Peleg Salem

בן סיגלית ויצחק. נולד ביום ט"ז בכסלו תשנ"ג (10.12.1992) בראש העין. אח צעיר לאלמוג ושונית; אח בוגר לשחף. פלג, ילד מוכשר וחכם, מנהיג מלידה, גדל והתחנך לאהבת העם והארץ. בן למשפחה דתית, מגיל חמש למד אצל המורי והכיר את התנ"ך על בוריו. את חינוכו היסודי קיבל בבית הספר הממלכתי-דתי "רמב"ם" שבעירו והיה אהוב מאוד על מוריו וחבריו. בלט באישיותו העוצמתית והסוחפת ובאהבתו לספורט ולאתגרים. "פלג אהב מאוד את הצבא כבר כילד צעיר," סיפרו הוריו, "וחלם להיות קצין. הוא אהב לשחק משחקי שטח, נכנס לתפקידי הפיקוד בכל מאודו והנהיג והוביל את אחיו וחבריו בכישרון רב." בצד כישורי ההובלה וההנהגה, ניכר ברגישותו הרבה וביכולת נתינה בלתי מתפשרת. "עיניו ראו תמיד את כל הסובבים אותו ואת צורכיהם," המשיכו ההורים לספר, "וליבו הוביל אותו לסייע בכל שניתן בכל עת. היה נכון לכל בקשה או מתן עזרה ללא דחיות או תירוצים, תמיד עם חיוך ענק על הפנים ובצניעות מרגשת." לנוכח נטיותיו ושאיפותיו, בחר להמשיך את לימודיו בפנימייה צבאית. בגיל ארבע-עשרה התקבל לפנימייה הצבאית לפיקוד ולישיבה התיכונית "אור עציון" שבמרכז שפירא, ועבר אליה רגע לפני תחילת שנת הלימודים. וכך תיאר אחד החברים את המפגש הראשון עימו: "בדלת עומד בחור חום, רזה, גבוה, משקפיים מרובעות קטנות, חיוך קל, וציציות מושלכות מהחולצה על המכנסיים – מסוג הרגעים שאתה יודע שאתה רוצה להכיר את האדם יותר." ב"אור עציון" חווה פלג את שנות ההתבגרות – חי את שבתות הפנימייה, השתתף במסעות הצבאיים, גיבש קבוצת חברים איכותית וצבר חוויות רבות שכללו, כמובן, גם לא מעט מעשי משובה. "פעם טיפסת על אחד המנופים והחלטת שאתה קופץ מלמעלה – כי אתה יכול," סיפרו החברים, "וכמובן שאי אפשר היה להתווכח איתך. למחרת בבוקר בגרות בלשון, ואתה מסתובב במסדרונות עם בוקסר של 'בובספוג', גופיית סבא, כפכפים, ואיך לא – עט ביד למבחן. את זה רק אתה יכולת לעשות." עוד התברר בשנים אלה כי פלג מוזיקאי מחונן. את דרכו כנגן החל כמתופף, אך ברגע שנחשף לגיטרה התגלו כישוריו גם בכלי זה. "בזמן שכל שאר החברים שהתחילו ביחד איתך ללמוד לנגן פרשו איפשהו באמצע, אתה התעלית. שם נחשפה היכולת המיוחדת שלך לקחת דברים לקצה." ואכן, פלג הדעתן והכריזמטי השכיל למנף את חוזקותיו לטובת הכלל. "ברגע שהבנת שאתה יכול לרתום את היכולת הזאת למטרות עילאיות," כתב אחד החברים, "הצלחת לעשות דברים מדהימים." כך, בכיתה י"ב, במסגרת שבוע הסימולציה שבו תרגלו התלמידים את יכולות הפיקוד וההדרכה ושימשו קצינים-מדריכים של שכבת י', הצליח לסחוף אחריו את החניכים הצעירים ולדרבן אותם לבצע משימות של חיילים בני שמונה-עשרה. "ראיתי את הרצון של בני החמש-עשרה לעשות את המשימות שהטלת עליהם בצורה הטובה ביותר," כתב שותפו לתרגיל, "גם כי הצלחת לשדר להם את חשיבות המשימה, וגם – ואולי בעיקר – כי הם לא רצו לאכזב אותך. ידעת להיות מפקד וחבר באותו זמן, וזה מה שהגדיר אותך." את השבוע הזה סיים בציון גבוה מאוד, ולכל חברי הסגל, הצוות החינוכי והחברים לא היה ספק כי לפניו קריירה צבאית מזהירה. פלג התגייס לצה"ל ב-23 ביולי 2012, הוצב בחיל הרגלים וסיים בהצלחה את מסלול הלוחם של "גבעתי". את כל שירותו