Matan Malka

בנם הבכור של ליבת ויוסי. נולד ביום כ' באלול תשס"ד (6.9.2004) בקריית חיים. אח לאוהד, עמית ואיתמר. מתן (ישראל) גדל והתחנך בקיבוץ גשר הזיו שבגליל המערבי. אחרי בית הספר היסודי למד בתיכון האזורי "סולם צור". כבר בגיל צעיר החל לשחק טניס והגיע לרמה גבוהה מאוד. בגיל שש-עשרה עזב את הטניס בניגוד לדעת מאמנו, כדי להירשם לקורסי כושר קרבי על מנת להגיע לגיוס במוכנות מלאה ולהתנדב לצנחנים. זאת מרצונו להגן על המדינה, כפי שאמר לחבריו: "זה תורנו ויש גם מצב שנצטרך לשלם על זה בחיינו". כתוצאה מהעזיבה של אימוני הטניס ולאור הזמן הפנוי שנותר לו התחיל לעבוד במרכז הספורט הימי "טרק ים אכזיב", שם עבד כשלוש שנים. מגיל צעיר הוא הכיר את שחר אבירם, אך בהיותם בכיתה י' ניצתה האהבה, ועד מהרה התפתחה ביניהם זוגיות. יחד חוו חוויות, טיילו ותכננו את העתיד. "לימדת אותי אהבה אמיתית בלי תנאי, לימדת אותי להיות אדם טוב יותר", תיארה שחר. מתן, צעיר ערכי משכמו ומעלה, הפיץ סביבו אור ואהבה, בורך באופטימיות ובשמחת חיים, ובחיוכו הרחב עודד את סובביו. בטוב לב ובצניעות התחשב בזולת, עזר למי שנזקק, ניסה להשכין שלום בין כולם, כיבד וראה את האחר ואת החלש בחברה, ובהתאם לכך ליווה אותו המשפט: "ואהבת לרעך כמוך – גם אם לא כמוך". אף שתמיד היה מוקף חברים, דאג לשלב בחייו גם את מי שהתקשו יותר להתחבר. למשל, כתלמיד נודע לו על נער שהחליט לעזוב את בית הספר בשל קשיים חברתיים, אך מתן החליט שאינו מוותר עליו ודאג להיפגש עימו מדי יום אחר הצוהריים. לקראת גיוסו לצה"ל עמדה בפניו האפשרות של שירות כ"ספורטאי מצטיין" כדי לפתח קריירה בענף הטניס, אך הוא בחר בשירות קרבי מכיוון שרצה להגן על המולדת והבין את גודל השליחות. למי שניסו להניאו מכך השיב: ״יש שיקראו לזה פראיירים, אבל אני קורא לזה ציונות, נתינה ואהבה אמיתית״. ביום 8.12.2022 התגייס לצה"ל והתנדב לגדוד "פתן" של חטיבת הצנחנים בחיל הרגלים. במהלך מסלול הכשרת הלוחם נותר עליז ושמח גם בעיתות של אתגרים וקשיים וידע לעודד את חבריו, להצחיק אותם ולשפר את מצב רוחם. בהתאם לתכונה שאפיינה אותו מצעירותו, גם בשירות דאג לחלשים יותר. למשל, ביחידתו היו שני חיילים שעלו מצרפת ומארצות הברית, והוא וידא שהם מבינים את הנאמר והסביר להם במקרה הצורך, כדי שיהיו מעורבים וישתלבו כראוי. הוא רצה להתפתח בצבא ולפקד, ואכן נשלח לקורס מפקדי כיתה (מ"כים) בבית הספר למפקדי כיתות ולמקצועות חיל הרגלים (ביסלמ"ח), גדוד "האריה המעופף". בפנקס שבו השתמש בקורס כתב לעצמו הגיגים ותובנות בנוגע לפיקוד: "מפקד מחייך, כולם מחייכים; מפקד דרוך, כולם דרוכים", "להיות עצמאי ולהתפתח, לשים יעדים ולעמוד בהם, זהו תהליך אישי. להיות אני, להיות בטוח בעצמי ולהיות ממושמע כמו שהייתי עד עכשיו. להסתכל למצוינות ולא ליפול לבינוניות אף פעם. לדרוש מעצמי וללמוד כל הזמן. לשאוף למצוינות כל הזמן. אומץ – אף אחד לא יכול עליי". בשבת, תחילת חג סוכות תשפ"ד, בילה בבית עם משפחתו בסוף שבוע עמוס חוויות אחרי כמה שבועות שלא יצא הביתה. מלבד סעודת החג השמחה עם הוריו ואֶחיו, ביקר את סבו ונפגש עם חברים. בשבת הבאה, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה. בשבת זו נשאר מתן בבסיס ביסלמ"ח, ובבוקר הוקפץ עם יחידתו דרומה לקיבוץ כיסופים כדי לחלץ ולהציל את תושבי הקיבוץ המסתתרים בבתים. בתשע וחצי דיבר עם הוריו בטלפון וסיפר שהוא יוצא לסייע ליישובי עוטף עזה. בדרך עצרו כמה פעמים כדי לסייע לאזרחים ולנהל מרדף אחר מחבלים, בין היתר ליד קיבוץ רעים, וכך החלו להבין את גודל האירוע. חדורי מוטיבציה הם הגיעו לקיבוץ כיסופים בשעת צוהריים, נכנסו אליו רגלית ובחורשה נתקלו בעשרות מחבלים. מתן היה בחוליה הקדמית שהגנה על שכונת הוותיקים בקיבוץ, חוליה זו ספגה את מכת האש הראשונה והקטלנית. הוא נפגע מירי בבטנו, צעק "נפגעתי, נפצעתי" ונהרג במקום. לצידו נהרגו חמישה חיילים נוספים, ואחרים נפצעו. הודות לגבורתם של החיילים בקרב קשה זה, שנמשך כארבע שעות, נמנעה הגעתם של המחבלים לבתי הקיבוץ. רב-טוראי מתן (ישראל) מלכה נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן תשע-עשרה בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין בקיבוץ גשר הזיו. הותיר הורים ושלושה אחים. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל. כתבה אימו, בשיר "גיבור שלי" שהלחין בן ווייד וביצעה מאי דרור: "תיצרי לך מרחב בטוח / עם ממ"ד בתוך הלב / תסגרי כבר את הדלת / אין בא ואין יוצא // תיצרי לך את השקט, / מתוך ההמון / תשמרי על הנפש / כי הגוף כבר מאותת // ואני עוצמת עיניים, / מדמיינת רק אותך / ואין פה נחמה שתתקן / לב שבור / גיבור גיבור של אימא // אני צריכה קצת זמן / להתפרק ולדמוע / להכיל להאמין / לא רוצה עוד לשמוע". השיר ניתן להאזנה באתר "יוטיוב". בשיר אחר היא כתבה: "לימדת אותי להיות אימא / תפקיד חיי להביט פנימה / להניק לחבק גם בבוקר גם בליל / מבטך הטהור / ציוץ הציפור / חברים אספת לתפארת / אחים לנשק בצבא / רוח שטות הלצה / בני בכורי סביבך מיליוני כוכבים / חיוך על שפתיך אזכור לעולמים / ידעת תמיד להסתער קדימה / משאלת לב אחרונה / שתקרא לי שוב 'אימא'". אביו כתב: "מתני שלי, לא להאמין שהשנה אני מדליק לך פה נר. אבל מצד שני כזה אתה – גיבור שנמצא בחוליה הקדמית ותמיד מופת וראשון להסתער ולהגן על חבריך, אזרחים וכמובן ארץ ישראל. אתה כל כך חסר לכולנו – הקול, החיוך – ואתה שהיית ממלא כל חלל שהיית מגיע אליו. נזכור וננציח אותך לעד!" כתבה בת זוגו שחר: "מה לא עברנו ביחד, מה לא תכננו לעשות ביחד. היו לך חלומות גדולים ... שלוש שנים של חברות מטורפת ... תמיד היית שם ופתאום נעלמת. ואני? אני נשארתי עם געגוע ענק וחור עצום, כי פשוט לקחו לי את הלב ושברו אותו לחתיכות ... הארת כל מקום שהגעת אליו, הצחקת כל אחד שפגשת, ואין מקום ואדם שלא השארת בו את החותם שלך ... מתן שלי, אני פשוט מודה על כל רגע, כל שנייה, כל צחוק, כל חיבוק, כל טיול וחוויה ... אני אוהבת אותך כל כך ואמשיך לאהוב לתמיד. שלך לנצח". כתבה בת דודתו לי: "לא מאמינה שלא אזכה לראות את הפנים שלך שוב, לדבר איתך, לראות את החיוך הזה. משהו גדול מאוד נקרע בי כשהלכת. בנית את כל הילדות שלי איתי ולקחת אותה איתך. המשפחה בעיניי היא לא אותו דבר בלעדיך. אף אחד לא באמת יצליח לעכל את זה. החיסרון שלך יורגש בכל יום. אני כל כך מתגעגעת, אהוב שלי". כתב חברו: "אתה לא מבין כמה אני מתגעגע אליך. אין רגע ביום שאני לא חושב עליך ונזכר ברגעים מדהימים שהיו לנו. אי אפשר שלא להיזכר בך ולחשוב על משהו לא טוב, כי אתה היית מביא לעולם רק טוב ושמחת חיים שאין לאף אחד, רק לך. רק רוצה לשלוח לך הודעה ושתענה לי, ולשבת איתך בים כמו פעם, ועוד לא קולט שזה לא יקרה". כדי ללכת בדרכו – דרך של אהבת החיים והפצת אור – בחרה אימו להעביר הרצאות ברחבי הארץ על סיפור גבורתו וגבורתם של חבריו. בסרטון שהוא מעין מערך שיעור מתוארים הערכים שאפיינו את מתן, הם מובאים כך שהאות הראשונה שלהם מרכיבה את שמו: מנהיגות, תעוזה, נתינה. בסרטון אחר שהועלה לזכרו מופיעות תמונות מחייו. הסרטונים ניתן לצפייה באתר "יוטיוב". באתר "אינסטגרם" הועלה דף לזכרו – remembermatanmalka – ובו תמונות, זיכרונות ומצגת המלווה בשיר. משפחתו הקימה בירושלים מלונית לחיילים בודדים על שמו: "בית מתן מלכה", בשיתוף עמותת "רק לתת". את היוזמה הסבירה אימו: "הוא תמיד ראה והבין את מי שנמצא לבד וזקוק לכתף". במקום שבו נפל מתן נחקק על לוח זיכרון: "בגופו הגן על תושבי כיסופים ומדינת ישראל. כך נהג לומר: 'דורות חלמו עליה, ולנו הזכות להגן'. אוהבים וזוכרים לעד".

