His story
Michal Admoni, 57, and her son, Cpt. Guy Admoni, 25, an intelligence officer in the IDF, were murdered at home in Kfar Aza by Hamas terrorists on October 7.
They are survived by their husband/father, Doron, stepchildren/half-siblings Lee and Ran, daughter/sister Gali, and three stepgrandchildren/nieces.
The pair were laid to rest side by side in Tel Mond on October 19. Defense Minister Yoav Gallant granted a special request by Doron to allow Michal and Guy to be buried together in the cemetery’s military section.
Doron and Lee were overseas at the time of the Hamas assault, visiting Ran, who lives in California. Gali had been home for the weekend she had left to go visit her boyfriend, leaving only Michal and Guy at home.
Doron told Ynet that “Guy and Michal were found together in the safe room embracing. I knew that’s how they would find them. If they died together then it would be hugging. She didn’t leave him in life and he didn’t leave her either, also in death.”
He told 103FM that Michal repeatedly wanted to leave Kfar Aza because of the constant threat of rockets, but he and Guy said they would never leave.
Michal, an author, underwent an unsuccessful back operation 15 years ago, and was disabled. Doron told Ynet that despite her difficulties “she had a great sense of humor, she was a warrior mother to Guy and to our daughter Gali, who is a soldier in the Navy. Michal saved Gali’s life — she gave her her car so she could go visit her boyfriend and that’s why she wasn’t home.”
Noa, Guy’s girlfriend, said at the funeral that “the army and the country were always the most important to him in the world. He was different and thought differently than most, he was a man who loved the country and wanted to fight for it. I am certain that he would be content with the fact that he died protecting his home and his mother.”
Gali wrote on Instagram that her mother’s life “was not simple, but I took so many things from you, absorbed so much strength from you, thank you for giving me your strength, God must have known what I would need to deal with… Mom you taught us to dream, to dream and also to achieve, that’s the meaning of living. I will keep dreaming for you, and will try to make your dreams come true.”
She wrote that she had always wanted to be a young mother so that her children could get to know her grandparents, “but you they will only get to know through photos and stories… it hurts that they won’t get to know your silliness and your humor, that they will never know that a warm and comforting hug you have… I can only hope that I will be a mother even close to what you were for me.”
Writing about her brother Guy, Gali said that you “always worried about me, always checked if I was OK, always protected me as a big brother should. You were just so good, the best son to my parents, the best brother to my siblings, the best uncle to my nieces that you loved so much, the best boyfriend to Noa, the best friend in the world and just a good person. I was so privileged to have a brother like that.”
She added: “Guy, I will miss you, my heart will burn forever, the hole that you have left behind is so big that I will never be able to describe it in words. I still don’t know how we will keep going without you and without Mom. But I know that we will do everything in our power to immortalize you and remember you the way you would have wanted.”
בנם של מיכל ודורון. נולד ביום ד' בטבת תשנ"ח (2.1.1998) בקיבוץ כפר עזה. אח גדול לגלי.
אח למחצה של לי ורן, הבוגרים ממנו.
גיא גדל בכפר עזה. הוא נולד כפג בחודש השביעי להריונה של אימו ושהה בפגייה חודשיים, אבל עד מהרה גדל לתפארת ב"קבוצת אש"ל" של בני גילו. ביחד עם חבריו לקבוצה למד במוסדות החינוכיים של מועצה אזורית שער הנגב מכיתה א' ועד י"ב.
הוא היה ילד טבע יפה תואר עם חיוך שובה לב. בזכות מנהיגותו ודעתנותו כונה בקבוצתו "המגדלור".
גיא אהב ספורט בכלל וכדורסל בפרט. עד כיתה י' שיחק בכדורסל, ובהמשך נשאר אוהד נלהב של קבוצת "הפועל תל אביב" בכדורגל ובכדורסל.
לצד שובבותו וחוש ההומור המשובח שלו, גיא היה נער רציני ומעמיק, "נפש עתיקה" בלשון חבריו. לימודי השואה השפיעו עליו, ובמסע לפולין, כתלמיד כיתה י"א, הפגין ידע מרשים בקורות מלחמת העולם והשואה.
כאשר המחנכת שלו שאלה את תלמידיה היכן יהיו כעבור עשרים שנה, ונענתה בתשובות כגון "רופא', "עורך דין" ו"איש מחשבים", גיא ענה: "או שאני אהיה ראש ממשלה או שאני אמות בשביל המדינה".
