Eden Alon Levy

ילדה רביעית לענבר ואשר. נולדה ביום כ"א בניסן תשס"ד (12.4.2004) ביישוב הקהילתי נירית בדרום השרון. אחות לרועי, נופר, שני ותמיר. עדן גדלה והתחנכה בנירית, בת להורים ששירתו בכוחות הביטחון ונטעו בחמשת ילדיהם את אהבת העם והארץ. בת אהובה ואחות מסורה, שנהנתה לבלות בחיק המשפחה. ילדה חייכנית ונעימה, אינטליגנטית מאוד, מלאת אנרגיה וחיוניות, שהקרינה אור ושמחת חיים על סביבתה. הייתה ברוכת כישרונות, שאפתנית ופרפקציוניסטית, וכשדברים לא היו מושלמים בעיניה, ניסתה תמיד לתקן ולשפר אותם. בלטה בכל מקום ביופייה ובאישיותה הקורנת, אך נשארה צנועה מאוד, אפילו נחבאת אל הכלים. היה בה שילוב מרתק בין החלטיות, תקיפות וחוזק פנימי לבין רוך, אמפתיה ועדינות. סיפרה אימה: "עדן הייתה עם המון עוצמה פנימית, המון נחישות. כשהיא החליטה לעשות משהו, היא עשתה אותו עד הסוף". נמשכה לטוהר, כנות ויופי, ומצאה אותם באהבתה לטבע, לים ולבעלי חיים. בד בבד, סלדה מצביעות ומכוחניות. אהבה במיוחד את אייס, הכלב המשפחתי. נהנתה לטפל בילדים קטנים, לשחק איתם, לצחוק איתם ולהתחבר לעולמם, ועבדה בגן ילדים ביישוב. חבריה מספרים שהייתה חברה טובה שהעניקה תמיכה ברגעים קשים ועודדה אותם להתגבר ולהמשיך הלאה. ידעה להפוך כל קושי לחוויה, ושילבה הומור וצחוק בדרך ההתמודדות שלה ושל חבריה. עדן אהבה מוזיקה במגוון סגנונות והייתה מוזיקלית מאוד. שרה בכמה שפות ולמדה פיתוח קול. למדה ריקוד במשך עשר שנים, מגיל שמונה עד שמונה-עשרה, והייתה רקדנית מוכשרת בלהקת המחול הייצוגית של דרום השרון. הלהקה הייתה המקום היחיד שבו הסכימה להיות באור הזרקורים. נערה פעלתנית ואנרגטית, שבצד הריקוד אהבה פעילות ספורטיבית, שמרה על כושר גופני, למדה בקורס מאמני כושר וקיבלה הסמכה בתחום. סיימה את לימודיה התיכוניים בבית חינוך "ירקון" במועצה האזורית דרום השרון במגמה דו-חוגית, פסיכולוגיה וסוציולוגיה וספורט. לקראת הגיוס לצה"ל הביעה את רצונה להיות לוחמת, כמו הוריה ואחיה. התגייסה לצה"ל ביום 3.8.2022 ושירתה כלוחמת בחטיבת החילוץ וההדרכה של פיקוד העורף, בגדוד תבור (894). עברה טירונות והכשרה מתקדמת, ומייד אחר כך יצאה לקורס מ"כים (מפקדי כיתות). סיימה את הקורס בהצלחה רבה, ושובצה באוגוסט 2023 לתפקיד מ"כית טירונים, במסלול המשלב חיילים וחיילות בבא"ח (בסיס אימונים חטיבתי) של פיקוד העורף בזיקים, בגבול צפון רצועת עזה. תמונתה של עדן מסיום מסע בקורס מ"כים, כשהיא מחייכת, קורנת ויפהפייה, גם כשהיא עייפה ומרוחה בצבעי הסוואה, משקפת את ההתלהבות שלה מהתפקיד, את האושר והסיפוק שהיא במקום הנכון לה. אימה של עדן תיארה את בתה כלוחמת: "היא והחברות שלה כל כך נשיות, יפות, עדינות, ויש בהן רוך, וזה משתלב פתאום עם לוחמה, עם גבורה. היא לא צריכה להתחפש לבן כדי להיות חזקה. אפשר גם וגם. הכול נכנס, הכול נמצא שם, כל הרבדים". עדן ייחסה חשיבות רבה לתפקיד שלה כמ"כית, אהבה את הטירונים, הייתה מסורה להם ושאפה לחנך אותם ולהפוך אותם לחיילים טובים. הייתה כריזמטית, ידעה להכיל את פקודיה, להקשיב ולעזור להם בצורה יוצאת דופן. הייתה מ"כית שכולם רצו לדבר איתה, להתייעץ, גם אם לא היו פקודים ישירים שלה. הם הרגישו את העוצמה הפנימית שלה, את הכריזמה, וגם את העדינות והרגישות. חייליה ומפקדיה תיארו מפקדת בעלת מנהיגות שקטה ועוצמתית, שנוכחותה הבולטת נבעה מכוח אישיות כובשת. היא גרמה לכל הסובבים איתה לחוש בקשר המיוחד שלה עימם, והם התאמצו להשיג את המטרות שהציבה עבורם. בסוף אוקטובר 2023 הייתה אמורה לצאת לקורס קצינים במסגרת חטיבת החילוץ של פיקוד העורף. בד בבד ניתן לה אישור מיוחד לצאת לגיבוש טיס, כחלק מתהליך המיון לקורס טיס, שבו התחילה עוד לפני הגיוס. בשלב זה היה עליה לבחור את המסלול הצבאי, האם להמשיך לטיס או לקצונה. "היא הייתה כישרון מבטיח, וכל הדלתות היו פתוחות בפניה", אמרה אימה. עדן ואיתי, בן זוגה האוהב, תכננו לעצמם עתיד משותף. הם היו אמורים לצאת לטיול גדול באוסטרליה ודרום אמריקה אחרי שעדן תשתחרר מצבא קבע, ואחרי הטיול התכוונו להתחתן ולהקים משפחה. "יש קטע שלא יוצא לי מהראש", סיפר איתי. "היינו בצימר, אני עשיתי על האש, היא ישבה מאחוריי, מכוסה בשמיכת פוך, ואז היא אומרת לי: 'אתה יודע מה הכי חסר לי עכשיו?' אני אומר לה, 'מה חסר? מה עוד חסר?' ואז היא עונה: 'חבורה של ילדים שירוצו פה בדשא'". בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה. באותה