Bar Sivan

בנם של ענבל וירון. נולד ביום ט"ו בשבט תש"ן (10.2.1990) בכפר סבא. אח גדול לפז.
נשוי לאיילת.
בר גדל בכפר סבא חמש שנים, אז עברה המשפחה ליישוב צור יגאל שבמזרח השרון (כיום - המועצה המקומית כוכב יאיר-צור יגאל). הוא התחנך בצור יגאל, למד בבית הספר היסודי "נוף צורים" ביישוב, והמשיך לבית הספר העל-יסודי השש-שנתי "עמי אסף" במרכז החינוכי בית ברל.
ילד יפה תואר, בעל חוש הומור משובח, לב זהב ורצון בלתי נדלה לעזור ולתת מעצמו לאחרים. מגיל צעיר היה חניך נלהב בשבט "אפיק" של תנועת הנוער "הצופים" וכנער התנדב בארגון כבאות והצלה. בנוסף, היה ספורטאי מוכשר - ג'ודוקא בעל חגורה שחורה שהתאמן במועדון הג'ודו ביישוב עד הגיוס והשתתף במגוון תחרויות ארציות.
ככל שהתבגר, בלט בקסמו האישי ובנוכחותו הכובשת, וחבריו מעידים שהפך למושא אהבתן של כל הבנות בתיכון.
ב-2008 התגייס לצה"ל ושירת כלוחם בחטיבת החילוץ וההצלה של פיקוד העורף. אחרי ההכשרה, יצא לקורס מ"כים (מפקדי כיתות) ובהמשך לקורס קצינים, היה קצין מוערך ואהוב והתקדם במהירות בסולם הפיקוד והדרגות.
כמפקד, ידע לזהות את הפוטנציאל של פקודיו ולדחוף אותם קדימה על מנת שיפיקו מעצמם את המירב. תמיד נתן דוגמה אישית לחייליו ומעולם לא דרש מהם משהו שלא דרש קודם כול מעצמו. לצד הרצינות, המקצועיות והסטנדרטים הגבוהים שהציב, ידע לשלב גם קלילות והומור, ולא הפסיק לדאוג ולסייע לכל חייל וחיילת. חייליו מתארים אותו כמודל לחיקוי, מורה דרך ומקור להשראה, לוחם מופתי שאפשר ללכת אחריו בביטחון לכל משימה.
"בר היה מלח הארץ במלוא מובן המילה", סיפר אחד ממפקדיו. "לוחם ללא לאות, ערכי, חותר למגע, מקצוען, שתמיד חלם להגיע הכי רחוק שיש... תמיד ראשון, הכי חד, הכי מהיר, ללא פחד בעיניים."
במהלך השירות בצבא, הכיר בר את איילת, אשתו. השניים התאהבו במבט ראשון, ומאז היו בלתי נפרדים. הם בילו כל רגע ביחד.
איילת מספרת: "ב-2015 כשהיינו בצבא, סיפרתי לך שקיבלתי חיילת בודדה. סיפרתי שהיא בדיוק מצאה דירה ועברה לגור לבד. תוך רגע קיבלת החלטה - אין סיכוי שבשבת הראשונה שלה היא תהיה עצובה. לקחת אותי לקניות, מילאת עגלה שמספיקה לגדוד וביום שישי בערב נסענו לירושלים. הנחת את המצרכים מחוץ לדלת, דפקת בדלת והלכת.
ביום ראשון ראיתי אותה, מחייכת. היא שיתפה את החברים שבשישי בערב הגיע אליה אליהו הנביא, דאג לה והלך.
כמה ימים אחרי השבעה החיילת כתבה: 'ביום שאחרי אותה השבת זיהיתי את הפנים של אליהו הנביא שלי, שב-2015 הביא לי אוכל ודברים לדירה החדשה שלי בשישי הראשון והבודד שלי שם כחיילת בודדה. הניח בצניעות בלי לומר מילה אחת, הגיע והלך כמו מלאך. עד שפתחתי את הדלת וראיתי את השקיות והארגזים על הרצפה, כבר היה בדרכו החוצה. רק הסתובב לשנייה לוודא שפתחתי וקיבלתי. ותוך רגע קצר אך מכונן, הפנים של אליהו הנביא שלי נשמרו בזיכרוני.
ביום שאחרי אותה השבת, זיהיתי את הפנים של אליהו הנביא שלי, עוד לפני שקראתי את המלל, וכשקראתי אותו קיוויתי שאני מתבלבלת - עברו הרבה שנים מאז, אולי התבלבלתי, הלוואי שהתבלבלתי. אבל אי אפשר לשכוח את הפנים של אליהו הנביא שלי, שתוך רגע קצר אך מכונן, הגיע והלך בשקט ובצניעות, לעזור לחיילת בודדה וזקוקה לתמיכה, כמו מלאך, עוד לפני שנהיית מלאך'."
ב-2019, אחרי אחת-עשרה שנות שירות בסדיר ובקבע, בר השתחרר מצה"ל כסמג"ד (סגן מפקד גדוד) בדרגת רב-סרן. העתיד היה לו ברור - בהמשך עשייה ביטחונית והגנה על המדינה שכה אהב. ב-23.1.2020 התגייס למשטרת ישראל ושירת ביחידת הימ"מ (יחידה משטרתית מיוחדת) – יחידת העילית של משטרת ישראל ומשמר הגבול ללוחמה בטרור ולמשימות משטרה מיוחדות.
הוא שירת כלוחם בצוות החוד של היחידה וכסמפק"צ (סגן מפקד צוות). חבריו ליחידה כינו אותו "בר סי" ותיארו אותו כ"אריה עם לב זהב". בשירותו הפגין מקצועיות, חוסן פיזי ומנטלי וקור רוח, מעולם לא התלונן וביצע כל משימה על הצד הטוב ביותר.
לאורך חמש-עשרה שנות שירות בצה"ל ובימ"מ, בר השתתף בעשרות מבצעים מורכבים להגנה על המדינה. בצניעותו, ובשאיפה שלא להדאיג את בני משפחתו, לא נהג להרחיב ולפרט על מה שעשה.