הסדיר עשה כלוחם בגדוד "רותם" (435), ובקיץ 2014 לחם עם גדודו במבצע "צוק איתן". עם הזמן קודם לתפקיד רס"פ (רב-סמל פלוגתי), וחתם לצבא הקבע. חייליו העידו כי היה רס"פ קשוח וקפדן, ועם זאת רגיש ואנושי, תמיד עם יד על הדופק, פוקח עין וער למצוקות הגוף והנפש. "במסע סיכת חי"ר," כתב אחד מפקודיו, "בעלייה לירושלים, מעדתי ועיקמתי את הרגל. הבנת כמה חשוב לי המסע הזה ולא עזבת אותי. חבשת ודחפת אותי, פיזית ונפשית, לסיים את המסע. המילים שאמרת לי בדרך נתנו לי כוח לכל אורך ההכשרה." בהמשך השירות, יצא לקצונה והגשים את חלומו מילדות. על תקופתו כצוער בבה"ד (בסיס הדרכה) 1, בית הספר לקצינים, סיפר שולי, אחד המפקדים: "לימדת אותי מוסר מהו, כבוד מהו ואיכות מהי. הסטנדרט שלך היה בשמיים כי 'על איכות אי אפשר להתפשר.' ראיתי אותך מנכש עשבים עם צוערות וצוערים שהתגייסו לפני כמה חודשים, ואתה כבר בקבע – פער גילים ענק, ובכל זאת אתה שם עם המעדר והכובע טמבל, שווה בין שווים. תמיד היית צנוע ותמיד הייתה בך דאגה לאחר." עם סיום קורס הקצינים חזר לחטיבת "גבעתי", וביצע תפקידי שטח מאתגרים בפלס"ם (פלוגת סיוע מנהלתי) כסמ"פ (סגן מפקד פלוגה) וכמ"פ מפקדה. סיפר סגנו: "שנתיים שבהן היינו צמד, מ"פ וסמ"פ, אבל לא רק. היינו חברים, חברים טובים. וזה הפך את העבודה לכל כך קלה וכל כך מתוקתקת. איכשהו, למרות שעברנו קווים לא פשוטים ומבצעים הזויים, עדיין בסוף היום היינו מסיימים סיגריה מחוץ לחדר ונכנסים לישון בארבע בבוקר לשלוש שעות, מרוצים מהיום שהיה ומוכנים לטרוף את היום שיהיה. לא פלא שזכינו בכל כך הרבה פרסים, לא פלא שקטפנו כל כך הרבה תארים מרשימים. הדרכת אותי, ידעת להכווין אותי, הבנת איך לגשת אליי כדי להוציא ממני את המיטב." פלג טיפח את חייליו והשריש בהם את המורשת והערכים שגדל עליהם והאמין בהם. למרות חזותו הקשוחה והקפדתו על קלה כחמורה, תואר כמפקד שהוא לפני הכול אדם, שתומך, דואג, מפרגן ומעצים, דמות למופת ומודל לחיקוי שנתינת דוגמה אישית היא נר לרגליו. "מעטים האנשים בצבא שגרמו לי לחוש שליחות בקרבתם, כתב אורי, "להרגיש שיש בשירות שלנו עבודת קודש. בגדלותך לא השתמשת מעולם בסמכות שלך כדי לאכוף ביצוע משימות, הכול היה מתוך אכפתיות וראיית האחר." כתבה אלמוג: "זכיתי במפקד שהוא מנהיג, מלח הארץ, בעל כריזמה ויכולת קבלת החלטות, עושה כל משימה על הצד הטוב ביותר והכי חשוב – איש של אנשים." והילה העידה: "בזכותך הייתי קצינה טובה יותר ואדם טוב יותר." בתפקידו הבא שירת כקל"ח (קצין לוגיסטיקה חטיבתי) של חטיבת השריון 460 (עוצבת "בני אור"). במקום זה פגש את יובל, קצינת שריון אף היא, והאהבה שניצתה ביניהם הפכה למערכת יחסים זוגית שהובילה לנישואים. הם בנו את ביתם במושב יכיני שבצפון הנגב, סמוך לעיר שדרות שבעוטף עזה, ובכך הגשים פלג את חלומו לגור במושב ולחיות את החזון הציוני. פלג היה אב מסור עד אין קץ לארבע בנותיו - נויה, טלאור, תמר ועלמה. עטף כל אחת מהן באהבה ודאג להעצים את יכולותיהן ותחביביהן. באהבתו הרבה לארץ דאג שגם בנותיו יחוו את יופייה ויחושו אליה אהבה דרך טיולים ורגעי כיף משפחתיים רבים ומאושרים. "היית בעל למופת," כתבה ורד, חותנתו, "אוהב, משקיע, דואג, מכיל, מכבד