אחרי שסיים את התיכון הוא המשיך לשנת שירות. בבקרים הדריך ב"עמותת עמיחי" בהוד השרון שמסייעת לילדים עם נכויות קשות, ובשעות הצוהריים והערב התנדב במועדונית לילדים עם צרכים מיוחדים ב"מעון לימן" בכפר סבא. סיפר אבא של חניכו: "הרבה צעירים נוהגים להתנדב לשנת שירות, אך הגדולה של גיא היא שהוא בחר לעשות את שנת השירות במקום הקשה ביותר, עם האוכלוסייה החלשה והמאתגרת ביותר בחברה הישראלית. תחשבו על צעיר בן שמונה-עשרה שמלווה כל שעות היום אנשים בתפקוד נמוך, חלק גדול מהם אינם מדברים והתקשורת איתם קשה, חלקם יושבים על כיסאות גלגלים כשהוא צריך בין היתר להאכיל אותם, להחליף להם טיטולים, לרחוץ ולנקות אותם, ולהעביר להם פעילות פנאי חברתית, והוא עושה הכול כדי שיהיה לחברים כיף ונעים. זוהי עבודת קודש שגיא עשה אותה בצורה מופלאה".
אימא של חניך אחר סיפרה שגיא היה "חייכן עם לב רחב ואנרגיות מדהימות" ואימא נוספת אמרה: "ידענו תמיד שהדר נמצא בידיים הטובות של גיא, שאפשר לסמוך עליו".
ביום 14.12.2017 גיא התגייס לצה"ל ושירת בחיל המודיעין, ביחידה הטכנולוגית.
אחרי שסיים את הטירונות, החל את ההכשרה ביחידה, ושם הכיר את נועה, שהייתה לחברתו. "צחקנו עליו שהוא חנון", היא סיפרה. "ביום הראשון, כשרק הגענו ליחידה, הוא כבר שאל את המפקדות מתי אפשר לצאת לקורס קצינים".
גיא היה נחוש להגשים את מטרתו זו ואחרי שנה שבה פעל נמרצות לשם כך, חזר וביקש ממפקדיו לצאת לקורס הקצינים. כאשר השיבו שטרם בשלה העת, הוא התעקש עד שהמפקדים התרשמו מנחישותו ואפשרו לו באופן חריג להתקבל לקורס.
אחרי שהוכשר כקצין, גיא חזר ליחידה שלו כקצין וכמפקד.
בהמשך יצא לקורס קמ"נים (קציני מודיעין) וכשסיים אותו, שימש כמפקד צוות בקורס הזה במשך שישה מחזורים. בהכשרות של החניכים שיבץ ביקור בקיבוצו, כפר עזה, והפגיש אותם עם אימו. היא סיפרה לחניכים על המשמעות ועל הערך של המגורים ליד הגבול וגיא סיפר על חוויותיו כילד בעוטף, בין משחק כדורגל לריצה לממ"ד.
סיפר פקודו: "גיא היה מפקד יוצא דופן ביחידה שלנו. הוא לא רק נתן ערך רב למקצועיות, אלא בראש ובראשונה היה מפקד טוב שדואג לחיילים שלו, לקצינים ביחידה ולמפקדים שמעליו. הוא תמיד דאג לי באופן אישי. היה לו חשוב מאוד החיבור האנושי. הוא האמין מאוד בשיח פתוח עם חיילים, ושתמיד צריך להיות פנוי לחייל ולתת לו זמן ומקום לדבר, גם אם אתה לא המפקד שלו. הוא האמין שחשוב לגדל את הדור הבא של המפקדים".
פקודים נוספים שלו סיפרו שהיה "מפקד מדהים ואדם טוב לב שהביא חיוך וערכים לכל מקום שהגיע אליו"; "אדם יקר עם לב ענק, תמיד הושיט יד לעזרה בכל מקום"; איש מידות שהתנהל בענווה".
"שאבתי ממך המון השראה", סיפר פקודו, "מדרך הארץ שלך, המוטיבציה שלך לתרום ולשים את האחר לפניך, האדיבות והיחס הכל כך נעים שלך לכולם", וחיילת ששירתה איתו כתבה: "אני זוכרת את החיוך שלך, את הרוגע שהשרית על הסובבים שלך, את האור בעיניים".
נועה סיכמה שגיא "עשה הכול בשביל הצבא והביטחון והיו לו ערכים שלאנשים בגילנו אין".
לאחר שסיים את השירות הסדיר המשיך לשירות קבע, ובתפקידו האחרון שירת בלשכת ראש אגף המודיעין (אמ"ן) בתפקיד עוזר ראש הלשכה.
בחודש יולי שנת 2023 גיא קיבל דרגת סרן בטקס שבו נכחו משפחתו וחבריו. במעמד זה אמר: "אני מקווה שבתקופה מורכבת כזאת, לכל אחד יהיה את המגדלור הקטן שלו, שגורם לו לחשוב בשביל מה הוא עושה את הדברים ומה מביא אותו לפה, כי יש לנו פה כוח אדיר".
