Amit Most

בנם של חגית ואהוד. נולד ביום י' בסיוון תשס"ג (10.6.2003) בעיר מודיעין-מכבים-רעות. אח צעיר לירון ואח בוגר למיכל. עמית גדל והתחנך במודיעין. היה פעוט יפה תואר וסקרן, חברותי וטוב לב. העריץ את אחיו הבכור, תמך באחותו הקטנה, והִרבה להתרועע עם בני דודיו וליהנות מחברתם. למד בבית הספר היסודי על-שם אילן רמון, והמשיך את לימודיו בתיכון עירוני ג' על-שם מוטה גור במגמות ערבית ולימודי חברה, חוק ומשפט. היה נער שובב, מצחיק ושנון, חובב פעילות ספורטיבית, שחיוך ממיס לבבות האיר תמיד את פניו. איש שיחה בעל אינטליגנציה רגשית גבוהה, שניחן במודעות עצמית ובאכפתיות רבה לזולת. קיבץ סביבו מעגלים חברתיים רחבים, והיה חבר אמת. נהג לייעץ לחבריו ששטחו בפניו בעיות ולבטים, והם כינו אותו "הפסיכולוג של החבורה". עמית התנדב בעמותת "כנפיים של קרמבו", ליווה במסגרת זו נער על הרצף האוטיסטי, ואף שמר איתו על קשר בתום תקופת ההתנדבות. עמית אהב מוזיקה וגיבש טעם מוזיקלי משובח, שליווה את שביל חייו. ניגן בתופים והשתתף בהרכב מוזיקלי בשם Underwear. את אהבתו לארץ ינק בבית. הושפע מהסיפורים המשפחתיים על הכמיהה לעלות לארץ ולהתיישב בה, ועל ההכרח להגן על המולדת. על פי ערכים אלה פעלו גם הוריו, אחיו הגדול ששירת בסיירת, ורבים ממשפחתו המורחבת. עמית כיבד מאוד את מסורת עם ישראל ושמר על זיקה ליהדותו. בהיותו בן שבע-עשרה הכיר את אדר, בת עירו, ואהבת אמת ניצתה ביניהם. למן הרגע הראשון שנפגשו היו חייהם כרוכים זה בזה למשך שלוש שנים, ויחד תכננו עתיד משותף. "הכרנו דרך החברה הכי טובה שלי שהייתה איתו בבית הספר". סיפרה אדר, "היא הכירה בינינו ותוך שבוע נהיינו זוג. עמית היה פשוט הבן אדם הכי חייכן ושמח שאני מכירה... הוא היה בן אדם עם לב טוב, תמיד ראה את האחרים. גם בחבורה שלו וגם כשאנחנו הכרנו, הוא תמיד היה הפסיכולוג של כולם ומקשיב לכולם. היה לו לב טוב והוא רצה לעשות טוב. הוא היה בן אדם טהור". עמית אהב את החיים, חי אותם באינטנסיביות, והצליח לשלב בהם לימודים, בילויים, חברים, טיולים בעולם עם משפחתו, התנדבות ונתינה לאחר. הוא האמין שיש להתמקד בעשייה, ליהנות, ולעשות תמיד את המיטב. על גופו קעקע את האמרה שנהג לומר סבא-רבא, זאב מוסט, Do your best and leave the rest, שאותה שמע מהוריו. ביום 8.12.2021 התגייס עמית לצה"ל, לחטיבת הנח"ל. עבר בהצלחה את ה"גיבוש" ושירת כלוחם בסיירת הנח"ל, גדוד הסיור המובחר של החטיבה. סיים את מסלול ההכשרה המפרך, שנמשך שישה-עשר חודשים, ושובץ כלוחם בפלוגת "עורב" של הסיירת. במסגרת ההכשרה יצא לקורס חובשים קרביים, מתוך בחירה ערכית להעניק לחבריו טיפול רפואי ולהציל חיים. מילא את תפקיד החובש במסירות ובמקצועיות, וחש בו סיפוק והגשמה עצמית. לאור הצלחתו בתפקיד נבחר לשמש חובש פלוגתי (חופ"ל). בסוף אוגוסט 2023 התמקם עמית עם הצוות שלו במוצב סופה בגבול רצועת עזה, מול העיר רפיח. מוצב זה נועד לשמור על הגבול ולהגן על הקיבוצים הסמוכים. איישו את המוצב לוחמי פלוגת "עורב" נח"ל שתוגברו במחלקת הטנקים ובמחלקת המרגמות של גדוד 50 השייך לחטיבת הנח"ל. בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה. באותו סוף שבוע שהה עמית בתורנות במוצב סופה. בשעה 6:29 נשמעו אזעקות ופיצוצים סביב המוצב. כמה לוחמים שנפרשו ליד המוצב שעה קודם