בר היה חבר אמת, בן מסור ואח אוהב שדאג לאחותו פז בכל רגע נתון. הוא היה רגיש לאחרים, ידע לקרוא בין השורות, להבין ולראות אנשים לעומק. הסרט "גלדיאטור" היה אחד האהובים עליו. ולאחר נפילתו הנציחה אותו אשתו בציטוט שתיאר עבורה את בר בצורה הטובה ביותר: "המעשים שעשינו בחיינו יהדהדו לנצח".
כשהתחיל לצאת עם איילת, בר היה המאושר באדם. הם טיילו יחד בארץ ובעולם, צברו חוויות משותפות והקסימו את כל מכריהם בעוצמת אהבתם.
לאחר מספר שנים אימצו כלב בשם סאן, שהפך לחלק מהמשפחה.
הם נישאו, ורקמו חלומות רבים לעתיד משותף.
לבר היו אינספור תחביבים. הוא התאמן בקרוספיט והיה תמיד הראשון בכל אימון, אהב מאוד לבשל ולנסות בכל פעם מתכון שהמציא לבדו. בר אהב לטייל עם סאן ואיילת, לצאת לריצות, ליהנות מהחיים הטובים בבתי קפה ובמסעדות ולבלות בים. הוא אהב להיות עם חברים ותכנן עתיד מזהיר כאיש עסקים.
בר היה בן אדם רגיש ומיוחד, הוא לא יכל לראות אנשים מתקשים ותמיד היה נכון לעזור לכל אדם. את הבקרים החופשיים שלו בילה עם איש מבוגר בשכונה שסבל מפוסט טראומה, וזאת על מנת להקל אפילו במעט על יומו של הקשיש.
בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.
עם פרוץ המתקפה, בר יצא מיד לכיוון הנגב המערבי והתאחד עם חבריו ליחידה.
לפני כן דאג להתקשר ולהרגיע את משפחתה של איילת שמתגוררת בקיבוץ בעוטף עזה. הוא הבטיח שהוא ישמור עליהם ויעשה הכול כדי שזה ייגמר מהר ככל האפשר.
יחד עם חבריו, לחמו מול עשרות מחבלים בקרבות שהתחוללו בצומת שער הנגב ובפאתי העיר שדרות, ואף חילצו פצועים רבים משטח האש.
במהלך הקרבות, בר זיהה כי כמה מחבריו בסכנה. בלי לחשוב פעמיים, הסתער על מנת להציל אותם, חירף את נפשו והמשיך ללחום בגבורה, עד שנהרג.
לפני שנכנס לחלץ את חבריו, הספיק בר לשלוח הודעת פרידה אחרונה לאיילת אשתו.
רב-סמל מתקדם בר סיון נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן שלושים ושלוש בנופלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית של בית העלמין בכוכב יאיר. הותיר אחריו אישה, הורים ואחות.
לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סמל בכיר.
אשתו, איילת, כתבה: "אתה המיוחד, שלא יכול לעמוד מנגד. אתה ההשראה, הגאווה.
אתה שאפשרת לנו חיים פה, אתה זה שהציל משפחות.
ובהחלטה הזאת ציווית עלי לעשות כרצונך.
ועכשיו לאורך אני עומדת כאן, מתאמצת להיות ראויה לך. עומדת כאן גאה.
אני זכיתי להיות אשתך, זכיתי ללמוד ממך, להשתפר בזכותך.
גלדיאטור שלי, מנהיג ולוחם.
אני אוהבת אותך הכי בעולם, יותר מאתמול."
חברו, שי, כתב: "בר, היית עבורי אח גדול שידע לדרוש ולהציב סטנדרט גבוה ובאותה הזדמנות ידעת לתמוך, לחזק ולא חסכת את האהבה שלך לאנשיך. עברתי איתך תקופה ארוכה בשירות הצבאי בה למדתי ממך רבות על ערכים, מנהיגות והכי חשוב – איך להיות בן אדם טוב יותר.
"בכל מקום שבו הייתי איתך ישר מרגישים בנוכחות שלך, בעיניים המלאות בטוב ובניצוץ שגורם בשנייה להבין שמדובר בבן אדם מיוחד. כל מי שהכיר אותך יודע כמה הלב שלך ענק וכמה אתה איש של אנשים, שסומכים עליו בעיניים עצומות והולכים אחריו בביטחון... במהלך כל שירותי הצבאי כששאלו אותי כמו מי אני רוצה להיות, תמיד עניתי מבלי לחשוב אפילו – אני רוצה להיות כמו בר סיון."
"בר סי אחי היקר אין לי מספיק מילים כדי להביע את מי שהיית בשבילי בחיים", כתב חברו גל. "היית בן אדם טוב, לב זהב, חכן, מצחיק, חתיך, היית 'כל החבילה'. אין יום שאני לא חושב עליך ומקווה שאתה יושב בין המלאכים כי זה מה שהיית – מלאך. בן אדם טוב שתמיד רק עזר ורק חיפש לעשות טוב לאנשים."
בר מונצח באתר ההנצחה לחללי משמר הגבול שבצומת עירון, באנדרטת החללים הניצבת במכללת השוטרים בבית שמש, וכן באתר גלעד המשטרתי.
מותג היינות Wine & Friends השיק סדרת יינות לזכרו.
ערב לזכרו נערך במלאת שנה לנפילתו, ב-6.10.2024 (ד' בתשרי תשפ"ה) בכוכב יאיר-צור יגאל. במהלך הערב סיפרו על בר אשתו, איילת, וחבריו לשירות הצבאי ולימ"מ.
המשפחה הוציאה הספר "אריה בעל לב זהב", ובו בני משפחה וחברים מביאים את סיפור חייו של בר ושופכים אור על דמותו המיוחדת.
עמודי הנצחה לבר נפתחו באתרים remember.bio ו-memoriz.plus.

