Iftach Gorny

בנם של אילנה ומשה. נולד ביום כ"ט בטבת תשל"ב (16.1.1972) בקיבוץ נען. אח לאיל, תומר ואסף. יפתח גדל והתחנך בקיבוץ נען. אהב לטייל בנופי הארץ, לרכב על אופניים ולשחק כדורסל. לאחר סיום לימודיו בבית הספר התיכון "ברנר" בגבעת ברנר, התגייס לצה"ל ושירת בסיירת מטכ"ל. הוא בלט בחוכמתו, בשיקול הדעת ובשלוות הנפש. בנען הכיר את סיון. הם נישאו ונולדו להם שלושה ילדים: נגב הבכורה והתאומים בוסתן ושדה. יפתח היה איש משפחה מסור ואב דואג ואוהב. הוא אהב לצחוק עם בני משפחתו, להמציא תחרויות מצחיקות, לשחק קלפים עם ילדיו, לצאת לקמפינג ולטייל במדבר. בשנת 2001 יפתח וסיון הצטרפו לגרעין המייסד של מושב באר מילכה שבפתחת ניצנה, בגבול מצרים. בראשית הדרך התגוררו בקרוואן במושב כמהין שבפתחה, ובשנת 2006, לאחר שניתנו האישורים לעלות על הקרקע, עברו עם שבע משפחות נוספות לבאר מילכה. יפתח היה איש של אנשים וקהילה, רב-פעלים ומעמודי התווך של המושב ושל המועצה האזורית רמת נגב. הוא נגע והשפיע על כל כך הרבה אנשים בכל כך הרבה צמתים, איש צנוע וערכי שחיבר בין אנשים - איש מיוחד במינו. הוא היה חבר מליאה במועצה האזורית ובשנים 2001–2013 כיהן כיושב ראש הוועד של המושב. בתפקידו כחבר מליאה ייצג את באר מילכה במסירות גדולה, אך תמיד ידע לראות גם את צורכי היישובים האחרים. כובע נוסף שחבש היה מאמן קבוצת הילדים "הפועל רמת נגב" בכדורסל, שבהובלתו זכתה באליפות המחוז ילדים א'. בשנה האחרונה לחייו, אימן קבוצת נשים מהעיר ירוחם - "מכבי ירוחם". לאחר נופלו, הקבוצה המשיכה לשחק ללא מאמן אך דאגה בכל תחילת משחק להנציח את זכרו. יפתח היה חקלאי בנשמה והכיר בחשיבות של ייצור כחול לבן, או במילותיו: "ללא חקלאות כחול לבן לא יהיה לנו עתיד" עוד אמר "אנחנו לא עושים חלוציות - אנחנו עושים!" בבאר מילכה הגשים חלום נוסף – להקים רפת במושב; ומכיוון ש"להיות גורני זה לחיות את החיים, להציב מטרות רחוקות, דמיוניות, ולהגיע אליהן תוך כדי רתימה של אנשים לאותה מטרה, והכול באהבה, בצניעות, קדימה ברצון. להמשיך לחיות, להמשיך לעשות טוב, להסתכל", כפי שסיפר אחיו, הוא הצליח במשימה מעל ומעבר למשוער. במשך שלוש שנים חקר את הנושא ובשנת 2012 הקים את הרפת. עד מהרה זו הפכה לסמל של מצוינות בענף ולאחת הרפתות הטובות בארץ. במקביל לכל אלו המשיך לשרת במילואים ביחידה וביצע עשרות ימי מילואים בשנה. בשנת 2023 שוחרר משירות מילואים פעיל והצטרף כלוחם ליחידת לוט"ר (לחימה בטרור) ניצנה, צוות פלד. לבקשת מפקד הצוות קיבל על עצמו להיות גם קצין החמ״ל של הצוות. בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה. בשבת בבוקר יפתח היה בביתו עם סיון ושני בניו התאומים, וכשעה לאחר פרוץ המלחמה הוקפץ עם הצוות שלו לכיוון יישובי דרום העוטף. סמוך למושב יתד נתקל הצוות בעשרות מחבלים שעשו את דרכם ליישובי חבל שלום. הם ניהלו קרב גבורה מולם, בזמן זה יפתח רץ בין כלי הרכב הנטושים, ואסף את מפתחות הרכבים על מנת שלא יגנבו אותם. לאחר מכן זיהה את חיילות הצוות אשר מנהלות קרב ירי ורץ לסייע להן. תוך כדי הקרב, יפתח נפגע ונהרג במקום. לצידו נפל חברו לצוות רב-סמל מתקדם לירן אלמוסנינו. סרן יפתח גורני נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן חמישים ואחת בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין בקדש ברנע. הותיר אחריו אישה, בת, שני בנים, הורים ושלושה אחים. ספדה לו בתו נגב: "אתה אבא שלי, זה שחסין