Shimon Lugasi

בנם של רחל ומישל. נולד ביום כ"ט בכסלו תשס"ד (24.12.2003) בעכו. אח לדניאל, יעל, אוריאל ונועה. שמעון יוחאי גדל והתחנך בעכו. למד בבית ספר יסודי בעיר, ומכיתה ז' למד בבית הספר העל-יסודי "אמית עכו" על שם קנדי. בנעוריו השתתף כחניך בפעולות של תנועת הנוער "בני עקיבא", ובשעות הפנאי בילה עם חברים. כן הצטרף למרכז הימי של עמותת "זיו נעורים". באחד הימים בנה עם קבוצתו רפסודה, ויחד הם יצאו לשוט בה בים. כשהחלה הרפסודה להיסחף לכיוון חומות העיר העתיקה של עכו, בלט שמעון לטובה עת שינס מותניים, רתם את הקבוצה לעבוד יחד, ובחתירה מאומצת הצליחו לשוב לחוף מבטחים. כדורגל היה מרכזי בחייו – הוא הרבה לשחק, צפה במשחקים ואהד את קבוצת הכדורגל "בית"ר ירושלים". שמעון שבורך בחריצות לא נרתע מעבודה קשה ועבד ברצון. עבד במלצרות, לעיתים במשמרות כפולות ומשולשות, והשתמש בכסף שהרוויח להוצאותיו. הוא הכיר את לינוי, ובין השניים התפתח קשר זוגי. כיבוד אב ואם היה נר לרגליו, לאביו שימש כחבר טוב, ובינו ובין אֶחיו שרר קשר הדוק. "האור של הבית", נאמר עליו, והוא אהב מאוד את המשפחה. הייתה לו היכולת לחבר בין כולם, "כמו הבריח התיכון בבית המקדש", כדברי בני משפחתו. שמעון דבק באמונה, עשה חסדים בסתר לשם שמיים, עמל להגדלת התורה ולהאדרתה ושאף להתעמק בדת. אהוב על הכול ונעים הליכות, ידע להצחיק, וחֶברתו הייתה נעימה ומהנה לסובביו. חיוך תמידי ואור בעיניים, גם בתקופות קשות, היו מקור כוחו וקסמו. עם טוּב לב, ענווה, אהבת חינם וקבלת השונה עזר לכל מי שנזקק לכך בלי לחשוב על תמורה ומצא את הטוב בכל מי שנקרה בדרכו. בלי היסוס השקיע זמן והעניק מעצמו לטובת אחרים – נתינה חומרית ורגשית. כל אלה העניקו השראה גדולה לחבריו. ישנן לא מעט עדויות על מקרים שבהם יצא מגדרו לעזור לזולת. למשל, במהלך משחק כדורגל הכיר נער מבאר שבע שסבל מחרם ועורר את דאגתו. על כן לקח על עצמו את הנושא בבחינת הצלת נפשות, יצר קשר טוב עם הנער, נסע אליו לבאר שבע ושיקם אותו ממצבו הנפשי הקשה. במקרה אחר, כשסיים לעבוד בשעה מאוחרת בלילה, נתקל באדם מבוגר וקשה יום אוסף בקבוקים כדי להרוויח את דמי הפיקדון. שמעון ניגש אליו, מסר לו את כל רווחיו מאותו הערב ונתן לו לאכול. באירוע נוסף בילדותו הכיר באופן מקוון ילד צעיר ממנו, ונודע לו שהילד איבד את אביו כמה ימים לפני כן. הוא החליט לרומם את רוחו, שמר על קשר וביקר בביתו אף שגר בעיר אחרת. בטיול בית-ספרי בדרום הארץ, כאשר עצרה הכיתה למנוחה בדימונה, ראה ילד מחפש אוכל על השולחנות. אף שהילד לא דיבר עברית, פתח עימו שמעון בשיחה והבין שהוא רעב ושאין לו אוכל, ולכן קנה לו אוכל ושתייה במסעדה הסמוכה. בתיכון הצטרף לתנועת "אחריי!", שם התאמן והתכונן לשירות הצבאי. הוא אהב את הארץ, נשא עליו את דגל ישראל בכל עת, ובכל מאודו רצה לשרת את המדינה ולהיות לוחם. ביום 26.3.2023 התגייס לצה"ל ושובץ בגדוד "נשר" של חיל הגנת הגבולות. את הטירונות בבית הספר להגנת הגבולות (בהל"ג) במחנה "מגן סיירים" סיים כמצטיין מחלקה וכמצטיין מסעות, ובסיומה עבר קורס לוחם בלון תצפית (בלונאי) והצטיין גם בו. בתום ההכשרה הצטרף לפלוגת הבלונים בגדוד, הוצב במוצב "נחל עוז" שבגזרת עוטף עזה ותפעל את בלוני התצפית. בפלוגה היה הראשון שקיבל על עצמו כל משימה, בכל זמן, ועזר לכל חייל שנזקק לכך. במוטיבציה גבוהה ומעוררת השתאות התאמץ להעלות את הפרופיל הרפואי שלו לפרופיל המרבי, ולאחר