Nisim Lugasi

בנם של אהובה ושמעון. נולד ביום כ"ח בתשרי תשנ"ד (13.10.1993) במושב בית שקמה הסמוך לאשקלון. אח למורן, הדר ויעל. ניסים גדל והתחנך בבית שקמה, למד במוסדות לימוד אזוריים עם בני המושב. נער נבון ופיקח, חברותי ואהוד, נהנה לבלות עם חבריו בזמנו הפנוי. בלט בטוב ליבו וברצונו לסייע ולתרום מעצמו לזולת, תמיד שם את טובת האחר לנגד עיניו. בשנת 2012 התגייס לשירות חובה כלוחם במשמר הגבול (מג"ב). חדור מוטיבציה ומונע מתחושת שליחות, ביצע משימותיו במסירות ובהצלחה. עם תום שירות החובה, המשיך לשירות קבע ביחידה. לאחר שסיים קורס קצינים, ביצע בהצלחה מגוון תפקידי פיקוד, האחרון שבהם היה סגן מפקד יחידת תקיפה כפרית במג״ב דרום. נחשב קצין מוערך ומוכשר בקרב מפקדיו, דאג להנחיל מורשת של אהבת הארץ וחדוות עשייה לפקודיו. סיפרו אוהביו: "לאורך שירותו האמין באמונה שלמה בערכים של אהבת המדינה, שליחות, תרומה לזולת ורעות, ובכל הזדמנות שהייתה לו דאג לחנך ולהעביר ערכים אלה גם לחייליו". האמין במתן דוגמה אישית ושימש מודל לחיקוי עבור חייליו: "ניסים היה מ"מ (מפקד מחלקה) שלי בפלוגה כ"ט בעוטף ירושלים" סיפר אחד מפקודיו, "קצין שכולם התאהבו בו ברגע הראשון. אחד שידע לצחוק ולדבר כמו חבר עם כולם, ומצד שני ידע להיות מפקד מוביל. היה ברור שהוא הראשון שירוץ להילחם, גם לבדו וכשאין אף אחד מאחוריו". בזמנו הפנוי התנדב בעמותת ״משקפיים ורודות״ הפועלת למתן שירותי הסעות וליווי לשורדי שואה לטיפולים רפואיים. הכיר תודה על הזכות שנפלה בחלקו לסייע ולהיטיב עם הזולת, פועל בענווה, מכל הלב. "היה היפה באדם" תיארו אותו אוהביו, "ידע לראות את היופי בכל דבר ובכל אדם. הוא שמש גדולה שלנצח תאיר בעולם". בגין פועלו הוענקה לו על ידי מנכ"לית העמותה תעודת הוקרה. ניסים האמין בכל ליבו במוטו - ״בטווח הארוך אנשים מגיעים רק למה שהם מכוונים. לכן, כדאי תמיד לכוון גבוה. בכל רגע נתון תמדדו את עצמכם, תשתפרו ותגשימו״ - ופעל לאורו. הציב לעצמו מטרות ויעדים וחתר להשגתם, מתנהל בצנעה ובחיוך. קשריו עם בני משפחתו המורחבת היו קרובים וחמים. משפחתי ואוהב, נהנה מאוד מארוחות משפחתיות ומחגים של יחד. הקפיד לקנות מתנות ולפנק את האחיינים, מבקש להעניק להם ככל יכולתו ולשמח אותם. היה מאורס לליאל, והשניים חלמו ותכננו יחד את עתידם המשותף. התנהל בהומור ובשנינות אופיינית, אהב את החיים והקפיד ליהנות מהם, מבין כי החיים קצרים ויש למצותם עד תום. נהנה לרקוד, לשמוע מוזיקה ולבלות. בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה. בשעות הבוקר המוקדמות של שבת זו, נקרא ניסים להתייצב בתחנת משטרת אופקים בעקבות דיווחים על חדירת מחבלים לעיר. הוא יצא מביתו ללא היסוס, חדור מוטיבציה ונכונות לבצע משימתו בהגנה על המדינה ותושביה. לאחר שחבר לכוח משטרתי הגיעו יחד אל זירת האירוע – בית בו התבצרה חוליית מחבלים אשר לקחה את יושבי הבית כבני ערובה. סיפרו אוהביו: "הוא לחם באומץ לב, הסתער ראשון ללא ציוד מגן, חתר למגע בעוז, הגן בגופו והציל חיים רבים. ביצע את שליחותו כפי