earth,’ and we all laughed and made fun of you? It took many years and one funeral to understand that you were right.”