Yishay Slotki

בנם של טליה יונה ושמואל. נולד ביום ד' בסיוון תשנ"ט (19.5.1999) בקיבוץ עין הנצי"ב. אח לאורי, נועם, אביה, יונתן שפרה וצבי יהודה. היה נשוי לאביה ואב לבארי שחר. אח תאום ליונתן, הגדול מבין השניים. ישי נולד לפני השקיעה ויונתן אחריה. תאומים זהים, בלתי נפרדים, עם תאריכי לידה שונים וימי הולדת יום אחרי יום. גדל והתחנך בקיבוץ עין הנצי"ב שבעמק בית שאן. ילד חברותי, מלא שמחת חיים וקסם אישי, עם חיוך כובש וממיס לבבות. למד בבית הספר היסודי האזורי ואהב את החיים בקיבוץ. ישי התרוצץ עם אחיו וחבריו במדשאות הקיבוץ, שיחק כדורגל ויצא לטיולים במעיינות האזור. עם אחיו התאום יונתן הדומה לו כשתי טיפות מים הרבה לעשות מעשי קונדס בבית הספר. במבחנים ובמקצועות שבהם התקשה התחלף עם אחיו, וגם אם נתפס היה קשה לכעוס עליו. בנעוריו עבר עם משפחתו לירושלים, שם למד בישיבת "נועם" ואחר כך בישיבת "אהבת חיים" בכוכב השחר. ישי התנדב עם ילדים בעלי צרכים מיוחדים, והיה מדריך בבני עקיבא. מכריו מספרים על עלם חמודות, איכותי ושמח, שאהבת העם, המולדת ומסורת ישראל זרמה בעורקיו. עם סיום לימודיו למד שנה במכינה ישיבתית קדם-צבאית בדימונה. ביום 19.11.2018 התגייס לצה"ל עם אחיו יונתן, שניהם שובצו לפלס"ר "גולני". לאחר מכן, במילואים שירת ישי כלוחם בגדוד 7006 בחטיבת "עודד". לאחר שחרורו עבד במשרד הביטחון ועד מהרה בלט כעובד חרוץ, מוכשר ואהוב על עמיתיו. את אביה מילס הכיר דרך חברה משותפת. אביה עשתה שירות לאומי בבית ספר שדה עפרה, וישי הגיע לבקר שם מעת לעת. עם הזמן הביקורים הלכו ותכפו. אביה מספרת כי בתחילה חשבה שהם שונים מדי, אך ככל שהקשר ביניהם התהדק, הבינה כי הוא האדם המתאים עבורה: "הוא הכי טוב בשבילי והוא הופך אותי לבן אדם טוב יותר ומוציא ממני את הכי טוב שלי - לכן הוא 'הכי' שלי". ביום 30.5.2021 נישאו ועברו להתגורר בבאר שבע, שם טיפחו זוגיות חמה ואוהבת. בשנת 2023 נולדה בתם בארי שחר. ישי היה בעל ואב מסור ואוהב, השתדל לבלות עם בתו ורעייתו בכל הזדמנות. כבן מכבד ותומך, ישי היה בקשר קרוב עם הוריו ועם כל אחיו. הקשר המשפחתי התהדק אף יותר כאשר הוא, אחיו נועם ואחותו שפרה התגוררו באותה שכונה בבאר שבע עם משפחותיהם. הם בילו יחד בסעודות שבת, בחדר הכושר ובריצה בפארק, בטיולים משותפים ובטיפול בילדים. אדם של עשייה ונתינה. תמיד התנדב לעזור מבלי לשאול שאלות ופעל מתוך טוב לב אמיתי, ללא מניע נסתר, מתוך רצון טהור לסייע בנדיבות, בצניעות, ברוגע ובנועם. "גיבור בדברים הקטנים", כדברי בני משפחתו. חבר טוב ונאמן שאפשר לסמוך עליו. חבר שיודע לחזק ולעודד בשעת משבר ולהרים את המורל. עם ישי אי אפשר היה לריב, היה אפשר לא להסכים. הוא ידע לריב ולהשלים, ידע לסלוח ולבקש סליחה, מתוך הקשבה ואהבה אמיתית לזולת. ישי נהג לומר "להתחיל לחיות את החיים ופחות לחשוב אותם". בשעות הפנאי אהב לטייל בשבילי הארץ, לטפס על הר במדבר כדי לצפות בשקיעה ולטייל בנחל ובמעיין עם אהוביו. את היום אהב לסיים בביתו, עם בירה על הספה. בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה. באותו בוקר שהו ישי, אשתו אביה ובתם בארי בביתם בבאר שבע. עם הישמע האזעקה הראשונה יצאו לחדר המדרגות ושמעו מהשכנים על מתקפת המחבלים בנגב המערבי. ישי חזר מייד הביתה. הוא לא חיכה שיקראו לו, אלא מתוך אמת פנימית ונחישות