שהאמין בה בלב שלם לאורך כל שירותו". במאמץ לבלום את המחבלים ולשחרר את בני הערובה התפתח בזירה קרב יריות קשה, במהלכו נורה ניסים ונהרג. פקד ניסים לוגסי נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן שלושים בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי באשקלון. הותיר אחריו הורים, שלוש אחיות ובת זוג. לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-פקד. כתבו הוריו: "ניסים בן יקר ואהוב שלנו, כבר שלושים ימים עברו מאז לכתך מאיתנו באותה שבת שחורה שנחתה על עם ישראל ואנחנו בתוכה, עדיין לא מעכלים שלא ניפגש יותר, שלא נוכל לחבק ולנשק אותך, לשוחח ולצחוק ביחד על כל מה שהחיים זימנו לנו. אנחנו מתפללים שהקדוש ברוך הוא עוטף אותך באהבה ושומר עליך מכל משמר כמו שאתה עשית לכל מי שנקרא בדרכך. אנחנו מתגעגעים אליך בטירוף, מייחלים לראות אותך ולו למספר דקות. אנחנו מבטיחים שלעולם נהיה איתך, נבקר אותך ונספר לך על הכול, על המשפחה, על האחיות שלך, האחיינים שלך והגיסים שלך שכל כך אוהבים אותך ואתה חסר להם מאוד. תשמור עלינו מלמעלה, תכוון אותנו ותן לנו את הכוח. אוהבים אותך עד הנצח". ספדה בת זוגו: "ניסים שלי, אהבת חיי היחידה. איך אפשר להספיד אותך? כל מה שאגיד לא יתאר אפילו במעט שבע שנים שהחיים שלנו קשורים זה בזו. הקרובים אלינו ידעו מה עברנו, אבל רק אני ואתה ידענו מה הרגשנו. שבע שנים וזה תמיד היית אתה. שבע שנים שבחרתי בך כל יום. אני רוצה שהעולם יזכור אותך כמו שמגיע לך, מפקד אהוב ומוערך, בן לדוגמה, אח דואג, דוד אוהב, חבר טוב, ואין מילים שיוכלו לתאר את הבן זוג שהיית. אדם שהוא מודל לחיקוי עבור הסובבים אותו. הפקודים שלך הלכו אחריך באש ובמים, העריצו את האדמה שאתה דורך עליה. ואני, אני המעריצה הכי גדולה שלך. אהוב שלי, כל עולמי! אני מתקשה להיפרד, אני עדין לא מעכלת. כל העתיד היה לפנינו, כמה תוכניות היו לנו. איך השארת אותי לבד? מי יאסוף את השברים עכשיו שאתה לא פה? אני מתנחמת בעובדה שמתת מות גיבורים, צדיקים! ביום שבת של שמחת תורה ועל הגנת המולדת. כי כזה היית - לוחם בכל רמ״ח אבריך, לוחם של אהבה, צדק ונתינה. תמיד ראשון, תמיד שם עבור כולם לא משנה באיזה מחיר והפעם המחיר היה כבד, קשה מנשוא. במקום לחגוג לך שלושים אני קוברת אותך, וחלק מהלב שלי הולך ביחד איתך. תודה על זיכרונות שחלקנו שאקח איתי לכל החיים, תודה על הזכות לבלות איתך את הסופ״ש האחרון, תודה שלפני שיצאת לקרב שהחריב את עולמי לא שכחת להגיד לי כמה אתה אוהב אותי. תודה שהשארת לי עוד אמא, אבא, שלוש אחיות וחברים לכל החיים. תודה על האור שהיית, אני מבטיחה שאשמור עליו דולק כל הזמן. אני אוהבת אותך ניסים, אהבתי מהיום הראשון ואוהב עד יומי האחרון". כתבה מורן אחותו: "ניסים שלנו, שלי, אחי הקטן, מה לא היינו עושים ביחד? הכול היה אפשרי. מזיזים הרים, מתקשרים לכולם, לא היה דבר שלא יכולנו לעשות. ועכשיו, תחושת חוסר האונים הזאת, הדבר הכל כך מוחלט וסופי הזה, שלא יכולנו לעשות נגדו כלום. לא יכולתי אני לעשות כלום. לשמור עליך, לעטוף אותך