Kiril Brodski

בנם הצעיר של אלנה וויקטור. נולד ביום י"ז באב תשס"ד (4.8.2004) ברמת גן. אח לאלינה. קיריל גדל ברמת גן ולמד בעיר גבעתיים הסמוכה – בבית הספר היסודי "בן-גוריון" ובבית הספר התיכון "שמעון בן צבי". סיים את לימודיו במגמת ספורט. קיריל היה ילד טוב ונעים לבריות ותמיד כיבד את הסובבים אותו. כשהצטרף לחברה חדשה לא ניסה להתבלט – "לא היה רעש וצלצולים", סיפרו חבריו – אך עם הזמן, כשהכיר את האנשים, נפתח, התחיל לדבר והפך לחלק מהחבורה. עד מהרה החברים שהוא יצר הפכו למשפחה, והם העידו שתמיד ידעו שיש להם חבר אמיתי. הוא היה חבר נאמן וצנוע ותמיד נרתם לעזרה, והכול בשקט ובצניעות, בלי לחפש תשומת לב ובלי לבקש תודה. כך למשל, בטיולים שנתיים עזר למורתו לשאת את התיק וסייע לה ולתלמידים שהתקשו בהליכה, ולפני טקסים בבית הספר נהג לסדר את התפאורה ואת הכיסאות. קיריל היה ילד מלא חיים ואנרגיה, שתמיד בחר לראות את הצד החיובי ולצחוק, גם ברגעים קשים. ניחן בחיוך שובה לב, בגומת חן צוחקת ובניצוץ בעיניים, ובשעת משבר אלו עודדו את חבריו. הוא אהב הרפתקאות, התעניין בתחומים רבים, והקרין שמחת חיים שסחפה את הסובבים אותו. מגיל צעיר אהב מאוד ספורט, ואחד התחומים שהיה קרוב במיוחד לליבו היה ספורט מוטורי. בגיל שש-עשרה הגשים חלום ילדות ורכש אופנוע ושנתיים לאחר מכן רכש אופנוע כבד. הוא נהג לרכוב עם חברים והקפיד תמיד להיות בסוף טור הרוכבים כדי להשגיח שכולם רוכבים בזהירות. קיריל נודע גם בחוש הטכני שלו – הוא אהב לפרק דברים ולחבר חלקים קטנים, מאז ילדותו תמיד אהב להתעסק עם לגו ואפילו בנה מחשב מחלקים שקנה. בתיכון, כאשר קיבל את צו הגיוס הראשון, החל לחשוב מה ברצונו לעשות בצבא. בהיותו ציוני ופטריוט היה לו חשוב להגן על המדינה ועל המולדת, ולכן למרות החשש שהביעו בפניו הוריו ואחותו, הוא החליט לשרת כלוחם קרבי – ואף חלם על קריירה צבאית. כדי להגשים את חלומו נרשם לאימוני כושר קרבי והתאמן פעמיים בשבוע. לפני גיוסו לצבא הכיר את מירי ועד מהרה נרקם ביניהם קשר זוגי חם ואוהב. לדברי מירי, אחד הדברים שכבשו את ליבה היה הישירות והכנות שאפיינו אותו, וכן העובדה שתמיד שם את טובת האחר לפני טובתו שלו. ביום 23.3.2023 התגייס לצה"ל, לגדוד 101 בחטיבת הצנחנים. במהלך ימי גיבוש בתחילת הטירונות, קיריל נפצע קשה ברגל, אך החליט להמשיך במסלול הצנחנים. לאחר שסיים טירונות 05, מצבה של הפציעה החמיר, קיריל נאלץ לפרוש מהיחידה והומלץ לשירות בתור נהג בחטיבה הדרומית. הוא שירת במחנה רעים שבמערב הנגב. לדברי הסמח"ט, סגן מפקד החטיבה שהיה אחראי על הכשרתו של קיריל, הוא בלט כנהג שעבר את ההכשרה בהצלחה ובמהירות הכי גדולה בהיסטוריית האוגדה. לפיכך הגיעו להחלטה שקיריל ישרת בתור נהג בחדר הפיקוד (חפ"ק) של מפקד החטיבה. בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה. בשבת בבוקר קיריל היה בבסיס, וכשמחבלי חמאס החלו לפשוט על יישובי העוטף הוא נסע עם מפקד החטיבה, אלוף-משנה אסף חממי, ועם הקשר, סמל ראשון תומר יעקב אחימס, לקיבוץ נירים. בשעה שש וחמישים דקות הם נכנסו לקיבוץ, והיו הכוח הצבאי הראשון שהגיע למקום. הם לחמו בגבורה מול עשרות מחבלים. בחילופי האש מפקד החטיבה נפגע, וקיריל ותומר פינו אותו תחת אש למיגונית סמוכה. הם שמו לו חוסם עורקים והזעיקו עזרה בקשר. זמן קצר לאחר מכן נפגעו גם הם. קיריל, אסף ותומר נהרגו בקרב בקיבוץ נירים וגופותיהם נחטפו לעזה, אך עוז רוחם הציל את תושבי הקיבוץ. שמונה חודשים לאחר מכן, ב-24 ביולי 2024, הושב קיריל לישראל והובא למנוחת עולמים. רב-טוראי קיריל ברודסקי נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן תשע-עשרה בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בקריית שאול, תל אביב. הותיר אחריו הורים ואחות. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל. ספדה לו אימו: "בן שלנו יקר ואהוב. אני עומדת פה ללוות אותך, אנחנו לא יודעים איך נחיה בלי החיוך שלך ומאור הפנים שלך. ב-7 באוקטובר קרה דבר שלא חשבתי שיקרה. הגנת על ארץ ישראל כמו שרצית ותמיד אמרת שכל ילד וילד צריך להתגייס ולא משנה אם זה קרבי או לא, אפילו להיות איזה עוזר, לעשות משהו, אבל לתרום למדינה. זאת הייתה דעתך והסכמנו. אתה גיבור, היית גיבור ותמיד תישאר אצלי בלב. הלב שלי שבור שבור, ממש שבור, אנחנו אוהבים ותמיד תישאר בליבנו ובזיכרונותינו ... אימא תמיד מחכה לילד, הפעם זו פרידה לתמיד. הלב כואב. תשע-עשרה שנים זה מעט מדי. תמיד תישאר אצלי בלב לנצח. תודה שהיית כאן תודה על הכול מה שעשית ועשית לא מעט. עשית הרבה למען רבים והמדינה". קיריל סחף את אביו לתחום הרכיבה באופנוע. האב קיבל רישיון לאופנוע מעט לפני נפילת בנו, אך בשל הכאב נמנע מרכיבה. ספדה מחנכת הכיתה מהתיכון: "קיריל תלמיד אהוב שלי. הגעת אלינו ילד שובב עם המון שמחת חיים, אהבת לעשות שטויות ולצחוק עם החברים, אבל עם הזמן התבגרת והפכת לנער רציני שמסמן מטרות לחיים וגם משיג אותן. היית נער ערכי, בעל עקרונות, עם חוש צדק מפותח. בדיונים וויכוחים בכיתה תמיד הקול שלך היה נשמע והייתה לך דעה מוצקה כמעט על כל דבר ... אף פעם לא דרשת כלום מאף אחד, לא ביקשת כלום, ועשית את הכול בעשר אצבעות ... קיריל, אי אפשר היה שלא לאהוב אותך. כואבת לי המחשבה שיש אנשים בעולם הזה שכבר לא יזכו להכיר אותך, אבל אנחנו נדאג שכולם יידעו מי היית ... תודה קיריל על שהגנת עלינו בגופך ולחמת עד נשמתך האחרונה. זו הייתה זכות גדולה להיות מחנכת של גיבור כמוך". בהחלטת ראש עיריית רמת גן הוסב שמו של קטע מהרחוב שבו מתגוררת משפחתו של קיריל ל: רחוב קיריל. חבריו עשו קעקוע לזכרו – ציור של קו השפתיים שלו בשילוב האות "K" בכתב ידו של קיריל עצמו, בתוספת לב קטן, המציין את אהבתם אליו. תיכון שמעון בן-צבי הוציא סרט לזכרו, "שיידעו שהיה קיריל". הסרט ניתן לצפייה באתר יוטיוב.