החליט לצאת לאזור הקרבות. הוא לבש מדים, לקח את אקדחו וליווה את אשתו ובתו התינוקת לבית הסמוך של נועם אחיו. כאשר אביה סיפרה לנועם גיסה כי ישי החליט לצאת לכיוון יישובי העוטף, נועם החליט להצטרף לאחיו. בשעה 8:30 התקשר נועם לישי אחיו וביקשו להמתין לו במקום אליו הגיע מחוץ לעיר. נועם הגיע מיד ואסף אותו במכוניתו לכיוון העוטף. כשאחיהם אורי התקשר לשכנעם לחזור הביתה, הסבירו שאינם יכולים לעמוד מנגד. במהלך הנסיעה, כלי רכב רבים בכביש אותתו להם להתרחק מהאזור, אך הם היו נחושים בדעתם. בשעה 9:40 בבוקר ישי ונועם הגיעו לצומת קיבוץ עלומים, לאזור בית האריזה, החנו את הרכב וראו לפניהם רכבים שרופים. הם הבחינו בעשרות מחבלים חמושים בנשק ובטילי RPG ואש נפתחה לכיוונם. האחים התארגנו בתעלה ויצאו לקרב עיקש מול המחבלים שהיו באותה שעה ליד גדר הקיבוץ. הם נלחמו בגבורה, כתף אל כתף, כדי למנוע מהמחבלים לפרוץ את גדר הקיבוץ ולהשתלט עליו, והמשיכו בלחימה עד שנפלו זה לצד זה. בגבורתם הרחיקו את המחבלים מקיבוץ עלומים ומנעו טבח. ישי ונועם הוגדרו נעדרים וכעבור חמישה ימים קיבלה משפחתם את הבשורה הקשה שנפלו. רב-סמל ישי סלוטקי נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן עשרים וארבע בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים, שם נטמן לצד אחיו נועם. הותיר אחריו אישה, בת, הורים, ארבעה אחים ואחות. לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סמל ראשון. הרב שמואל סלוטקי ספד לשני בניו: "בנים אהובים, נועם וישי, בצער עצום הבאנו אתכם לקבורה, אבל בראש מורם וגאווה גדולה על הדרך שבה בחרתם לפעול בשבת האחרונה, שהביאה לידי ביטוי את האישיות והאופי שלכם", והוסיף "יש געגוע עצום, בור ענק בלב. אבל יש גם הכרת הטוב על החיים שהיו לנו עמם, על הטוב שהשאירו ועל מה שעוד צומח בזכותם. מעשיהם הם צוואתם ומורשתם. הערכים של אחדות, אהבת הרע וערבות הדדית מחייבים אותנו כחברה ישראלית". אביה, רעייתו של ישי, ספדה: "אהוב שלי, לחשוב על עתיד בלעדיך זה בלתי אפשרי. לחשוב על בארי הבת שלנו גדלה בלעדיך זה בלתי אפשרי. תמיד אני אומרת לך שאני לא יכולה לחיות בלעדיך. לכן אתה חייב לחזור, האהבה שלנו חייבת להימשך. אני אגיד לך שאתה חייב להפסיק להיות תמיד הראשון, כי אני פה ובארי פה ושתינו כל כך צריכות אותך". סבם, הרב איתן איזמן ששכל את בנו ב-2002 ועכשיו איבד את שני נכדיו, אמר: "לפני עשרים ואחת שנים עמדתי בבית העלמין הצבאי בהר הרצל ועכשיו אני נמצא פה שוב לקבור את שני נכדיי. הזכרתי את הפסוק: 'למה אשכל את שני בניי ביום אחד?' זה לא דבר נורמלי, זה לא דבר אמיתי. זה חיזיון בלתי אפשרי. מסירות הנפש הגדולה שקיימת בעם ישראל. הקדושה הפנימית שמתגלה בימים האלה בעם ישראל. זה עם ישראל במיטבו". לישי ולנועם הוענק "אות נשיא המדינה לגבורה אזרחית". הסכת (פודקאסט) של "רשת עושים היסטוריה" מספר את סיפור גבורת שני האחים באותו יום. לזכר האחים הופקו כובעים ומדבקות ועליהם הכיתוב "גיבור הוא אדם שאינו יכול לעמוד מנגד". בני משפחתם של נועם וישי פועלים להפצת מורשתם לערבות הדדית ואחדות ולהנצחתם בדרכים רבות, בהן: הוקמו ספריות ופינות לימוד על שמם; הוקמו אתר שידוכים ואתר למתן שמות לילדים על שם נופלי המלחמה; הופצו מסלולי טיולים בארץ לזכרם; אמבולנס ודפיברילטור נקראו על שמם, ועוד.