לכן, כחלק מנוהל "כוננות עם שחר", השיבו אש לעבר עשרות מחבלים שהתקיפו אותם. הלוחמים שנותרו במוצב, ובהם עמית, התבצרו בחדר האוכל, ששימש מרחב מוגן. כששמע עמית קריאות לעזרה של פצועים בעמדת הש"ג הקדמי, לקח את נשקו האישי, יצא בריצה מחדר האוכל, והחל לחלץ פצועים ולטפל בהם עם חובש נוסף, כששני לוחמים מחפים עליהם וזאת תוך חשיפה לאש המחבלים. לאחר שחילץ שישה פצועים, העביר אותם למרחב המוגן ונתן להם טיפול מציל חיים, יצא עמית בפעם השנייה, עבר בין מבנים בחיפוש אחר פצועים הזקוקים לסיוע והגיע אל עמדת הש"ג, במסירות נפש ובגבורה עילאית, כדי לחלץ פצועים נוספים. הוא הגיע אל הפצועים ונהרג מירי מחבלים תוך כדי הטיפול המסור בהם והצלת חיי אדם. חבריו לנשק סיפרו כי עמית פעל בקור רוח ובנחישות לצורך מתן סיוע והצלה, על אף הידיעה כי הוא מסכן את חייו. סמל עמית מוסט נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן עשרים בנופלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין במודיעין. הותיר אחריו הורים, אח ואחות. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל ראשון. בחדרו של עמית במוצב נמצא לאחר נפילתו פתק שכתב, הממחיש את תחושת השליחות שפיעמה בו כחובש קרבי: "אני רוצה להיות החובש הכי טוב שאני יכול. להיות אחד שרק רוצה לעזור לאנשים. נשלחנו להציל חיים, וזו המטרה שלי בצה"ל". ספדו לו הוריו: "עמית אהובנו, גיבור ישראל הצנוע, טוב הלב, בעל החיוך הכי יפה בעולם, שמעולם לא רצה להיות גיבור אלא רק לחיות, לאהוב ולהרבות טוב בעולם – אורך יאיר ותישאר חקוק בליבנו ובנשמתנו כל עוד נשמה באפנו. יהיה זכרך ברוך לעד". ספד אחיו, ירון: "את חיי הקודמים התחלתי בדף לבן, שעליו התבקשתי לצייר את סיפור חיי. את חיי החדשים אני מתחיל בציור קרוע, ואני עובד קשה מאוד לחבר את החלקים כדי להמשיך לצייר. בחיי החדשים אדם אחד חסר, אדם אחד שמעולם לא דמיינתי את חיי בלעדיו. אדם אחד שעמד שם ממש באמצע הציור, עם חיוך מעצבן מרוח לו על הפנים. האדם הזה חסר, ואני שואל את עצמי אם הציור הזה שווה משהו בלעדיו. אני מתגעגע לחיי הקודמים, מתגעגע מאוד. אני מתגעגע למשפחה הישנה, לחברים מפעם, אבל יותר מהכול אני מתגעגע אליך, אחי הקטן. אני מתגעגע במידה שמילים לא יוכלו לתאר, אז אני גם לא מנסה. אבל אני מבטיח לך שאני עובד קשה מאוד כדי להדביק מחדש את הציור, וגם אם בסוף הוא לא ייראה אותו הדבר, וגם אם בציור החדש אתה לא תופיע, אני מבטיח לך שהוא ייקרא על שמך". ספדה אחותו מיכל: "היית בשבילי יותר מאח, יותר מחבר. היית בן אדם שהסתכלתי עליו ולקחתי דוגמה. אני מתגעגעת לשיחות ולצחוקים שלנו, לנסיעות איתך באוטו. אני מתגעגעת לדרך שהיית גורם לאנשים להרגיש, כי פשוט היית בן אדם מיוחד. אני חושבת שידעת כמה אהבתי והערכתי אותך, ואני מקווה שאזכה לפגוש אותך עוד פעם". משפחתו וחבריו של עמית מנציחים את זכרו בדרכים שונות ומשמרים את מורשתו: בין היתר הוקם באינסטגרם הדף remember_amit_most, ובעיר מגוריו מודיעין נחנך משעול לזכרו. נבנתה ברוחו של עמית האפליקציה "תוכנית עמית" מטעם האגף והקרן לחיילים משוחררים של משרד הביטחון, הונפקו יינות בסדרה לזכר גיבורי ישראל וכן הופקו חולצות שדמותו מודפסת עליהן, צמידים שמוטבעות עליהם המילים "להיות הכי עמית שאני יכול", מדבקות ועוד.