Sgt. Maj. Bar Sivan, 33, an officer in the Israel Police’s Yamam counter-terror unit, from Kochav Yair, was killed on October 7 battling the Hamas invasion of southern Israel.

Bar and his comrades were called up at the start of the attack and sent to the front lines to battle the Hamas onslaught.

He engaged in a firefight with Hamas gunmen at the Sha’ar Hanegev Junction outside Sderot, and was slain alongside fellow Yamam officers Supt. Moshael Shlomo and First Sgt. Dror Altun.

He was buried in Kochav Yair on October 10. He is survived by his wife, Ayelet, his parents, Yaron and Inbal and his sister, Paz.

Bar was born in Kfar Saba and at age 5 moved to the nearby town of Kochav Yair, according to an online memorial page.

He attended schools in Kochav Yair and in Beit Berl. As a child he was active in the scout troops and was also a talented and dedicated judo practitioner, who took part in national competitions. He also volunteered with the Fire and Rescue Services as a teen.

After finishing high school, he enlisted in the IDF and served in its rescue and training division, completing with the rank of major. Following his release, he traveled around South and Central America.

In January 2020, Bar enlisted in the Israel Police, joining the elite Yamam unit where he remained for the next four years, including serving as a deputy team commander.

In a memorial post, Yamam wrote that “Bar had a huge heart, a wide and contagious smile. He was a moral guy full of charisma and charm, a talented chef and a true friend.”

“Bar had an incredible ability to read between the lines, to understand people and to relate to the person in front of him,” the unit added. “A warrior in every fiber of his being, on the judo mat or in the alleys of the kasbah, he was determined and never gave up.”

The Yamam post added that “as a commander, you led with personal example and paternal tenderness, thinking about others before you thought about yourself.”

His relative, Hedva Avraham, wrote on Facebook that a year after his death, “you are missed in every moment, every smile, every family gathering. Our hearts are broken again and again when we remember the person you were — full of love, strength, bravery and endless generosity.”

She wrote that Bar was “not just a brave Yamam fighter, but also an incredible person. Not just on the battlefield, but also in life itself, with your huge heart and your love for Noshi [Ayelet], your family, your friends and everyone you knew. You were always there for everyone, ready to give of yourself without asking anything in return.”