שבת הייתה עדן בתורנות סוף שבוע בבסיס זיקים, בו שהו תשעים טירונים שהתגייסו אך לפני חודשיים, מפקדים ומפקדות, אנשי מפקדה וכעשרה אזרחים. סמוך לשעה שש בבוקר עלתה עדן לשמירה בעמדת הש"ג הממוקמת מול קו הגבול עם רצועת עזה, לצידו של חייל טירון מפלוגתה. כחצי שעה לאחר תחילת המשמרת החלה מתקפת חמאס, ולאזור זיקים חדרו עשרות מחבלים דרך הים והיבשה. אחרי שרצחו אזרחים שבילו בחוף הים הם התקדמו לעבר קיבוץ זיקים ושלושת בסיסי צה"ל הסמוכים: ארז, יפתח ופיקוד העורף. כשנשמעו יריות קרובות לבסיס, בשעה 7:30, שלחה עדן את הטירון שאיתה לאזור ממוגן. כך עשו גם אנשי הסגל האחרים. זו ההחלטה שהכריעה את גורל הבסיס ומי ששהו בו: המפקדים החליטו שהם שומרים על החיילים הצעירים בכל מחיר, ומגינים עליהם בגופם. לאחר שכינסו את הטירונים במיגוניות, התפרשו המפקדים בעמדות השמירה בחזית הבסיס וניהלו קרב גבורה נגד המחבלים. זה היה קרב של קומץ לוחמים שבידיהם נשק קל, לעומת רובים, רימוני רסס ורקטות אר-פי-ג'י שהיו בידי המחבלים. בסביבות השעה 8:00 התקשרה עדן לאימה. "אימא, יורים עלינו", אמרה וניתקה. בשעה 8:10 כתבה למשפחתה: "אני אוהבת אתכם". הם ענו לה "שמרי על עצמך!" אבל היא כבר לא ראתה את ההודעה. עדן וחבריה לסגל הגנו בחירוף נפש על שערי הבסיס במשך כשעתיים, עד הכדור האחרון. הם הדפו את המחבלים ולא אפשרו להם להיכנס לבסיס. עדן, מפקדת כיתת טירונים, נפלה בקרב ההרואי, יחד עם חמישה לוחמות ולוחמים מסגל הבסיס: מפקד הפלוגה, רב-סרן אדיר מאיר עבודי; סגנית מפקד הפלוגה, סרן אור מוזס; שני מפקדי מחלקות, סגן ינאי קמינקא וסגן אדר בן סימון; ולוחם ונהג חפ"ק הפלוגה, סמל ראשון עומרי ניב פיירשטיין. במהלך הקרב נהרג רב-טוראי נריה אהרון נגרי, ששירת כטירון בבסיס. שבעה חיילים נפצעו. בזכותם של המפקדים האמיצים המחבלים הוכנעו, ניצלו חייהם של רוב הטירונים, ולא נפגעו האזרחים ששהו בבסיס ועוד כעשרים אזרחים שנמלטו מחוף הים וחיפשו מחסה בבסיס. אמרה נופר, אחותה של עדן: "כולנו חונכנו ללחימה, אבל אף אחד לא חשב שזה באמת יגיע לזה, ושעדן באמת תעשה מעל ומעבר למצופה". סמל עדן אלון לוי נפלה בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בת תשע-עשרה בנופלה. הובאה למנוחות בבית העלמין הצבאי בכפר סבא. הותירה אחריה הורים וארבעה אחים ואחיות. לאחר נפילתה הועלתה לדרגת סמל ראשון. אמרה אימה: "כשסיפרו לנו שניצלו כמאה אנשים בבסיס הזה, שהמחבלים נעצרו בכניסה ולא הצליחו להיכנס פנימה, לא חטפו משם, לא התעללו שם באף אחד, זו גאווה עצומה שהייתה לעדן הזכות לעמוד ולהילחם. זו זכות שהיא עשתה מה שהיא מאמינה בו. אני חושבת שעדן והחברים שלה הם סמל של העם הזה, שמתגייס ומראה את כל הטוב שבו, את הרגישות והערכיות, ויחד עם זה גם המון כוח, גבורה ואומץ. זה השילוב שמאפיין אותם, זה העם שלנו". ספדה מאיה: "עדן שלי, מלאכית טהורה ויפה. בנופלך הצלת רבים וטובים. גיבורה אמיתית ונפש יפה מבחוץ, ומבפנים עוד יותר. אוהבת אותך וחושבת עלייך כל הזמן". חבר נוסף כתב: "עדן, מהרגע שראינו אותך בפעם הראשונה, נשימתנו נעתקה. הילדה הכי יפה, מוכשרת, חכמה, וכעת גם ברור – לוחמת גיבורה! בזכותך אנחנו עדיין כאן, חיים ונושמים. לנצח תהיי בלב כולנו". להנצחתה של עדן נפתח עמוד ברשת אינסטגרם, הכולל תמונות וזיכרונות, בכתובת: www.instagram.com/remember_eden_alonlevy ליד הבית בו נולדה וגדלה עדן, ביישוב נירית, הוקם "גן עדן", גינה לזכרה באופיה וברוחה, פינה קטנה ומעצימה של יופי טבעי עוצר נשימה, מים זורמים, פינות ישיבה, פסלים וצבעים. קישור: www.youtube.com/watch?v=dfviTaCFkEI כיתת הטירונים שעליה פיקדה עדן המשיכה את הטירונות בפיקודה של לינוי, חברתה הטובה. מסע הכומתה בסיום הטירונות, בפברואר 2024, הוקדש לזכרה של עדן. לזכרן של עדן ורוני אשל, שתיהן בוגרות בית חינוך "ירקון" שנפלו ב-7 באוקטובר 2023, קיים בית הספר ב-8.4.2024 מפגש על גבורה נשית, בהשתתפות אלוף-משנה במיל' נירה שפק. במסגרת פרויקט "לבכות לכם" שרה הזמרת קרן פלס לזכרה את השיר "באת לי פתאום", שעדן רקדה לצליליו בלהקת המחול של דרום השרון. הסרטון מלווה בתמונותיה: www.youtube.com/watch?v=oVEqky-sqI0 דמותה של עדן הונצחה בציור על לוח משחק שש בש, עם הכיתוב: "תמיד תרימו את הראש, ולא את הידיים": www.instagram.com/matkooosh/reel/Cy75OtZId4G