מכן, אף שלא נדרש לכך, התעקש להשלים את מסע הכומתה. הוא קיווה לעבור למשמר הגבול ולהתחיל קורס לוחם ימ"ס (יחידות מסתערבים). לאחר ריאיון קיבל אישור לכך, אך החליט להישאר בחיל מתוך נאמנות, ובהמשך תוכנן שיעבור קורס ממושך נוסף בבהל"ג כדי להצטרף לצוות לוחם. בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה. בשעה 6:40 התקשר שמעון להוריו וסיפר בקול רגוע על פשיטה של מחבלים על המוצב. אביו תיאר את קולו כמי שקיבל עליו את מידת הדין, משום שדיבר בלי חשש, בביטחון מלא באלוהים ובנימה מרגיעה, פן ידאגו לו ויתעצבו ביום החג. ואכן, החל משעה שש וחצי בבוקר תקפו עשרות מחבלים את מוצב "נחל עוז" בכמה גלים. שמעון וארבעת הלוחמים מיחידתו, לצד כוח מגדוד "גדעון" של חטיבת "גולני" ששהה במוצב, נלחמו בגבורה, עיכבו את המחבלים והצילו את חייהם של רבים. הוא עזר לחבריו הפצועים ולחם עד הקליע האחרון. כעבור ארבעה ימים נמצאו גופותיהם של חמשת לוחמי יחידת "נשר" יחד בתוך מיגונית. רב-טוראי שמעון יוחאי לוגאסי נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן תשע-עשרה בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בנהריה. הותיר הורים, שני אחים ושתי אחיות. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל. קיבוץ נחל עוז העניק למשפחתו של שמעון תעודת הוקרה על העוז והגבורה שלו ושל צוותו שסייעו בהגנה על הקיבוץ. כתב אביו: "הצבי ישראל על במותיך חלל איך נפלו גיבורים. שמעון, ילד יקר שלי, עלם חמודות. אני לא בא היום לספר על הקשר שהיה בינינו, כי הקשר הזה נמשך ולא נפסק אף פעם. הקשר בינינו ממשיך גם אם הגוף לא פה כרגע, אבל הנשמה הגדולה והענקית שלך פה יותר מתמיד. גם אפילו כאשר היית חיי בינינו, צדיקים במיתתם יותר מבחייהם – אם אני אתחיל לרשום ולספר על הכול, הזמן יכלה והמה לא יכלו, על אילו נספר – על הראשונים או על האחרונים? היית קנאי לקדוש ברוך הוא ברמ"ח איבריך ושס"ה גידיך. הייתה בך אמונת חכמים שלמה ואמיתית, וקיימת את המאמר 'על אשר יורוך'. לא תסור ימין ושמאל, הייתה בך מידת 'ואהבת לרעך כמוך', וקיימת את זה במלוא מובן המילה והמשמעות. "והיית אומר כל הזמן שזוהי מעלה גדולה כאשר האדם חפץ ומשתוקק בהצלחת חברו, גם אם הוא עצמו אינו מצליח, וזה קרה גם במציאות, ויעידו על כך מאות האנשים שהגיעו וסיפרו ועדיין היום מגיעים ומספרים ... אני לא מבין כיצד הגעת בסך הכול בגיל עשרים לכאלו שלמות המידות ואמונה וביטחון בהשם, שרב הנסתר על הגלוי לגביך, ואני כל יום מגלה משהו חדש, עוד נדבך בך שלא הכרתי בגלל מידת הצניעות והענווה שלך. הכול היה בשקט והסתר מהעין". כתב אחיו הבכור דניאל: "המלאך הכי מושלם ביקום, גיבור שלי אהוב, מתגעגע אליך, אח קטן שלי. השמחה והחיוך שלך חסרים מאוד ... פתאום הבית נהיה כבוי". כתב אוריאל אחיו: "אחי היקר שלי, אני כל כך אוהב אותך. אני מתגעגע אליך. אתה חסר לנו מאוד. תשמור עלינו מלמעלה". בפורים תשפ"ד התקיימה בבית ספר "אמית עכו" שבו למד קריאת מגילת אסתר לעילוי נשמתו. בחודש מאי 2024 התקיים במתנ"ס עכו טורניר כדורגל לנוער לזכר שמעון, תחת הכותרת "נפגשים. משחקים. מתאחדים". סניף של תנועת הנוער "בני עקיבא" נקרא על שמו. מוקירי זכרו של שמעון הוציאו מדבקות ועליהן תמונתו והכיתוב: "חיוך הוא קו עקום שמיישר הכול". באתרי האינטרנט של רשת החינוך "אמית" ושל מועדון האוהדים של קבוצת "בית"ר ירושלים" הועלו דפים לזכרו.