Sgt. Matan Yisrael Malka, 19, a soldier in the Paratroopers Brigade, from Kibbutz Gesher Haziv, was killed on October 7 battling the Hamas attack on Kibbutz Kissufim.

At the time of the Hamas attack, Matan was taking part in a squad commander’s training course, and was stationed on base. With the start of the invasion, Matan and his comrades were sent southward toward Kibbutz Kissufim to join the fighting, according to an IDF eulogy.

At 9:30 a.m. he spoke to his parents and told them he was being sent to help rescue residents of the Gaza border area. Along they way they encountered a number of others in need of help, as well as engaged in gun battles with other Hamas gunmen.

They arrived at Kissufim in the afternoon, and there Matan was shot dead while trying to rescue besieged residents, alongside five comrades: Staff Sgt. Adam Agmon, Staff Sgt. Omri Peretz, Sgt. Bar Yankilov, Sgt. Lavi Buchnik and Sgt. Regev Amar.

Matan was buried on October 12 in Gesher Haziv. He is survived by his parents, Libat and Yossi, and his younger siblings, Ohad, Amit and Itamar.

The firstborn in the family, Matan was born in Kiryat Haim and raised in Gesher Haziv in the Western Galilee. He attended local schools and played tennis, in which he excelled.

Despite standing out in the sport, at age 16, Matan quit tennis to focus on getting in shape to fulfill his dream of joining the Paratroopers and also worked at a boating club in Nahariya. In December 2022, he enlisted into the Paratroopers Brigade and later joined a squad commander’s course.

His loved ones said he was always looking out for those around him, including two immigrant lone soldiers in his battalion. In his memory, his family established a lodging house for lone soldiers in his name in Jerusalem.

At the ceremony, his mother, Libat, said that “his whole life, Matan always saw those who were different from him. During basic training, he adopted two friends from overseas, from France and the US, and during the shiva, they told us that Matan was always making sure they understood the language and he would explain things to them again so they would understand and fit in.”

“Matan saw everything modestly,” she said. “Love thy neighbor as thyself — even if he’s not like you, that was exactly him.” Libat said that “in his values, giving to others was the most basic thing, thanking them for coming to protect the country they didn’t live in.”

In his notebook that they found after his death, she said, he expressed a great desire to fight for his country: “There are those who would call us suckers, but I call it Zionism and generosity and true love,” he wrote.

His girlfriend since 10th grade, Shahar, wrote online about “everything we went through together, everything we planned to do together.”

“You had huge dreams… three years of incredible friendship, you were always there and then suddenly you were gone,” she added. “And I? I am left with a huge longing and an enormous hole because they took my heart and shattered it into pieces. You lit up everywhere you went, you made everyone you met laugh, there’s nowhere and nobody you didn’t leave your mark on.”