בפצפצים כמו שעשינו כל החיים. לא יכולה לדבר עליך בזמן עבר. עדיין לא מעכלת שום דבר במחול השדים הזה שאנחנו נמצאים בו. אתה אור אחד גדול. תמיד היית ותמיד תישאר. ואנחנו נדאג שהאור והשמחה שלך ימשיכו לעד. אתה הכי טוב מכולנו. הלוואי ואצליח להיות חצי ממך. תן לאימא ואבא ולכולנו כוח להמשיך. אוהבת אותך אהבת נפש אח שלי. לנצח. לך יש יום הולדת היום ולי יש חור ענק בלב בצורה שלך. אוהבת מיליונים". הדר אחותו כתבה: "ניסימי שלי, אני לא מאמינה שאני צריכה לכתוב לך דברי פרידה, הספד, מלא מילים שלא משנה כמה פעמים אני אגיד אותן זה לא נתפס שאתה לא כאן עוד. ניסימי שלי, אהוב שלי, החיים של המשפחה הזאת, האור, הצחוקים, האדם עם הלב הכי ענק בעולם כולו. איך אהבת את החיים, איך ידעת להסתכל על הכול בהומור - אתה בטח מסתכל עלינו עכשיו מלמעלה וצוחק: 'מה אתם בוכים? שימו טכנו ותרקדו'... אני אוהבת אותך בכל הלב והנשמה שלי שלא יודעת איך הם ימשיכו לתפקד, אני אוהבת אותך כמו שאף אחד לא יבין לעולם. אי אפשר להסביר במילים את הקשר שהיה בינינו, מדברים עם העיניים ומבינים, משתפים את הכול, מתייעצים, צוחקים. ההודעה האחרונה שיש לי ממך היא הקלטת וידאו שלך שר שיר מזרחי כלשהו, ידעת שאני לא סובלת את השירים האלה ונהגת לשיר לי אותם - עם הכובע המכוער שלך ומשקפי השמש. היית הכי יפה, הכי חתיך וידעת את זה... אני אוהבת אותך. ותדע שאוהב אותך לעד". כתבה יעל אחותו: "אהוב שלי - תודה, תודה על הזכות לגדול איתך, תודה על הזכות להיות אחותך, תודה על הזכות לקבל קצת מכל הטוב שפיזרת סביבך. אין אדם בעולם שלא היה אכפת לך ממנו... נהנית בכל רגע בחיים למרות כל הטירוף בעבודה ובחיים - לא ויתרת. שימחת את הלבבות של כולם, החדרת בכולם את שמחת החיים שלך, את טוב הלב שלך והחיוך שלך שעכשיו נשאר לנו רק בתמונות... האור שלך לעולם לא יכבה. אוהבת אותך עד כאב אחי הקטן". להנצחתו הקימו בני משפחתו אתר אינטרנט בשם "ניסים לוגסי - אתר זיכרון והצדעה" ובו תמונות מתחנות חייו, קטעי וידאו, ראיונות שקיימו במסגרתם הם מדברים על פועלו, מצגות שערכו ודברים שכתבו. בעמוד הפותח באתר ציינו: "למבקרים באתר ברוכים הבאים. אתר זה אינו אתר זיכרון לניסים, זיכרון הינו למישהו שאינו איתנו ואנו מתאמצים להחיותו. ניסים כאן כל הזמן, איתנו. בכל רגע, בכל שנייה, בכל חוויה שמחה ועצובה. הוא אהבת נצח שתמיד תהיה בליבנו. אנחנו מזמינים אתכם להכיר אותו, לחלוק איתנו וללמוד על מי שהוא עבורנו ועבור רבים אחרים. לקרוא ולשתף את האור שהפיץ בעולם". פלוגות דרור ודקל מחטיבת "הכשרת הלוחם" במשמר הגבול קיימו מסע כומתה והקדישו אותו להנצחתו. ?כמחווה לטוב לבו ורצונו לסייע לאחר – הקימו בני משפחתו וחבריו מיזם בשם "ניסים קורים" במסגרתו ארזו וחילקו סלי מזון לרגל חג הפסח תשפ"ד לחיילים בודדים, משפחות קשות יום וניצולי שואה. ניסים מונצח בחורשה לזכר הנופלים בעיר אופקים בה נפל, ובאתר ההנצחה של משטרת ישראל הממוקם במכללה הלאומית לשוטרים בבית שמש. דף לזכרו הוקם במדור "גלעד לזכרם" באתר האינטרנט של משטרת ישראל.