Sgt. Kiril Brodski, 19, from Ramat Gan, was killed by Hamas terrorists on October 7 and his body dragged into Gaza and held captive.

Kiril, a soldier in the the Gaza Division’s Southern Brigade, went that morning with his comrades and his commander, Col. Asaf Hamami to help battle the Hamas attack on Kibbuz Nirim.

Kiril, Asaf and Staff Sgt. Tomer Ahimas were killed inside Nirim, and their bodies all abducted to Gaza.

For more than six weeks, Kiril was considered a Hamas hostage until the IDF declared his death on November 28, officially listing his status as a “fallen IDF soldier held captive by a terror group.” His funeral was held the following day in the Kiryat Shaul military cemetery.

On July 24, 2024, the IDF recovered his body in Gaza and returned it to Israel. Tomer’s body was also returned, while Asaf’s remains captive in Gaza.

Kiril is survived by his parents, Victor and Elena, and his sister Alina.

“Everything he achieved in his short life, he achieved on his own,” his mother said at the funeral.

“If he had a goal, he would always reach it. He was a hard worker and always ready to help anyone,” she said.

“On October 7… he went to Nirim and saved people there, and when he fell, he saved others. And I am proud of him for what he did, but on the other hand, it’s so hard for me not to see him or hear his laughter anymore.”

Ramat Gan Mayor Carmel Shama offered his condolences to the family of Kiril Brodski, saying: “I talked to his mother, and my heart was torn by the intensity of her grief and pain. The entire city shares in the family’s pain.”

According to family and friends, Kiril was an avid motorcycle enthusiast. He traveled all over the country on his motorcycles, and dozens of his friends arrived at his funeral on motorcycles to honor his memory.

According to a report by Israeli media outlet Ynet, three years ago, Kiril fulfilled a childhood dream and purchased a motorcycle. Two years later, he replaced it with an even bigger one.

He also managed to convince his father, Victor, to join in on the hobby, and eventually, the two of them both had licenses and could ride together.

Miri Samorov, his girlfriend, started taking riding lessons to surprise him when he returned from the war.

“The idea that I would also have a license excited him. He always drove me but said he wanted us both to ride together, next to each other,” she said.

“Now, even though he is no longer here, I will complete the lessons and pass the test, and then I will buy a motorcycle and ride in his memory.”

“We lost a friend, we lost a brother, and we lost a hero,” said Brodski’s friend, Yair. “I salute you.”