Staff Sgt. Eden Alon Levy, 19, a commander in the Home Front Command, from Nirit, was killed fighting Hamas terrorists at the Zikim training base on October 7.

Levy was on duty at the base when the Hamas onslaught began, and she and the other commanders told all the young trainees on base to seek shelter, saving their lives. Six of the commanders, including Levy, were killed in the battle, and all but one trainee emerged alive, and the base was ultimately not captured.

At 8 a.m., her family said, she sent one last message in their WhatsApp group chat: “I love you guys.”

She is survived by her parents, Inbar and Asher, and her four siblings, Roi, Nofar, Shani and Tamir. She was buried on October 8 in Kfar Saba.

Her loved ones said that aside from her love for the army — where she was exploring the possibility of pilot’s training — Eden loved to dance, and did so for a decade, including performances with a local dance troupe.

Her sister, Shani, told Channel 12 news that “Eden’s story proves without a doubt how much female combat soldiers can also do, and even more so [than men]. I am simply proud of her, and I hope that I can be brave like her,” added Shani, who is also currently serving in the IDF. “She’s simply a hero, a hero to everyone.”

“I miss her coming to annoy me, even when I had no strength, even when I would come home drained from the army,” Shani added. “I’d go straight to bed, fall on my face, and she’d always come and shout at me, ‘Shniki, what’s going on?’ I miss her bothering me. Please come back and annoy me.”

Her mother, Inbar — herself a police officer — told Ynet that “we can’t say we were surprised” by her heroic actions on October 7. “This is the home she grew up in. Eden had a lot of internal strength, a lot of determination. When she decided to do something, she saw it all the way through. It wasn’t surprising at all.”

Her sister, Nofar, who was also a combat soldier, added: “We were all raised like this, but none of us thought it would really come to this and she would really go way above and beyond expectations.”

Nofar told the Kan public broadcaster that Eden “really loved to dance, she was in a troupe of the south Sharon region, she was there for years, she was really good at it, full of energy.”

She noted that the family has found “some sort of comfort that she died as a hero, that she fought, she did what she believed in until the last moment, and she saved the lives of 100 soldiers which is crazy.”

If she could say one more thing to her, Nofar said: “I would say that I love her and that I’m so proud of her, and that she should take care of herself — even though it wouldn’t help. But mostly that I’m proud of her.”