ומפרגן עד אין סוף. אתה ויובל הייתם זוג יונים. כמו כלים שלובים. אהבתכם הייתה מושא להערצה." למרות עיסוקיו הרבים וסדר יומו העמוס, מצא זמן לעסוק בספורט והתאמן מדי יום, מתוך שהאמין ב"נפש בריאה בגוף בריא". את זמנו הפנוי המועט הקדיש לקריאת ספרים, ובכל הזדמנות הוציא את הגיטרה וניגן, או התיישב לתופף. פלג, עמוד תווך במשפחתו הגרעינית והמורחבת, תמיד הוביל ועמד בראש. "הוא היה איש משפחה מדהים," אמר אחיו שחף, "אח גדול שנמצא שם בשביל כולם. שומר עלינו, מייעץ, מתחשב." חבריו הרבים סיפרו על חבר אמת, בעל יושרה וכנות שאין כדוגמתן, שיודע להיות רציני כשצריך ומצחיק כשאפשר, "אדם שנכון לעמוד לצידך בטוב וברע, יודע תמיד להתאים את עצמו לסיטואציה ולמי שעומד לנגד עיניו, ולעולם מדבר בגובה העיניים, לא משנה מי עומד מולו." במהלך שירותו יצא ללימודי לוגיסטיקה במכללה האקדמית ספיר, וניצל את התקופה כדי להעלות על הכתב תובנות שהתגבשו בו לאורך שנות שירותו ואת התסכול שחש נוכח העובדה שקצינים רבים פורשים אחרי שנים ספורות מאחר שהם מתקשים להתמודד עם האתגרים, או שאינם מצליחים להביא את יכולותיהם לידי ביטוי. כך, במשך שנתיים, ישב ערב ערב במרינה באשקלון עם כוס בירה, פיצה ומחשב, וכתב את "סיוע ברכיבה מנהלתית" – ספר לאוכלוסיית מפקדי הפלס"ם המתאר את ניסיונו הפיקודי והניהולי. במהלך הכתיבה ערך ראיונות עם מנהלים ומפקדים בכירים שתרמו מניסיונם האישי, וזיקק את מיטב הרעיונות שאסף מתוך הספרים הרבים שקרא על עולמות הניהול האישי והקבוצתי. "כיוון שנבחרנו ועכשיו מוטלת עלינו האחריות," כתב, "עלינו לחדד את החושים ולפתח יכולות חשיבה, לאתגר את עצמנו ולא לתת לשגרה לשחוק אותנו. להאמין שלפקד זה מקצוע, ובכדי להצליח עלינו ללמוד לאורך כל הדרך ולא לתת לזמן ללמד אותנו." עם צאתו של הספר לאור היה פלג מאושר, מלא תוכניות כרימון לקראת המשך עתידו המקצועי ובניית חייו עם משפחתו האהובה. שלושה ימים לאחר מכן, נגדע הכול. בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה. באותה שבת שהה פלג בביתו שביכיני, עם יובל ועלמה בת השנתיים. כשהגיעו הדיווחים על הגעת מחבלים לשערי מושב ונשמעו קולות הירי, לא חשב פעמיים, נטל את נשקו ויצא להילחם. במשך כשעתיים חתר למגע, חיסל חלק מחברי החוליה ומנע מהאחרים מלחדור לאחד הבתים. בקרב גבורה זה נפל. בנפילתו הציל אזרחים רבים. רב-סרן פלג סאלם נפל בקרב במושב יכיני ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן שלושים בנופלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בראש העין. הותיר אחריו אישה, ארבע בנות, הורים, שתי אחיות ואח. על מצבתו נחקק הפסוק "והיה כעץ שתול על פלגי מים, אשר פריו ייתן בעיתו ועלהו לא ייבול וכל אשר יעשה יצליח" (תהילים א, ג). ספדה אלמנתו, יובל: "חיאתי שלי. לא ידעתי איך אפשר להסביר במילים את השלמות שבך, את כל הטוב, את השילוב המושלם של הרגש והשכל. וואו כמה רגש. ידעת להכיל, לתת אהבה בשפע לכולם בלי להחסיר טיפה של תשומת לב, דאגה ופתרון לכל בעיה. כמה כוחות יש בך אהוב שלי, אף פעם לא צעקת. התעצבנת וכעסת, אבל זה היה מתבטא בשעה של שקט, כוס וויסקי וסיגריה והיית חוזר אלי, מחבק אותי ואמר לי מאמי