להכול, שתמיד אומר שהכול יהיה בסדר, שומר עליי ודואג וזה שאף פעם לא יקרה לו כלום. אבל הפעם קרה לך משהו, פעם אחת קרה וזאת הייתה פעם אחת יותר מדי. אתה חסר לי אבא, אני לא מפסיקה לדמיין לעצמי איך תעזור לי להעביר דירה ואיך תלווה אותי בחתונה שלי ואיך תשחק כדורסל עם הילדים שלי שיהיו הנכדים שלך ואיך תצא לטייל מסביב לעולם עם אימא. ואני לא מצליחה לעכל שזה פשוט לא יקרה ושעכשיו אין לי יותר אבא. ומי ימלא את החלל שהשארת? אתה אפילו לא תדע לעולם עם מי אבחר להתחתן ולא תוכל לבדוק בשבילי שהוא בסדר. וזה לא הוגן אבא, זה לא מגיע לך. וזה לא מגיע לנו. אני רוצה אותך פה איתי. שתכין לי טוסטים, שתפתיע את אימא בטיול בג'יפ, שנתערב על איזו שטות שתמציא, שתריב עם בוסי ושודי מי יותר גבוה, או שפשוט תשתה איתי את הקפה של הבוקר. והכי אני רוצה את החיבוק שלך. אתה יפתח גורני, ויפתח גורני זו אגדה. אתה חלוץ, אתה אמיץ, אתה בעל מדהים ואוהב לאימא, ואבא הכי טוב לי, לבוסתן ולשדה. ותמיד תהיה. אתה כמו דמות מהסרטים ועוד ידברו עליך שנים קדימה. גם על מי שהיית בשבילנו וגם על מי שהיית ברגעים האחרונים שלך כשהיית גיבור והצלת כל כך הרבה אנשים. אני אוהבת אותך ואוהב אותך לנצח, אנחנו כולנו נאהב אותך לנצח. ותמיד תהיה פה איתנו בלב, מכולנו, בוסתן, שדה, אימא ונגב". ספד לו ערן דורון, ראש המועצה האזורית רמת נגב: "יפתח יקר, אנחנו עומדים כאן ורואים שניים ממפעלי חייך הרבים. באר מילכה שנמנית עם סיון על מייסדיה ובכך הגשמת ציווי ציוני קמאי של מלאכת יישוב הארץ. אני בטוח שמייסדי נען גאים בך למרות שבאר מילכה הוא מושב העובדים האחרון שהוקם במדינת ישראל ולא חלק מהתנועה הקיבוצית בה גדלת והתחנכת. גדלת בשפלה והחלפת את נוף הגבעות וגידולי השדה בנוף המדבר ולצידו ים החממות, ומפעל חייך הנוסף – הרפת. הוכחת לתדהמת כולם שאתה יכול להיות רפתן. אבל לא רק רפתן, אלא רפתן מצטיין שהפך את רפת באר מילכה לאחת הרפתות המצטיינות בארץ ... היית חבר מליאה. אבל חברי המליאה יגידו שהיית חבר ... זה מה שהוביל אותך ביום שבת בבוקר לקום ולצאת עם חבריך הגיבורים מצוות פלד להציל את אחינו ואחיותינו מאשכול ... קפצת יחד עם חבריך לצוות פלד ללא היסוס בשביל אלה שהופקרו. אתה ולירן חברך לצוות פלד שנהרג, עוד תראו משפחות רבות מתיישבות בבאר מילכה ובפתחת ניצנה, אתה תראה עוד הרבה ילדים משחקים כדורסל ... אתה תראה שהרפת תגדל לעשרה מיליון ליטר ... סיון, נגב, שדה ובוסתן, בשם כל תושבי רמת הנגב, אנחנו משתתפים בצערכם העצום והלוואי שנוכל להקל על החור שנפער בליבכם, אני מבטיחכם שמותו של יפתח לא יהיה לשווא". להנצחתו ולזכרו עוצבו חולצות עם הכיתוב "רפת באר מילכה ברוח יפתח גורני" וחולצה של קבוצת הכדורסל "מכבי ירוחם". במלאת שנה לנפילתו בחר בו העיתונאי אודי סגל לאיש השנה, וכך הסביר את בחירתו: "אני בחרתי באיש השנה שלי ביפתח גורני. סרן בצבא, חלוץ, אבא וממקימי המושב באר מילכה ... האנשים האלו מייצגים את החלוצים ואנשי הגבולות ... אלה האנשים החלוצים שנמצאים בקצה המדינה שהמהות שלהם היא התיישבות וציונות והיאחזות בקרקע עד התלם האחרון. שיודעים לעזוב את הכול ואת המשפחה ולצאת כדי להילחם על המשפחה שלהם, על הקהילה שלהם, על המדינה שלהם ועל החברה הישראלית, והם בעיניי אנשי השנה האמיתיים – אנשי הגבולות בדרום, בעוטף עזה, בפתחת ניצנה, בגבול הצפון". המועצה האזורית גזר, שבה גדל יפתח, הפיקה סרט לזכרו ובו מתוארים קורות חייו.

