Orel Moshe

בנם של אילנית ודיין. נולד ביום כ"ב באלול תשס"ב (30.8.2002) ביישוב רכסים, הסמוך לחיפה. אח לאליעד, ליאב ואל רועי. אוראל, בן למשפחה חרדית, גדל והתחנך ברכסים. למד בתלמוד תורה "מפי עוללים" ביישוב ולאחר מכן בישיבה קטנה "נזר התורה" במגדל העמק. תלמיד מקסים ושקט, אהוב על מלמדיו ומוצלח בלימודים. אחרי שנתיים בישיבה, החליט ללכת למכינה קדם-צבאית והצטרף למכינת "הררי ציון" ברמת הגולן. הוא רכש ידע רב על המדינה, התחזק, התבגר והתכונן לשירות הצבאי. הלימודים במכינה היו תקופה מאושרת מאוד עבורו, ובמסגרתם רכש חברים רבים ושימש כדמות משמעותית לרבים מהם. אחד מחבריו למכינה סיפר: "המכינה התחילה והיו לי קשיים... הייתי מאוד בעייתי חברתית. אבל אתה, אח שלי, לא עזבת. באת אלי בלילות, ישבת איתי, דיברת איתי... שאלת, התעניינת, עזרת, ואתה לא יודע כמה עזרת לי. בזכותך ורק בזכותך התקדמתי המון. למדתי ממך המון. מה זה חבר, חבר שיהיה שם לפני כולם, לא משנה לו מתי, איפה ואיך". לקראת סיום המכינה התלבט לגבי המסלול הצבאי המתאים עבורו. מצד אחד, חלם להיות לוחם בגולני, התאמן לכך, שמר על כושר גופני גבוה, ואמר: "אם אני לוחם אז עד הסוף". מצד שני, לא ידע אם נכון שיתגייס לחיל מעורב או שעדיף שיבחר באחד ממסלולי הגיוס המיועדים לחרדים. הוא התייעץ עם אביו, דיין, שהמליץ לו לבחור בחיל מעורב, וכך עשה. ב-21.3.2021 התגייס לצה"ל ושירת ב"גולני", כמו שחלם. הוא הצטרף לגדוד "ברק" של יחידה 12 בחטיבת "גולני" ושימש כמטוליסט – לוחם במטול (רובה רימונים). מהר מאוד הפך למטוליסט המצטיין במחלקה. מעבר להצטיינותו המקצועית, השפיע על חבריו ליחידה גם ברמה הערכית והאמונית. "אימהות היו מצלצלות", סיפר אביו, "משאירות הודעות בוואטסאפ: 'אבא של אוראל, אני רוצה להגיד לך, הבן שלי התחזק מאוד, התחיל לשמור שבת והתחיל לעשות דברים טובים מאז שהוא הכיר את אוראל'". אחרי שנתיים וחצי של שירות כלוחם, יצא ללימודים של כארבעה חודשים במחו"ה "אלון" (מרכז חינוך והשכלה על שם יגאל אלון), במסגרתם השלים בגרויות. גם כאן הגיע להישגים מרשימים וסיים את לימודיו בהצטיינות. כשסיים את הלימודים, יצא לקורס משגיחי כשרות ונשלח לשמש כנגד כשרות בגדוד 77 של חיל השריון. הוא הוצב במחנה "יפתח", הסמוך לקיבוץ זיקים שמצפון לרצועת עזה, שם שימש כאחראי על נושא הכשרות ועל כל הנוגע לבית הכנסת ולצרכיהם הדתיים של החיילים. אחד מתחומי אחריותו היה טיפול בגופות ובפצועים בעתות חירום. שבועיים אחרי שמחת תורה היה אמור לצאת לחופשת שחרור ולטוס לבקר את אחיו בארצות הברית. אוראל אהב את הטבע ונהנה לטייל ברחבי הארץ, במיוחד במקורות מים. הוא היה ברוך כישרונות, אחראי, מסור ובעל חוש הומור מפותח, אדם שאי אפשר שלא להתאהב בו. חבר טוב, אח נפלא ובן אוהב שתמיד דאג למשפחתו ולחבריו ונחלץ לתת יד ולעזור לאחרים בלי לחשוב פעמיים. בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה. אוראל נשאר בבסיס בסוף השבוע של שמחת תורה. בשבת בבוקר, כשהחלה המתקפה והותקף גם הבסיס בו שירת, עסק בחילוץ פצועים ובטיפול בהם. במהלך פעילותו, לאחר שחבש חייל פצוע, העביר אותו לרכב פינוי שהגיע למקום. ברגע שהגיעו אל הרכב, נפתחה לעברם אש. החייל הפצוע נפצע שנית ואוראל שלצידו נפגע מירי המחבלים ונהרג במקום. סמל ראשון אוראל משה נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן עשרים ואחת בנופלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בכפר חסידים. הותיר אחריו הורים ושלושה אחים. "הוא קיבל והכיל את כולם", אמרה אימו, אילנית, "היה אוהב ואהוב. פשוט פרח של בחור. הוא תמיד היה הליצן של החבורה. היה צריך רק כמה דקות כדי להתאהב בו. האבדה גדולה וקשה מאוד, אבל אנחנו חזקים, בזכות האמונה. יש לנו הרוג מלכות, ומבחינתנו אנחנו ההורים הכי גאים שיש". "אוראל היה ילד מקסים ומאוד מיוחד", אמר אביו, דיין. "בשבעה הגיעו אלינו לניחום המלמדים והמנהלים שלו מתלמוד התורה בו למד וכולם עטפו וסיפרו לנו איזה ילד נדיר הוא היה, כיצד הצליח בכל מה שנגע בו, גם בלימודים וגם בשירות הצבאי, בכל תחנה שלו בחיים אוראל תמיד קצר הצלחות. לפני הגיוס הוא שאל אותי האם להתגייס לחיל דתי או מעורב ואמרתי לו שילך למעורב, וגם שם הוא הצליח לגעת בכולם ועשה את המיטב גם בשעותיו האחרונות". "אוראלי שלי, איזו זכות הייתה לי לשרת איתך", כתב עודד. "בנאדם עם ערכים, בנאדם שהמשפחה שלו תמיד הייתה מקום ראשון בשבילו, בנאדם שהדת הייתה לו לדרך כאור בערפל. מהרגע הראשון התאהבתי בך וכך גם כולם. אני זוכר איך היינו צוחקים במחלקה מי מהחבר'ה היינו מוכנים להכיר לאחיות שלנו וכולם אמרו בפה אחד אתה, וישר הבאת לנו את המבט המתבייש שלך, מבט של צניעות וענווה... לילה רק אחד רעדתי מקור כשאני ישן, ירדת משמירה, ראית אותי רועד מקור, לקחת את השמיכה שלך ונכנסת לישון איתי כדי לחמם אותי עם השמיכה שלך. כי זה אתה אוראלי, לא היית מסוגל פשוט להיכנס למיטה שלך אחרי השמירה בידיעה שלחבר שלך קר. היית שם את הכלל במרכז ואז את עצמך. תודה על אינסוף שיעורים שלימדת אותי בחיים האלה. וזה רק שיעור אחד מתוך רבים. אני אהיה חייב לך תמיד, אני אוהב אותך אחי. גם ברגעים האחרונים שלך היית גיבור שמציל את המפקד שלו תחת אש, גולנצ'יק אמיתי". "בצבא לא יצא לנו להיפגש הרבה", כתב גדעון, חבר מהמכינה, "אבל היו שם מלא שיחות וידאו בלילות. אתה והשטויות שלך תמיד היו מצחיקים אותי, היה לי הכי כיף בעולם לדבר איתך. התקשרתי להגיד לך: 'אוראל אני מתחתן', אמרת לי: 'אחי אתה עובד עלי, אין סיכוי. תפסיק לחרטט אותי', לא האמנת לי. שלחתי לך תמונה ועוד תמונה ורק צחקת שאתה לא מאמין שאני מתחתן. באת לחתונה שלי, רקדת איתי, לחשת לי באוזן: 'יאללה איך אני גאה בך שאתה מתחתן'. אמרתי לך: 'אוראל זה בהשראתך'. הייתי צוחק עליך שאתה זקן ושהניסיון חיים שלי זה בזכותך". "אוראל היקר היה איתי בפלוגה בטירונות", כתב דובוש. "היית חבר יקר ומה שלמדתי ממך זה תמיד עין טובה, גם כשקרו דברים וקיבלנו שבתות ביחד בבא"ח (בסיס אימונים חטיבתי) ידעת לראות את הטוב ולהנות מהרגע. אוראל, כבר מתגעגע אח שלי (מחכה למשחק שש-בש איתך)". "אוראל אחי היקר", כתב יניב, "נזכור ולא נשכח את הצניעות שלך, המידות הטובות, החסדים, השארת חותם אצל כל אחד מאיתנו, אתה חסר לי מאוד". משפחתו וחבריו של אוראל הוציאו סידורים לעילוי נשמתו, יצרו אלבום זיכרון וחרטו את תמונתו, מניח תפילין ראש, על שרשרת לב לצד הכיתוב: "גיבור של אמא". עמוד לזכרו נפתח באתר remember.bio. העמוד כולל סיפורים, תמונות וסרטונים מתחנות שונות בחייו. עמוד זיכרון נוסף נפתח באינסטגרם תחת השם Remember.orel.moshe.

