Boris Danilov

בנם של בלה (פורים) ואיגור (יפתאי). נולד ביום ז' בתשרי תש"ן (6.10.1989) ברפובליקת דגסטן שבדרום רוסיה. אח למרינה ולעובדיה. בוריס עלה לארץ עם משפחתו כשהיה בן חמש. גדל והתחנך בחדרה, למד בבית הספר היסודי "קפלן" ובתיכון חדש "בית אליעזר" בעיר. ב-2007 התגייס לצה"ל ושירת כלוחם במשמר הגבול וכמדריך קרב מגע. בהמשך שימש גם כמפקד כיתה וזכה להערכה רבה ממפקדיו ומחייליו. גם אחרי שהשתחרר משירות סדיר בצה"ל שאף להמשיך ולתרום למדינה, וב-2011 התגייס לשירות קבע במשטרת ישראל. הוא הצטרף ליחידת מתפ"א (מנהלת תיאום פעולות אכיפה) - יחידה מיוחדת של לוחמי יס"מ (יחידת הסיור המיוחדת של משטרת ישראל), המהווה כוח סיוע ראשוני לאירועים ביטחוניים וחבלניים חריגים. ביחידה שובץ בפלגת "בז", שם שימש כלוחם וכמדריך קרב מגע. בוריס היה לוחם אמיץ, נחוש ובעל תושייה, שאהב מאוד את עבודתו ואת חבריו ליחידה והיה תמיד ראשון להתנדב ולצאת לפעולה. ב-2016 קיבל את צל"ש המפכ"ל (ציון לשבח מטעם המפקד הכללי של המשטרה) לאחר שהצליח, יחד עם חבריו ליחידה, לסכל פיגוע ירי בשער שכם בירושלים. בנימוקי הענקת הצל"ש נכתב: "הלוחמים כולם הגיבו במהירות, גילו קור רוח ונחישות, פעלו בשיתוף פעולה והצליחו להביא לסיומו המוצלח של האירוע במהירות וללא נפגעים לכוחותינו". מאז ומתמיד בלט בחוזק שלו, הן מבחינה פיזית והן מבחינה מנטלית. האמין בהתמדה ובעבודה קשה, גילה חריצות מעוררת השראה ובנה את עצמו בעשר אצבעות. במקביל לעבודתו התובענית ביחידה, למד לתואר ראשון ושני במשפטים והצטיין בלימודיו. גם כשנתקל בקשיים, תמיד שמר על חיוך, לא התלונן ולא הרים ידיים, וקיבל בענווה את האתגרים ואת ההצלחות. "צריך להעריך את מה שיש לנו בחיים", נהג לומר. "להסתכל על מה שיש ולא על מה שאין, להודות לבורא עולם על הקיים". ב-2018 נישא לשרה, אהבת חייו. השניים הקימו בית בחדרה, בשכונת "בית אליעזר" בה גדל, והביאו לעולם שני בנים – אריאל ואיתמר. בוריס היה איש משפחה למופת, בעל אוהב ומסור ואבא מדהים. משפחתו מילאה אותו באושר והייתה חשובה לו יותר מכול. עבור משפחתו, חבריו וחברי הצוות שלו, בוריס היה מודל להערצה ולחיקוי. דמותו הדומיננטית והסמכותית השרתה ביטחון על כל סובביו ויצרה תחושה שהוא בלתי מנוצח. הוא היה קשוח, אבל בעל לב ענק, מלא חמלה לאחר ובעל יכולת לראות את כל מי שעומד לפניו בצורה שווה. בערב שמחת תורה תשפ"ד, ה-6.10.2023, חגג את יום הולדתו השלושים וארבע בארוחת חג עם משפחתו. בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה. עם תחילת המתקפה, הוקפץ בוריס מביתו אל מפקדת היחידה, ומשם קיבלו הוראה להגיע לקיבוץ בארי. באותו הזמן נמסר להם שקבוצת מחבלים מתבצרת באחד הבתים ומחזיקה באזרחים. הצוות של בוריס, שכלל שמונה לוחמים בשני ג'יפים, היה מהכוחות הראשונים שהגיעו לקיבוץ. מטרים ספורים אחרי שער הכניסה, נתקלו במארב של כשלושים מחבלים שהמתינו בין השיחים. הלוחמים ניהלו קרב קשה מול המחבלים והצליחו לחסל מעל עשרים מהם. בשלב מסוים, נורה טיל RPG לעבר הג'יפ הראשון, ומיד לאחריו פגע טיל נוסף בג'יפ השני. בוריס נהרג במקום, ואיתו עוד שישה לוחמים. רק אחד משמונת חברי הצוות שרד את המתקפה. רב-סמל מתקדם בוריס דנילוב נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן שלושים וארבע בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בחדרה. הותיר אחריו אישה, שני ילדים, אמא, אח ואחות. לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סמל בכיר. על מצבתו חקקה המשפחה את המילים: "בוקה אהוב שלנו, היית עבורנו אבא, בן, בעל, אח, חבר ולוחם. לימדת אותנו חוזקה, עזרה לזולת