His story
Hayim Yeshurun Katsman, 32, an American-Israeli lecturer on philosophy, politics and Israeli society, was killed in Kibbutz Holit on October 7.
A member of the kibbutz’s local security team, he was retroactively recognized as a fallen soldier with the rank of master sergeant in the reserves. He is survived by his parents, Hannah and Daniel, and his siblings Ezra, Tova, Noy, Yedaya and Tzviya.
He was buried on October 12 in Petah Tikva.
His uncle, Abe Katsman, described him in a Facebook post as a “musician, mechanic, horticulturist, writer, academic/PhD, and a very good grandson to my father.”
Born in Israel to American immigrant parents, Katsman had a bachelor’s degree from the Open University in philosophy and political science, a master’s degree from Ben-Gurion University in politics and a PhD from the University of Washington in international studies. He was active in several local peace organizations.
His neighbor, Avital Alajem, told CNN that the two of them were hiding in a closet as Hamas terrorists stormed into Kibbutz Holit on October 7, and he protected her with his body.
“He was murdered,” Alajem told CNN. “I was saved… he was a wonderful person, he was a talented person, he was a funny person, he was someone who wanted to live.”
Writing in The Jerusalem Post, his uncle, Aaron Katsman, noted that “Hayim’s motto was, ‘In every room I enter, there is someone smarter than me in some way.’ Considering that he had a PhD from the University of Washington, there’s a pretty good chance he was the smartest in the room. His motto spoke volumes about his character. He was modest, generous, intellectually honest, was very principled, stuck to his convictions, and really loved life.”
His sister, Tzviya, wrote on Facebook that “Hayim loved the land, people, words and music. He was involved in so many different things that it would be impossible to even begin listing them here. He was loved and he was a source of inspiration in a unique way. I miss him so much.”
His mother, Hannah Wacholder Katsman, a blogger and women’s rights activist originally from Cincinnati, told The Washington Post that her son wanted to live in Holit to help “revive this kibbutz that was aging and isolated and frankly dangerous” due to its proximity to Gaza.
She said that she knew her son “wouldn’t want this conflict to be used to kill innocent people.”
Writing in a Times of Israel blog post in January, Hannah said that as the family began mourning, “Hayim’s friends, colleagues, teachers and students sent memories and pictures from his childhood, his recent trek to India, his years studying for his doctorate in Seattle, peace activism, music, and his life on Holit where he served as gardener and was recently elected as head of the kibbutz council.”
She added that among all the messages she received, “what stood out most was the variety and intensity of the connections that Hayim had made. Colleagues and friends alike noted how he approached each person as an individual, with no sense of ego or superiority. Most people he met didn’t know about his doctorate or his many talents. He saw everyone as equal, no matter their gender, race, religion, nationality or political opinions.”