Border Police Supt. Nissim Lugasi, 29, from Moshav Beit Shikma, was killed battling Hamas terrorists in Ofakim on October 7.

Lugasi rushed to the scene early that Saturday morning when he first heard that terrorists had infiltrated the western Negev city. Armed only with a pistol and without any body armor, he linked up with some other police officers who had just arrived in Ofakim. The officers engaged with Hamas gunmen that had taken hostages in a residential building in the city and Lugasi was shot dead at the scene.

He was buried on October 12 in Ashkelon. He is survived by his parents, Shimon and Ahuva, his three older sisters, Moran, Hadar and Yael, and his fiancee Liel.

Lugasi enlisted in the Border Police in 2012 and served in a wide range of positions both as an enlisted man and an officer.

In an interview with Ynet on October 22, his sister Yael Friedman Lugasi described how the three sisters saw their little brother as a hero, the one who always charged in first, always gave everything he had, and always found a way to spread joy.

“In every role he had, he did things in the most professional way. He was simply a leader. At the shiva [mourning period] everyone told us that he was always the first. Always the first to arrive and that’s what he did that same day.”

She added that her little brother “loved every moment in life. In his service, during operations, in everything, always. Every person he met became family, became a friend, and he made the most of every moment, his smile cast light upon everyone around him.”

Nisim’s family set up a memorial page in his honor — but on the site they make it clear that this is no memorial site.

“This site is not a memorial site to Nisim. A memorial is for someone who is no longer with us… Nisim is with us always. He is with us every moment, every second, during every experience — happy or sad. Nisim is an eternal love that will always be in our hearts.”

His family wrote that in his time in the Border Police, Nisim “always believed fully in the values of love of country, a sense of mission and devotion to others, and at every opportunity he made sure to teach these values to his subordinates.”

Nisim took part in a project the Border Patrol carried out in collaboration with “Mishkafayim Verudot,” (rose-colored glasses) a charity that provides medical assistance to Holocaust survivors. As part of the project, Nisim and his fellow officers escorted survivors to medical appointments and helped them carry out other essential daily tasks. At the shiva for Nisim, his family was presented with a plaque from the charity, thanking him for his help.

In a video uploaded to the not-a-memorial website, a recording of Nisim speaking to a member of the charity can be heard.

“We are always here for you and for those dear people, it’s a huge mitzvah. Thank you for the privilege to help. Shabbat Shalom, we’re always here for you, whatever you need,” he said.

Nisim and his fiancee, Liel Asayag, had been together for seven years and were planning on getting married in June. Speaking to Kan News months after he was slain, Asayag said she would have preferred for him not to be a hero, to be here today, by her side.

“But with that, I’m so proud of him, that he was true to himself to the final moment that he charged forward, that he ran out of the house [that morning] without hesitation, that he fought until the last moment in order to know that people there were safe.”

On the site, on a page titled “Our Little Brother,” Yael, Hadar, and Moran talk about Nisim, the life of the party, the light of their lives, the hole left behind in all of their hearts that will never be filled.

Hadar spoke of how he came out to visit and stay with her in the United States for three weeks, spontaneously, calling her one day and telling her to get the bed in the guest room ready for Uncle Nisim.

“My Nisim, my love, the life of this family, the light, the laughter. How you knew to look at everything with humor, you’re for sure looking down on us right now from up above and laughing: What are you crying for, put on some techno and dance.”

She added: “Nisim, take care of mom and dad, and all of us… Give us the strength to carry on with this huge hole in our hearts.”