והודיה לבורא עולם על הקיים. אהבתך, מסירותך וצניעותך יאירו את ליבנו לעד. תודה על האוצרות שהשארת לנו בדמותך. אוהבים אותך ולנצח מתגעגעים". בנוסף, נחקק על המצבה המשפט: "חמוש עוז וענוה, אזור אומץ וגבורה, אוהב בוראו ועמו, צופה לעת ישועה". אשתו, שרה, ספדה לו באזכרת השלושים לנפילתו: "לוחם שלי, גיבור שלי, מלך העולם שלי... שלושים יום עברו מהיום הארור בו נקטפת מאיתנו פרח שלי, תראה כמה אנשים באו לכבד אותך בדרכך האחרונה... שלושים יום בלי החיוך הכובש שלך, שלושים יום שאני ריקה ומרוסקת ומחפשת אותך בכל פינה בבית, את החום והאהבה שלך... שלושים יום שלא דיברנו ולא שמעתי את הקול שלך. כמו בחיי היום יום שלנו שהיית מעדכן אותי בכל צעד שהיית עושה, גם בלכתך דאגת לבוא לי בחלום ולעדכן אותי באותו יום ארור שאתה כבר איננו, והחיים שלי מאז הפכו מחלום לסיוט. אני מבטיחה שאריאל ואיתמר ידעו מי היה אבא שלהם וכמה גיבור הוא היה". אחותו, מרינה, ספדה לו: "בוריס, בוקה שלנו, בסיוטים הכי גדולים שלנו לא חשבתי שנצטרך להיפרד ממך... בוריס, הבחור הגדול, עם החזות הרצינית, זה שתמיד בשליטה, תמיד חזק, מי ומה יכול עליך?... אף פעם לא מתלונן, אף פעם לא נשבר. חוזר גמור מהעבודה ועוד הולך לרוץ, להתאמן, לא מוותר לרגע... אמרת שאתה אוהב את העבודה, את הצוות, את היס"מ, היס"מ היה המשפחה השנייה שלך. כל מי שמכיר אותך יודע שאתה גבר לתפארת, כזה שכל אמא חולמת עליו. חכם, משכיל, מסור, מכבד, צנוע, מלח הארץ. אהוב על כולם. הכול השגת בזכות עצמך. בעבודה קשה ובסבלנות. המשכת ללמוד, לעשות תארים, ללמוד ערבית, לחלום חלומות, אבל העיקר תמיד להישאר במשטרה. ביום שישי ה-6.10, לילה לפני, חגגנו לך יום הולדת, משהו הרגיש לנו שונה. הבעת רגש יותר מהרגיל, הודית לכולם, איחלת שבעוד שנה עובדיה יתחתן ואני אהיה בהריון, דאגת לנו תמיד ורצית שנסתדר בחיים. בוקה, הרגשת שאנחנו הולכים להיפרד. תודה אלוהים על השישי הזה, תודה שזכינו לרגע הזה איתך". אחיו עובדיה ספד: "להגיד שהיית אח שלי הגדול זה לא מספיק, היית אח, אבא וחבר שהוא שותף לחיים... אתה הראשון שהייתי פונה אליו בכל נושא, אפילו הקטן ביותר. כל מי ומה שאני היום זה הכול בזכותך, כל מה שהשגתי בחיים שלי זה בזכותך ובהשראתך. היית מורה דרך עבורי, מודל לחיקוי. הייתי מסתכל עליך מהצד וגאה בך כל כך... אתה הגבר הכי גברי והכי מוצלח שיצא לי להכיר, הכבוד שנתת לאמא, הכבוד שנתת לחברים, הכבוד והאהבה שנתת לאישה שלך ולילדים שלך... לנצח אחי אזכור אותך, אעצים אותך, אספר לכולם על כל הטוב שהיה בך". "השארת אחריך כל כך הרבה דברים טובים וחכמים", כתבה חברה, "איחדת כל כך הרבה אנשים כמו שתמיד היית אוהב לאחד, איחדת את המשפחה שלך יותר ויותר, איחדת את החברים שלך ואיחדת עוד המון אנשים. נתת לנו להבין שכל דקה בחיים היא חשובה, שעדיף לאהוב ולא לכעוס, להיות מאוחדים ולא מרוחקים, לדעת לסלוח ולא לשמור טינה כי סליחה היא המפתח לשחרור מועקה... הלכת כגיבור אמיתי והלכת כמורה לשיעורים שאנו עוברים בזכות הנשמה שלך". בוריס מונצח באתר גלעד המשטרתי, באנדרטת החללים הניצבת במכללת השוטרים בבית שמש וכן באנדרטה ובחדר ההנצחה בבסיס יחידת מתפ"א. בבית הכנסת המרכזי בשכונת בית אליעזר בחדרה, מעל ארון הקודש, הוצב שלט להנצחתו ולעילוי נשמתו. בביתו נערך מדי חודש שיעור תורה לעילוי נשמתו. שחקני קבוצת הכדורגל "הפועל חדרה" לבשו חולצות עם תמונתו במשחק מול קבוצת "בית"ר ירושלים". המשחק נפתח בשירת התקווה לזכרו. באינסטגרם נפתח עמוד לזכרו תחת השם remember_borisdanilov. העמוד כולל תמונות, סרטונים, הספדים וסיפורים. עמוד נוסף לזכרו נפתח באתר remember.bio.

