Amir Manzhor Naim

נולד ביום י"ז בסיוון תשנ"ו (4.6.1996) בקיבוץ ארז. בנם של אורנה ואשר, ילד שלישי במשפחה, אח למורן ודקל. בעל לשחר ואבא לרפאל. אמיר גדל והתחנך בקיבוץ ארז שבנגב המערבי. ילד חכם ושנון עם עיניים טובות וחיוך שובה לב. למד בבית הספר היסודי האזורי ובהמשך בתיכון "שער הנגב". חבריו מספרים על נער סקרן, רחב אופקים ואוטודידקט, שלפני שנכנסים איתו לוויכוח חייבים לחשוב פעמיים כי תמיד יצא כשידו על העליונה. קיבוצניק בכל נימי נפשו שגדל על ערכים של חברות, נתינה, אהבת הארץ והעם. בן מסור להוריו ואח אוהב ותומך. גם בקרב המשפחה המורחבת תמיד דאג לכולם והיה כמו אח גדול ומגונן. בסיום התיכון יצא לשנת שירות במצפה גלעד במסגרת ארגון "השומר החדש", העוסק בהתנדבות חקלאית, סיורים ושמירה על שטחי מרעה פתוחים וחינוך לציונות. אמיר התגייס לצה"ל ושירת בחיל ההנדסה הקרבית ביחידת יהל"ם (יחידה הנדסית למשימות מיוחדות), פלגת סילוק פצצות. עד מהרה בלט במסירותו ובכושר מנהיגותו. כעבור זמן יצא לקורס קצינים ולאחריו שובץ כקצין הנדסה בבסיס אליקים. במילואים, שירת כקצין מנהור בחטיבת "גולני" ובמקביל היה חלק מכיתת הכוננות של קיבוץ ארז. את שחר הכיר עוד בתיכון, הקשר ביניהם התהדק בכיתה י"ב כשיצאו למסע לפולין. הייתה זו אהבת נעורים טהורה, קשר בין שתי נפשות תאומות. הם טיפחו זוגיות אוהבת במשך קרוב לעשור וב-2.10.2022 נישאו והקימו בית בקיבוץ ארז. סיפרה שחר: "אהבנו מכל הלב, שנינו. לא הפסקנו להגיד את זה אחד לשנייה. חווינו ביחד כל כך הרבה, נהנינו מהדברים הגדולים והקטנים של החיים. זכיתי בגבר מהחלומות, השילוב המושלם של הגבר החסון שעוטף ונותן את כל הביטחון והרוגע שקיים, לבין הגבר הרומנטי, העדין, האוהב והמפנק". אמיר למד תואר ראשון בהנדסה כימית ב"מכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון". חבריו לספסל הלימודים מספרים על אדם סקרן ואכפתי, ששאף תמיד לדעת עוד. בסוף 2023 היה אמור להתחיל את שנת הלימודים השלישית. במקביל, עבד במשרת סטודנט בחברת ייצור השבבים "אינטל", בצוות איכות הסביבה. עמיתיו מספרים על עובד מסור, מוכשר ונעים הליכות. אמיר היה חבר בכיתת הכוננות של קיבוץ ארז. בכל הקפצה או חשד לאירוע ביטחוני, היה הראשון להתייצב למשימה. חבר אמיתי שאפשר לסמוך עליו. בכל עת שמח לסייע, לתת עצה חכמה, אבל גם לחבק כשצריך. אצל רבים מחבריו היה הכתובת הראשונה לעזרה, להתייעצות, ותמיד גם לשיפור מצב הרוח. בחוש ההומור השנון שלו הצחיק עד דמעות. איש שיחה מרתק ורחב אופקים שתמיד לומדים ממנו משהו חדש. ידע לדבר בגובה העיניים, מגדול ועד קטן. בחיוכו המאיר וטוב ליבו כבש את ליבו של כל אדם. אמיר אהב להיות בעשייה מתמדת. בשעות הפנאי ריתך, בנה מעשנות והכין בשרים. בישל עם חברו בירה ביתית שזכתה לשם "קרנף". טייל בארץ, מצפון ועד דרום, במיוחד אהב לטייל עם הג'יפ במדבר ולהתאמן בקרוספיט. בקיץ 2023, כשגילו ששחר בחודשי היריון ראשונים, אמיר ציפה בהתרגשות להפוך לאב. בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ובהם קיבוץ ארז, ועל כל הנמצאים באזור. בבוקר זה החלה מלחמה. באותו בוקר אמיר ושחר שהו בביתם בקיבוץ ארז. עם תחילת המתקפה, בשעה 06:30 החליטו אנשי כיתת הכוננות ובהם אמיר לקפוץ מהבתים למרות שלא קיבלו הוראה לעשות זאת. על הכביש המוביל למחסום ארז הבחינו אמיר ושותפו לכיתת הכוננות בשני טנדרים עמוסים בעשרות מחבלים חמושים בכלי נשק, רימונים וטילי RPG. המחבלים פרצו את המחסום ושעטו לכיוון קיבוץ ארז. אמיר וחבריו נלחמו בעוז במשך שעות ארוכות נגד המחבלים כדי למנוע את חדירתם לקיבוץ. במהלך חילופי האש הממושכים, נפצעו חלק מחברי כיתת הכוננות בשער הכניסה וביקשו סיוע לאחר שנגמרה להם התחמושת. אמיר וחברו רצו לעברם. בדרך אליהם אמיר נפצע קשה מירי, הוא פונה לאחד הבתים הסמוכים אך מצבו הידרדר במהירות והוא נהרג. יחד עמו נפצעו קשה שניים מחבריו. בקרב עיקש ובגבורה עילאית אמיר וחבריו לכיתת הכוננות הדפו את המחבלים משער קיבוץ ארז ובכך מנעו טבח. סרן אמיר מנצור נעים נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן עשרים ושבע בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין בארז. לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סרן. אמיר הותיר אחריו את בנו רפאל שנולד שישה חודשים לאחר נפילתו, את אשתו שחר, הורים – אורנה ואשר, אחות ואח – דקל ומורן, משפחה וחברים רבים כואבים ומתגעגעים. לידתו של רפאל תועדה בתוכנית הטלוויזיה "בייבי בום" שניתנת לצפייה ברשת. שחר אשתו ספדה: "היית העוגן שלי, המקום הבטוח והיציב שלי. מי יגן עלי כמוך? מי ידאג לי כמוך? מי יכין לי את האוכל הכי טעים בעולם? מי יחכה לי בבית עם החיוך הענק שיש רק לך? עם ידיים פתוחות שמחכות לחיבוק, שנותן לי את הרוגע והשלווה שרק אתה נתת לי?" והוסיפה: "אמיר שלי, אני עדיין לא מוצאת את המילים. חצי מהלב שלי הלך ביחד איתך, אבל אתה השארת לי מתנה. לנצח יישאר לי משהו ממך. תודה שהצלת קיבוץ שלם. היום אתה לא רק הגיבור הפרטי שלי ואני אדאג שכולם ידעו את זה". לזכרו של אמיר, מבשלת "בירבזאר" בישלה בירת "קרנף" עם המתכון שיצרו הוא וחברו. כל רווחי הנגלה הראשונה של הבירה נתרמו לארגון נכי צה״ל. הבירה הייתה הצלחה גדולה בקרב הלקוחות, ומתוכנן ייצור שלוש נגלות מדי שנה. לזכר אמיר נערך האקתון אתגר סביבתי למציאת פתרון בר קיימא שמוקדש לחדשנות ולסקרנות שאפיינו אותו. באירוע השתתפו חברי הצוות מאינטל, סטודנטים מהמכללה שבה למד ובני משפחתו. בקיץ 2024 ניטעה חלקת עצי אבוקדו בסמיכות לגדר הגבול עם רצועת עזה. החלקה על שמו של אמיר ומסמלת את האמרה "עד התלם האחרון", משפט שכל כך מאפיין אותו. "מצפה אמיר" מתוכנן להקמה בקיבוץ ארז, במקום בו מתצפתים על רצועת עזה ועל כל המסלול אותו אמיר עשה באותה שבת, 7.10.2023.