Sgt. Shimon Yohai Lugasi, 19, a surveillance balloon operator in the Border Defense Corps’s 414th unit, from Acre, was killed on October 7 while battling Hamas terrorists at the Nahal Oz IDF outpost.

Shimon was one of five balloon operators on duty that fateful morning, who were waiting for a repair crew to arrive and fix the malfunctioning balloon when the Hamas invasion began. Instead, they began to fight back against the terrorists, but heavily outnumbered, all five were killed in the battle.

Shimon is survived by his parents, Rachel and Michel, and his siblings Daniel, Yael, Oriel and Noa. He was buried on October 12 in Nahariya.

Shimon had only joined the IDF six months before he was killed, and he had worked to lose weight in order to be placed in a more prestigious position, his family said. He grew up in a religious home and was noted for his strong faith and observance, and was also a devoted fan of the Beitar Jerusalem soccer club.

A memorial Instagram page set up for him noted that he was born on the holiday of Hanukkah, “and you were always the light at home and for everyone.”

“What you did in 19 years, people who are 70 or 80 did not accomplish,” the memorial post continued. “You brought us huge pride when you achieved everything you wanted, to protect this country and our land and the citizens here — we are alive because of people like you, our angel. We hope that you are in a good place and you are smiling your smile that never left your face.”

Shimon’s girlfriend, Linoy, wrote on Instagram that she last saw him on October 4, three days before he was killed when he fought to get a brief break “to give me your final hug… you didn’t hold back one hug or kiss on that Wednesday.”

Linoy wrote that the couple were so looking forward “to you finishing the army and me finishing my studies and we would take the trip we always dreamed of. And after? We would only start our lives together as a married couple and establish a holy home with children running between our legs… my love, we dreamed of so many things together but now they will always remain a dream that was cut short.”

A month after he was killed, his brother, Oriel, wrote on Instagram that he is still “shattered into pieces.”

“I pray to God that you will come back and wake me up from this nightmare,” he wrote. “I miss our laughter and our fights so much, I have nobody to fight with, I’m bored without you — really I am nothing without you, you would always complete me in everything.”

His father, Michel, said in a video that “Shimon was a wonderful kid. Shimon was a righteous man.”

In his eulogy at his funeral, Michel noted that he did not express any anger, “but the opposite, I said, ‘Thank you God for the 20 years that you gave me Shimon.'” He was a “boy who did only good, who had the most incredible respect for his parents,” he said, noting that he worked as a teenager as a waiter and would always give his earnings to his father to help the family.

Michel said that Shimon would often walk around wrapped in the Israeli flag. “He had a love for others, he didn’t care who they were, if they were Jewish or Arab, if they needed anything they would get it… ‘love they neighbor as yourself,'” he said.

“Despite everything, despite the difficulties, and we had difficulties, he was always happy,” his father added. “He was always happy. He was never sad.”