בנם של חנה ודניאל. נולד ביום כ"ה בתשרי תשנ"ב (3.10.1991) בפתח תקווה. אח לעזרא, טובה, נוי (אבינועם), ידעיה וצביה. חיים גדל והתחנך בפתח תקווה, למד בבית ספר יסודי ובתיכון המקומי. ילד סקרן, מצחיק ושובב, נאה, שובה לב ומוקף חברים. מגיל צעיר גילה פיקחות ועקשנות, שלא פעם אתגרו את מוריו ואת הוריו. במקביל ללימודיו בתיכון, החל ללמוד לתואר ראשון בפילוסופיה באוניברסיטה הפתוחה, ולמד גם לנגן על גיטרה בס. ב-2009 התגייס לצה"ל ושירת במערך האיסוף הקרבי של חיל הגנת הגבולות. הוא שירת באזור יהודה ושומרון והשתתף לא פעם במבצעים מסוכנים. אחד ממפקדיו סיפר: "חיים הוא מסוג האנשים שאתה פוגש במהלך החיים ואתה לעולם לא שוכח, בגלל האישיות המיוחדת שלהם. הוא היה קודם כול חבר, שדואג לכולם ברגעים הכי קשים. מצחיק וחלק בלתי נפרד מההווי הצוותי. היו אצלנו בצוות אנשים שבאים מרקעים שונים, עם דעות מאוד שונות אחד מהשני, וחיים תמיד ידע, עם החוכמה והאינטליגנציה הרגשית וכמובן החיוך שלו, להסביר לאנשים את הדעה האחרת בצורה כל כך מכבדת, שזה אף פעם לא הוביל לוויכוח. הוא גרם לכל הצוות לכבד את הדעות האחרות, וכל זה נעשה בחן ורגישות שרק חיים יכול היה לגלות". לאורך כל השירות הצבאי חיים התמיד בלימודי התואר הראשון, וסיים את לימודיו לאחר השחרור. הוא הצטרף לגרעין של בני העיר פתח תקווה אשר עברו לקיבוץ חולית שבעוטף עזה, על מנת לחזקו. שם, החל ללמוד מכונאות והתפרנס מעבודה במוסך במושב דקל השכן. במקביל, למד לתואר שני בפוליטיקה וממשל באוניברסיטת "בן גוריון בנגב" בבאר שבע. לאחר סיום התואר השני, עבר לסיאטל, ארה"ב, והמשיך לתואר דוקטור בלימודים בינלאומיים ב"אוניברסיטת וושינגטון". עם פרוץ הקורונה, חזר לקיבוץ חולית והשלים את הדוקטורט מרחוק. עמיתיו תיארו אותו כחוקר מבריק עם חשיבה חדשנית וייחודית. עבודת הגמר שלו, שעסקה בעמדות פוליטיות בתוך קהילת הציונות הדתית שבה גדל, עוררה עניין רב, וזכתה בפרס ברוך קימרלינג לעבודת התזה הטובה ביותר בשנת 2020 מטעם "האגודה ללימודי ישראל". הוא שימש כמרצה מוערך בחוג לפוליטיקה ותקשורת של המכללה האקדמית "הדסה" בירושלים ולימד במספר מכינות קדם-צבאיות בדרום. לצד עבודתו באקדמיה, פרסם מאמרים וטורי דעה רבים, ועסק במגוון תחומים נוספים – הוא למד גינון ושימש כגנן הנוי של חולית, הקים וטיפח גינות קהילתיות. כמו כן, שימש כעורך וכתב בעיתון הקיבוץ "חוליתון". הייתה בו סקרנות טבעית, נחישות להצטיין בכל מה שעשה, ויכולת להתרכז ולעבוד קשה, אותה תחזק, בין היתר, על ידי תרגול מדיטציה. בין שלל עיסוקיו, הוא היה גם מוזיקאי ודי-ג'יי, ותיקלט במסיבות ובהפקות שונות. חיים האמין מאד בכוחה של המוזיקה ליצור גשר של שלום וחיבור בין אנשים ובין העמים החיים פה. בשל כך בחר לתקלט מוזיקה ערבית ופעל שיהודים יכירו אותה, ושגם יהודים וגם ערבים יגיעו לרקוד. חיים היה חבר נאמן, אדם צנוע ונעים הליכות שידע תמיד להבין את האחר ואת דרך מחשבתו, גם אם לא הסכים עם דעותיו. כך, ידע לבנות קשרים קרובים והצליח לשמור עליהם במשך שנים ארוכות. חבריו הטובים כינו אותו "כצו" או "כצמן" וידעו שתמיד ידאג לטובתם ויהיה שם עבורם כשיזדקקו לו. היכולת להפריד בין האגו שלו לבין הדעות והרעיונות שלו, באה לידי ביטוי גם בעבודתו באקדמיה ובכתבים שפרסם. הוא מעולם לא נעלב כשהובעה ביקורת על דעותיו ומסקנותיו, ונתן מרחב להבעת עמדות שונות ולדיון בהן. בקיץ 2023 הגשים חלום ויצא לטיול של שלושה חודשים בהודו, שם ניגן, הרצה ויצר קשרים עם תיירים ישראליים, עם זרים ועם תושבי המקום. בסוף ספטמבר 2023 חזר לארץ. בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, ובמקומות פתוחים, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה. בערב שקדם למתקפה, חיים ניגן במבשלת הבירה "אייזיס" הסמוכה לביתו. המקום שימש כבמה פתוחה לאומנים והיה עבורו כבית שני. בבוקר, התעורר בביתו לקול האזעקות ומטחי הרקטות. כשהבין שמחבלים חדרו לקיבוץ, הרגיש שהוא לא יכול להישאר