אני אוהב אותך, אני לא רוצה לכעוס עלייך, והיינו מדברים. עטפת אותי בביטחון מלא, עזרת לי להגשים את כל החלומות שלי, גרמת לי להאמין שאני הכי טובה בעולם. אמרנו שביחד אנחנו בלתי מנוצחים ואנחנו נמשיך להיות, אתה תמיד תהיה איתי בכל החלטה ובכל רגע בחיים... חיאתי, אני שלמה עם הסוף שלנו. הספקנו כל כך הרבה, הרעפנו אהבה בלי סוף. הרגשת אהוב ומאושר בחלקך. נוח על משכבך בשלום. שמור עלינו מלמעלה. אוהבת אותך כמו שאיש לא אהב בחיים. תהיה נשמתך צרורה בצרור החיים." ספדה לו אחותו הבכורה אלמוג: "תמיד התגאיתי במי שאתה, באח שלי הכריזמטי, החתיך והשנון. מודל ואישיות מעוררת השראה והערצה שהשפיעה על כל מי שהיה סביבך. החיים שלנו כבר לא ייראו אותו הדבר, הכיסא שלך תמיד יהיה חסר, החיוך הענק שלך והצחוק הממכר. אתה הגיבור של כולנו..." כתב חברו ברוך: "היית שיעור במוטיבציה, בריפוי עצמי, באומץ, בשאפתנות. תמיד היית ראשון בכל מהלכי החיים. כמה שזה מתאים לך למות בקרב, כגיבור! תודה על החבר שהיית ועל זה שעשית את העולם טוב בתקופה שחיית בו. תודה על השיעור שלימדת אותנו. תמיד תהיה לי חסר." ביום הזיכרון תשפ"ד ספדה לו אחותו שונית: "פלג, אחי, נפלת בגבורה תוך כדי הגנה על המולדת, מתוך אמונה שלמה וביטחון בצעד שעשית. מתוך ידיעה שאולי לא תחזור, אבל אולי תציל נפש אחת. וזה היה שווה לך את הכול. אפילו את חייך. שנדע להיות אנשים, במלוא מובן המילה, עבורך, פלג, ועבור כל הנופלים. יהי זכרך ברוך." פלג, שהקדיש את חייו למדינה והקריבם למענה בגבורה עילאית, הותיר מורשת מפוארת של עשייה וערכים. "ניצחון גדול הוא לא בהכרח התוצאה," כתב, "הוא מספר רב של ניצחונות קטנים שמתאגדים לניצחון אחד גדול." בצה"ל הוחלט לחלק את ספרו למסיימי קורס מפקדי פלוגות. "פלג היה רוצה שתמיד תשימו את הספר על השולחן," נכתב באיגרת המצורפת, "שיהיה לכם לראי לאורך התפקיד ותזכורת כיצד עליכם לפעול ברגעים בהם אתם מרגישים אבודים בסערת הניהול. תפתחו אותו כשתוכלו, ותחזרו אליו כשתרגישו שאתם מוכנים להתקדם עוד קצת במסלול." בעקבות ההחלטה להנציחו בדרך זו, כתבה יובל, רעייתו: "חייאתי, זכיתי להיות לצידך בדרך ולראות אותך גאה ומבסוט על התהליך והתוצאה. עכשיו אנחנו זוכים להגשים את חלומך ולחלק את הספר לדור ההמשך. מקווה שאתה חוגג איתנו. היה לך עוד כל כך הרבה טוב לעשות בעולם... אוהבת ומתגעגעת, אהבת חיי." פלג השלים את לימודיו במחלקה ללוגיסטיקה במכללת ספיר אך לא זכה להגיע לטקס הענקת התואר. בספטמבר 2024 הוענקה התעודה לבני משפחתו. ביוני 2024 התקיים מרוץ לזכרו בראש העין, בהשתתפות תלמידי בית הספר "רמב"ם". חטיבה 460 ערכה לזכרו יום תרבות גופנית בבסיס "שיזפון". יקב גוש עציון ו-"Wine & Friends" השיקו יין רוזה על שמו. אוהביו יצרו לזכרו אלבום שיתופי בפלטפורמת "גוגל תמונות" ובו תצלומים רבים. כן נפתח ספר זיכרונות על שמו בפלטפורמה השיתופית "פדלט", וחבריו ומוקירי זכרו מוזמנים להעלות סיפורים אישיים מרגעים משמעותיים שחוו עם פלג כמזכרת וכמקור השראה לבנותיו. משפחתו הנציחה את זכרו בספר תורה שהוכנס לבית הכנסת "בית יעקב" בראש העין. לעילוי נשמתו הם יזמו חלוקת ספרי תפילה בבית הכנסת "עוד יוסף חי" בפתח תקווה.