Cpt. (res.) Iftach Gorny, 51, a reservist with the LOTAR counter-terror regional Nitzana team, from Be’er Milka, was killed on October 7 battling the Hamas invasion of southern Israel.

The morning of the attack, Iftach was called up with other members of the rapid-response counter-terrorism team based in the Nitzana bloc of communities on the Egypt border to join the fighting.

He was slain battling a cell of Hamas gunmen next to Yated. His comrade, Sgt. Maj. (res.) Liran Mones Almosnino, was killed not long afterward in Kibbutz Holit.

Iftach was buried on October 15 in Kadesh Barnea (Nitzanei Sinai). He is survived by his wife, Sivane, their three children, Negev, Bustan and Sade, his parents, Ilana and Moshe and his siblings Eyal, Tomer and Asaf.

Born and raised in Kibbutz Na’an, near Rehovot, Iftach loved spending time out in nature, camping, hiking and bike riding, according to a kibbutz eulogy. He played and later coached basketball, he loved to laugh and play cards and bet on stupid things, his loved ones said.

During his mandatory stint in the military, he served in the elite Sayeret Matkal unit and did reserve duty for many decades afterward. He and his wife, Sivane, were among the founders of Be’er Milka, a small community near the Egyptian border founded in 2006 with just eight caravans, a dirt path and a hookup to water and electricity.

There he ran the community’s dairy farm, helping keep the town afloat, and was an integral part of its success and development. After finishing his active reserve duty period, he joined LOTAR Nitzana, which was designed to protect the group of communities near the Nitzana border crossing with Egypt.

In an interview with the Israeli Cattle Breeders Association in May 2023, just months before he was killed, Iftach recounted moving to Be’er Milka “without street lights, without a fence, without internet, without phone lines, without sewage. It was an indescribable period, a spiritual uplifting, a great happiness. We were eight families with small children and huge dreams. We didn’t have anything, but we had everything.”

His daughter, Negev, wrote on Facebook on what would have been his 52nd birthday, wondering why he wasn’t there.

“Where are you? Where are you to wake up today and see your birthday table, to take us camping, to play whist or Settlers of Catan or poker or any other game, to cook dinner you loved for all of us and to get excited over the roast beef you cooked for hours in the oven.”

Negev wondered why her father wouldn’t “enter with your huge smile and your swinging walk, and we’ll just sit and laugh and I’ll tell you how things have been in reserve duty for the past few weeks. Or we’ll bet on something and whoever loses has to do the dishes. And in the end, you’ll wash them anyway… You’re not here, but sometimes you’re here more than you ever have been.”

Iftach’s wife, Sivane, shared on Facebook the eulogy she wrote for the ceremony marking a month since he was killed.

“Where is my anchor? Where are your strong, warm and safe hands?” she wrote. “And your sturdy shoulders that wrapped me in their warmth. Resting my head on your living, beating heart.”

Sivane wrote, “When I look back, I am filled with gratitude for every moment with you and for every breath in our precious life together. Your physical body, so full of life, strength and warmth, is no longer there. But you are alive and beating in my heart. You are with us in everything. In the wind blowing, in the clouds, in the sunrise, in the birds, in the sand of the dunes, in the sunset, in your starry sky… You are here, in every breath and beat.”