Sgt. Maj. Boris Danilov, 34, a police officer in the coordination of enforcement operations unit, from Hadera, was killed on October 7 battling the Hamas invasion of Kibbutz Be’eri.

With the start of the attack, Boris was sent with his comrades toward Be’eri, one of the hardest-hit kibbutzes near the Gaza border. He entered the kibbutz with eight other police officers and a civilian, in two jeeps.

They were ambushed almost immediately by Hamas gunmen, and all 10 of them were killed after RPG and later gunfire hit their vehicles. He was slain alongside his commander, Supt. Dan Ganot, and seven other police officers, including Sgt. First Class Mulugeta Gadif, Sgt. 1st Class Dor Mangadi and Supt. Vadim Blih and others.

Boris was killed the day after his 34th birthday.

He was buried in Hadera on October 16. He is survived by his wife, Sara, their two children, Ariel and Itamar, his mother Bella and his siblings Marina and Ovadia.

Born in Russia, he moved to Israel with his family in 1994, when he was a young child. He was raised in Hadera, where he attended local schools.

After graduating, Boris enlisted in the IDF and served in the Border Police. When he was released, Boris joined the Israel Police in 2011, serving in the coordination of enforcement operations unit. In 2016 he received a citation from the police for his activity during operations in Jerusalem.

During his service he also completed a bachelor’s degree in security studies and a master’s degree in Judaic studies from the University of Haifa. He made sure to keep in shape and worked out regularly and was a devoted family man.

His brother, Ovadia, wrote that “my brother Boris was so much more than a brother to me, he was a role model, a figure who influenced every one of my decisions.”

“Boris was an incredible guy, strong, smart, modest and a man who set an example for all those around him,” added Ovadia. “Everything I do today, every path I choose, I do it out of inspiration from him.”

His wife, Sara, wrote on Facebook that Boris “touched so many people — You were such a special and modest man… You accomplished everything possible! You were successful in all that you touched, you were invincible in everything.”

“You were a big guy inside and out, tough at first glance but you had the purest heart, with endless generosity and help for others,” she added. “You were admired and loved as a warrior, a husband, a friend, a brother, a son.”

Sara wrote of their five years together, how “from the first moment I saw you I knew you were mine. We managed to do so much together, you always protected me and the kids and protected us from anything bad… You were the beating heart of our home, we were everything to you, you always made sure to check that we were OK and not lacking for anything.”

“Thank you for my two gifts, my strength in life, Ariel and Itamar who are with me on this journey… I love you and I miss you every second.”