Staff Sgt. Orel Moshe, 21, a kashrut supervisor in the IDF’s 7th Armored Brigade, from Rechasim, was killed during the Hamas invasion of the Yiftah IDF outpost near Zikim on October 7.

Orel was stationed on base that weekend, and when the attack began, he jumped to help evacuate and treat wounded soldiers. After bandaging up an injured comrade, Orel placed him into an evacuation vehicle, but at that moment, the terrorists opened fire on them and Orel was killed on the spot.

He was buried on October 11 in Kfar Hasidim. He is survived by his parents, Ilanit and Dayan, and his brothers, Eliad, Liav and Elroi.

Orel was born and raised in an ultra-Orthodox family in the Haredi town of Rechasim near Haifa, according to an IDF eulogy, attending yeshiva in Migdal Haemek and later a pre-army academy in the Golan Heights before enlisting in the IDF in March 2021.

He loved nature and enjoyed hiking, especially on trails through rivers and streams. He was described by friends and family as responsible, dedicated, with a good sense of humor.

Orel decided that he wanted to enlist in the IDF despite growing up in an ultra-Orthodox family, but wasn’t sure which path to take. Following advice from his father — who was also an IDF combat veteran — Orel spent his first two years of service as a combat soldier in the Golani Brigade.

After that, he underwent a course for kashrut supervisors and was stationed to work at the Yiftah outpost near Zikim, with the 7th Armored Brigade, for the last few months of his service.

He was two weeks away from completing his service when he was killed.

Orel’s friend from his service, Oded, wrote about him that he was a moral man whose family always came first to him.

“I fell in love with you from the first moment, as did everyone else. I remember that we used to joke about which of the guys we’d be willing to introduce our sisters to, and everyone unanimously said you,” said Oded.

Another friend, Yaniv, wrote that he would never forget Yaniv’s “modesty, virtues and charity.”

His mother, Ilanit said that Orel “accepted everyone.”

“He was loving and loved, always the joker in the group. You only needed a few minutes to fall in love with him.” She said his time in the army “was the best and most challenging possible. The guys there were incredible boys.”

Ilanit said Orel continued “to keep Shabbat and to put tefillin on every day. He was an incredible boy, to those around him, to his neighbors, his friends, and to everyone — he had such incredible manners and respect for his parents.”

His father, Dayan told Ynet that Orel had been unsure about whether to enlist to a unit for ultra-Orthodox soldiers or a mixed unit, and he had encouraged him to do the latter.

“I later reaped the fruits,” he said. “Mothers would call or message me to say, ‘Orel’s dad — I want to tell you my son has become stronger in his faith, started keeping Shabbat, and done good things since he met Orel.’ These were things that warmed my heart.”