Amir Manzhor Naim, 27, from Kibbutz Erez, was killed battling the Hamas attack on the kibbutz on October 7.

A member of the kibbutz’s local security team, Amir set out early that morning to join the rest of the team and repel the dozens of terrorists who were heading their way.

“We were hiding in our safe room and as soon as Amir understood that something unusual was happening, he jumped up, got ready in two minutes, and went out to handle things. We didn’t even have a chance to say a proper goodbye,” his wife, Shahar, told The Times of Israel in February.

The team gathered at the highest point in the kibbutz, from which they could see two pickup trucks full of terrorists heading their way, another member of the squad, Ben Sadan, told Ynet. They opened fire on them and a ferocious gunfight ensued, with “grenades, RPGs, insane gunfire,” he said. In the battle, Amir was wounded and died “in my arms.”

Nobody else in the kibbutz was killed, and the security team successfully repelled the Hamas invasion.

Amir was buried on October 18, 2023, in Rishon Lezion, and is slated to be reburied on October 8, 2024, in Kibbutz Erez. He was retroactively recognized as a fallen soldier with the rank of major in the reserves.

He is survived by his wife, Shahar, his parents, Orna and Asher and his older siblings, Moran and Dekel. His firstborn son, Refael, was born in April 2024, six months after he was killed.

Shahar’s cousin, Tal Keren, was murdered the same day while fishing at Zikim Beach.

Born and raised in Kibbutz Erez, Amir stood out for being tall and broad, and played basketball for many years as a kid, often referred to by his nickname of “rhino.” During his mandatory army service, he served in the Yahalom unit of the Combat Engineering Corps, working in its bomb disposal unit. He later became an officer, and after his release was an active reservist in the Golani Brigade.

Amir was in his final year of studying chemical engineering at the Shamoon College of Engineering in Beersheba and was also working a student job at Intel.

His family chose to memorialize him in a number of ways connected to his interests, including a local basketball tournament, a hackathon aimed at finding usage for salt created as a byproduct from water desalination, and a line of beers with a rhinoceros logo. He also loved smoking meat in his backyard, hosting friends for large barbecues and taking jeep trips in the desert, his loved ones said.

Amir’s cousin, Gal Naim, told People magazine, “He was just a very kind person that you could always count on. He always had your back. He reminded me why we came to this country because you’re always with your family…. we remember him for all the happy moments and all the family pictures.”

His sister, Moran, wrote on Facebook that her brother “always understood me, always made me laugh no matter what — even when we were in the middle of a stormy fight, in which you were of course always right.”

“My brother, with the huge smile, the rolling laughter and the kind eyes,” she continued. “The most determined — always first! I’m so proud of you. You are my hero, you are a hero to all of us… There are no words to describe how much I love you. Forever.”

Amir and Shahar were together for a decade, ever since high school when they met on a school heritage trip to Poland. They settled in Erez, Amir’s hometown, and were excited to start building their family together.

Shahar said she felt her husband’s absence at every doctor’s appointment, test, and scan on the journey toward their son’s birth.

“Amir left me and the whole family a huge gift and that makes me take good care of myself and the baby, who is a pinpoint of light I am waiting to meet,” she said in February, a few months before he was born.

Shahar told Channel 12 news that “it pains me that [Rafael] won’t experience having a father. He will experience a father — just one who isn’t physically here.”