Maj. Peleg Salem, 30, a logistics officer in the 460th Brigade, was killed battling the Hamas invasion of Yakhini.

The morning of the attack, Peleg, a career IDF officer, was home in the small moshav of Yakhini, next to Sderot, with his wife and youngest daughter. When he heard that Hamas gunmen had arrived at the gate of his town, he grabbed his weapon and headed out to battle.

For around two hours Peleg fought back against the invading Hamas terrorists, killing a number of them, before he was shot and killed.

He was buried on October 10 in Rosh Haayin. He is survived by his wife, Yuval, four daughters, Noya, Tal-or, Tamar and Alma, his parents, Sigalit and Yitzhak, and his three siblings, Almog, Shunit and Shahaf.

Born in Rosh Ha’ayin, the third-oldest in the family, Peleg grew up in an observant family and attended religious schools, according to an IDF eulogy. He was a natural-born leader, his family said, and even as a kid would talk about and dream about joining the army.

Peleg attended a pre-military boarding school for high school, part of the Or Etzion yeshiva in Merkaz Shapira. In July 2012 he enlisted in the IDF and was placed in the Givati Brigade, including fighting during the 2014 Gaza War. He signed on to stay in the army past his mandatory service period, and also completed an officers’ course.

He met and married Dganit, and the couple lived in Netanya, bringing Noya, Tal-or and Tamar into the world before divorcing.

After becoming an officer, Peleg returned first to Givati before moving to serve as a brigade logistics officer with the 460th Brigade in the Armored Corp. That is where he met Yuval, a fellow officer, and the couple married in 2022 and settled in Yakhini, where their daughter Alma was born in 2023 — less than two months before Peleg was killed.

He was also a talented musician, playing the drums and guitar, would keep up regular workouts and in his limited free time loved to read. During his time in the army, he also received a degree in logistics from Sapir College in Sderot and also wrote and published a book aimed at sharpening the management and commanding skills of logistics officers and commanders.

Peleg’s sister, Almog, wrote on Facebook on what was supposed to be his first wedding anniversary with Yuval, sharing a video of him walking to the huppa with his three daughters, “and there was nobody who wasn’t moved.”

“God wanted you and took you to Him after you gave your soul for all of us and for the country that you loved and admired so much,” she added. “I wanted you to know that we haven’t forgotten and will never forget the beautiful family you built, our Yuvali, Alma, Noya, Tal-or and Tamar, who we will watch over forever — for you and for us. You left behind treasures that we are holding onto in order to stay strong and move forward… We know that was your life’s mission.”

Marking a year since he was killed, Peleg’s wife, Yuval, wrote on Facebook that when they met, “you caused me to grow wings so I could go beyond myself and soar.”

“It has taken a year of war to accept reality, to learn to live without you, without the home we built together full of love, without the dreams we dreamed together, but with a lot of love in my heart, and gratitude for the privilege of four years by your side that felt like an entire lifetime,” she wrote.

“You made me the best version of myself, I thank you every day for the tools you left me for life, for being allowed to learn from you, for all the good you left me… the girls and our Alma are the treasure that contains all of you.”