בבית בחוסר מעש. על אף שהיה חבר בכיתת הכוננות של הקיבוץ הוא לא היה חמוש, כיוון שמספר חודשים קודם לכן, כשטס להודו, הפקיד את נשקו וטרם קיבל אותו בחזרה. לכן, החליט לצאת להסתובב בין הבתים ולנסות להבין מי מהתושבים נמצא בסכנה ולמי הוא יכול להעניק עזרה. הוא עבר מבית לבית והגיע אל ביתה של שכנתו, אביטל, שהייתה לבדה בממ"ד. השניים הסתתרו יחד בארונות הבגדים. כשהמחבלים פרצו לחדר חיים, שהיה בארון החיצוני, ספג את האש שנורתה לעברם ונהרג במקום. אביטל, שהייתה מאחוריו בארון הפנימי, ניצלה. רב-סמל חיים ישורון כצמן נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן שלושים ושתיים בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין ירקון, פתח תקווה. הותיר אחריו הורים וחמישה אחים ואחיות. לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סמל ראשון. על מצבתו חקקה המשפחה את המילים: "איש של שלום" וכן את המשפט "ושירת חייו באמצע נפסקה", מתוך השיר "אחרי מותי" של חיים נחמן ביאליק. שיר, חברתו מהקיבוץ, כתבה: "הכרתי אותך עוד לפני שפגשתי אותך. כשעוד היית בסיאטל, והשכונה כולה נערכה לחזרה שלך. לא הפסיקו לדבר עליך. כמה גאווה הייתה לכולם. הד"ר של השכונה. שבוע לפני, כולם נערכו לחזרה שלך – ניקו לך את הבית, מילאו לך את המקרר באוכל טבעוני, הכינו שלט צבעוני שעד היום תלוי בכניסה לבית שלך. רק מלראות את כולם מתרגשים ומצפים לחזרה שלך, הבנתי כמה אתה מיוחד וכמה אתה נמצא בלב של כל כך הרבה אנשים. כמו משפחה. ואז ישבנו בגינה, אני ואביעד, ואתה הגעת יחף, עם חולצה קרועה, שיער פרוע... מהרגע הראשון שנפגשנו דאגת שאני ארגיש הכי שייכת לקיבוץ, לשכונה, למשפחה שבניתם. השיחות איתך כל כך חסרות... כל כך הרבה אנשים אמרו שהאור שהפצת נגע בהם. אפילו אנשים שלא הכירו אותך אמרו שרק מלשמוע עליך הם מבינים איזה אדם מיוחד אתה. ככה היית וככה תישאר, אדם שיודע לגעת בכל אחד. אנחנו מתגעגעים וגם יודעים שתמשיך ללוות אותנו ולהיות איתנו לנצח". אחד מחניכיו במכינה הקדם-צבאית "הנגב" ספד לו: "בתפקידו הרשמי חיים היה המורה שלי לפילוסופיה, אבל בפועל היינו פשוט חברים טובים, שיחות עמוקות, הוא היה העוגן שלי במהלך כל שנת המכינה. חיים היה עבורי איש לשאוף להיות כמוהו. בדרך שהוא חי, בפשטות, לפי אידיאולוגיה. הוא פשוט היה מצפן ערכי ומוסרי עבורי ועבור כולם. איש יפה תואר, עם חוכמה ואינטליגנציה אינסופית. פעם אחת קבעתי איתו לדבר, הגעתי אליו הביתה וכל החבורה שלו ישבה שם יחד איתו. אמרתי לעצמי: 'מה אני קשור עכשיו? למה הוא לא אמר לי?' הוא עשה לי את זה בכוונה, לתת לי תחושת שייכות, להכיר לי אנשים, לתת לי תחושה שאני חלק מהחיים שלו. אני מודה על כל רגע שהיה לי איתו ולא מפסיק לספר למשפחתי על חיים ועל פועלו. אהבתי אותו בכל ליבי". "הכרתי את חיים כצמן לפני כמעט שנתיים ואהבתי אותו מיד", ספד לו אסף, "נפגשנו באיזו שבת של פעילי סולידריות, שנינו עודרים את אדמת הטרשים הקשה ומדברים על טכנו ועל אברהם אבינו. כל הקלישאות האלה על א-לוהים שלוקח את הטובים ביותר נכונות. הוא באמת היה כזה. עדין וחכם ומלא בקסם שקט, מחזיק על ראשו רעמת תלתלים בלתי אפשרית. הוא הספיק הרבה בחייו הקצרים, ונגע בלב של רבים. הוא נושא ברשימת תארים מרשימה, אבל איכשהו נדמה לי שיותר מכל הישגיו האקדמיים הוא היה רוצה שהמוזיקה שלו תמשיך להתנגן. ד"ר חיים כצמן, האינטלקטואל הבולט, המורה לפילוסופיה, המוסכניק, הגנן, היה גם דיג'יי". במבשלת הבירה "אייזיס", שם ניגן ותיקלט באופן קבוע, נערך ערב מוזיקלי לזכרו. סרט לזכרו הופק על ידי תלמידי המכללה האקדמית "הדסה" בירושלים, בה שימש כמרצה. הסרט ניתן לצפייה ביוטיוב תחת השם "פרויקט לזכרו של ד"ר חיים כצמן". סמינר רשת (וובינר) לזכרו נערך בהשתתפות אימו ועמיתיו לאקדמיה. הקלטת הוובינר ניתנת גם היא לצפייה ביוטיוב, תחת השם "ד"ר חיים כצמן: בין האישי לאקדמי".