Neither Noam or Yishay Slotki were in active military service when air raid sirens began to ring where they lived in Beersheba, early Saturday morning on October 7.

But when the two brothers began to realize the scale of the Hamas assault on Israel that day, they chose to race together to the frontline in an attempt to aid in defending the southern border towns under attack, even before they ever received a call-up to the reserves.

Master Sgt. (res.) Noam Slotki, 31, and Sgt. First Class Yishay Slotki, 24, were both killed that day in the fighting near Kibbutz Alumim. Five days later, the brothers — who each left behind a wife and a baby — were buried side by side on Mount Herzl in Jerusalem.

Noam most recently served as a combat medic in the Carmeli Brigade, while Yishay was a soldier in the Oded Brigade.

“They understood that there was a need to help Israel immediately, that the army was not able to arrive at that time to save the towns near Gaza, and they took on the task themselves,” said their father, Rabbi Shmuel Slotki — the outgoing rabbi of the Young Israel synagogue in the Jerusalem neighborhood of Ramot, home to many immigrant families — in an interview with Arutz Sheva.

“Like many others, they enlisted for this task on their own and without being called… it’s really an incredible thing — the spirit of heroism, the spirit of responsibility, dedication to the people of Israel,” he added.

The father of seven, Rabbi Slotki was called up at the start of the war to assist in the monumental effort to identify the bodies of those who were murdered by Hamas. He continued such work even during the five days when his two sons were unaccounted for, before their remains were discovered and their deaths confirmed.

Following the mourning period, Yishay’s twin brother, Yonatan, returned to fighting on the front lines as a reservist along the northern border, admitting that it is “a little tough on my parents.”

“People told me, ‘your brothers are heroes’ but to us it was so obvious — that’s the personal responsibility we grew up with,” Yonatan told Arutz Sheva. “As soon as you realize that it’s not just our family’s issue, not only our personal pain, but rather a story of the entire nation of Israel, to protect the State of Israel, everything else is dwarfed.”

Yonatan said losing a twin brother, after they grew up side by side and shared most of their lives together, was something “indescribable.”

Noam’s former comrade, Omer Levy, eulogized his friend on Facebook as someone heroic and brave who always had a smile on their face.

“You were the best among us — you were, even to speak about you in the past tense is unthinkable,” Levy wrote. “You were the best among us and you proved this on Shabbat, when you drove from Beersheba when you heard there was trouble in the south, you left a wife and a young daughter and you just went to save people.”

Levy wrote that throughout their friendship, “You made the difficult things seem easy and you always did it with a smile… during our last reservist training I remember that we saw each other and the smile and the joy and emotion felt automatic.”