Staff Sgt. Amit Most, 20, a paramedic in the Nahal Brigade’s elite reconnaissance unit, from Modiin, was killed on October 7 battling the Hamas invasion of the Sufa IDF outpost.

Amit spent the weekend on base, and with the start of the rocket fire headed for the bomb shelter. Upon learning of the infiltrating terrorists, Amit and Staff Sgt. Ofir Melman headed out to defend the outpost and treat the wounded. They managed to rescue a number of wounded soldiers before both Amit and Ofir were killed, along with 11 others on base, including Staff Sgt. Gali Shakotai and Sgt. Nahman Dekel.

Amit was buried on October 11 in Modiin. He is survived by his parents, Hagit and Ehud, and his siblings Yaron and Michal.

Born and raised in Modiin, Amit loved music and reading, and volunteered with the Krembo Wings organization for children with special needs. He loved the city of London, and dreamed of one day getting a degree in psychology there, his family said.

In December 2021 he enlisted in the IDF, and was accepted into the Orev company in the Nahal Brigade’s special reconnaissance unit, where he trained as a paramedic, serving first as a team medic and later as a company medic.

His girlfriend of three years, Adar Moshaof, told Ynet that they met when she was 16 and Amit was 17 — and realized they shared the same birthday.

“Two weeks later we were a couple, everything came easily, we got along incredibly,” she said. “We dreamed of flying together to study in London — he would learn psychology and I would study interior design — we imagined the little apartment we’d live in. Three months after Amit was killed I flew to London with his family and extinguished the dream.”

Adar said she would get flowers from Amit every Friday, and they would manage to stay in touch even when he didn’t have access to his phone: “When we enlisted, we decided on a few [shared] emojis, the octopus represented ‘I love you.’ When he didn’t have his phone, Amit would take random people’s phones and send me an octopus.”

Amit’s sister, Michal, wrote on Instagram, “I miss you so much, it’s crazy how much your absence is felt in every moment in the day — I want to slap myself for taking the time we had together for granted.”

“I can’t believe that just a week ago I was in London and you were home with the first [army sick days] you took in your life and we spoke on WhatsApp and I bought you the record you’d wanted for a long time — and now it’s in your room on the shelf and still in its packaging,” she wrote.

“I miss our conversations and our jokes, your dumb things, driving with you in the car. I miss the way you made people feel because you were such a special person,” added Michal. “I think you knew how much I loved and admired you, and I hope we will meet again.”