במהלך שירותו גיא עבר לגור בתל אביב ונהנה מהחיים בעיר הגדולה. הוא היה אנין טעם, אהב אוכל משובח, סעד במסעדות ובילה בבתי קפה - שבהם גם טיפח את תחביב הכתיבה שלו וכתב לעצמו תובנות והגיגים.
לצד הנהנתנות המשיך לטפח את ערכיו - אהבתו לארץ, להתיישבות העובדת ולהיסטוריה של עם ישראל, שגם זיכו אותו בכינוי "פלמ"חניק בנשמתו".
טעמו המוזיקלי היה שונה משל בני גילו, וכלל את שירי ארץ ישראל הישנה. הזמר האהוב עליו היה אריק איינשטיין ובמיוחד אהב את ביצועו ל"שיר העמק" של נתן אלתרמן.
גיא המשיך לטפח את הזוגיות בת חמש השנים עם נועה, שסיפרה על תקופה זו: "כמעט בכל סוף שבוע היינו חוזרים לקיבוץ והוא היה משקיע באחייניות שלו. הוא התלבט אם להשתחרר מהצבא או לא, והחליט שהוא רוצה להשקיע יותר בנו - במשפחה ובחברים. הוא כבר היה שלם עם זה, יצא לחופשת השחרור והיה בעננים".
ביחד עם נועה, הספיק לטייל בפריז, ותכנן להגשים את חלומותיו אחרי שחרורו מהצבא. בין השאר, התכונן ל"טיול הגדול" בארצות הברית אצל אחיו הגדול רן. בהמשך, קיווה ללמוד תקשורת באוניברסיטת רייכמן ולהפוך לאיש תקשורת.
בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים - יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.
גיא, שהיה בחופשת שחרור, שהה בבוקר שמחת תורה בבית הוריו בקיבוץ כפר עזה, לבקשת אימו שלא חשה בטוב (אביו היה באותו זמן בביקור בחו"ל). כשהאזעקה העירה אותו משינה, הוא נכנס עם אימו לממ"ד. בשעה 6:49 סימס לנועה: "בוקר הזוי", וזו הייתה ההודעה האחרונה שקיבלה ממנו.
ראשוני המחבלים שהגיעו לכפר עזה נכנסו לממ"ד המשפחה ורצחו את גיא ואת מיכל. במשך ארבעה ימים הם הוגדרו כמנותקי קשר עד שלבסוף אותרו מחובקים, ללא רוח חיים, בממ"ד של הבית. סיפר אביו: "ידעתי שככה ימצאו אותם. אם למות יחד, אז רק ככה, מחובקים. היא לא עזבה אותו בחייה והוא לא עזב אותה גם במותם".
סרן גיא אדמוני נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן עשרים וחמש בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בתל מונד, בחלקה הצבאית. הותיר אחריו אב, שתי אחיות ואח. אימו מיכל נקברה לצידו.
בין כתביו של גיא מופיע הקטע הבא: "אני חייב להגיד שהאמרה נכונה - הזמן באמת מרפא ועושה את שלו. הזמן לא מעלים את הכאב ומשכיח אותו, הוא רק מחביא לנו אותו בחלק האחורי של הנפש וכל כמה זמן הוא מזכיר לנו אותו להראות לנו שהתגברנו, שצלחנו גם את הכאב הזה. למדתי מההתמודדות איתו משהו. כל כאב שנאסף בחלק האחורי הזה עוזר לנו לצמוח ולהתחזק ולהבין על עצמנו טוב יותר מי אנחנו ומה אנחנו מצפים מעצמנו לעתיד ולהווה".
ספד לו מפקדו: "לא היה לי עוד קצין ג'נטלמן כמוך. היית עוגן משמעותי באגף המודיעין של צה"ל. נפלת לצד אימך מיכל. לימדת אותי הרבה על חשיבות מדינת ישראל ואזכור אותך תמיד".
גיא מונצח באתרי האינטרנט של המרכז למורשת המודיעין, של המועצה האזורית שער הנגב ובאתר "למלא את החלל". שודר לזכרו, בהשתתפות אביו ואחיו, פרק בהסכת "עד המוות הפועל" מטעם אוניברסיטת רייכמן - פרויקט ההנצחה לאוהדי "הפועל" שנרצחו באסון השבעה באוקטובר.
ביולי 2024 נערך במרכז הספורט "נחלת יהודה" בראשון לציון טורניר שער הנגב בכדורסל לזכר גיא ומיכל.
המשפחה החליטה על הקמת יקב ומרכז מבקרים בכפר עזה לזכרם של גיא ואימו.
